זהרה ראהנאווארד
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1945 (בת 78) בורוג'רד, איראן  |
|---|---|
| מדינה |
איראן |
| השכלה |
|
| מפלגה | הדרך הירוקה לתקווה |
| בן זוג | מיר-חוסיין מוסאווי |
  | |
זהרה ראהנאווארד (בפרסית: زهرا رهنورد; תעתיק מדויק: זהרא רהנורד; נולדה ב-31 באוקטובר 1945) היא פוליטיקאית, סופרת ואמנית איראנית. נשואה לראש ממשלת איראן לשעבר מיר-חוסיין מוסאווי[1]. ראהנאווארד הייתה במעצר בית, יחד עם בעלה, מפברואר 2011 למאי 2018[2], לאחר שהובילו את המהפכה הירוקה[3].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראהנאווארד נולדה בבורוג'רד. ראהנאווארד קיבלה תואר ראשון ושני באמנות וארכיטקטורה מאוניברסיטת טהראן. היא עשתה תואר שני נוסף ודוקטורט מאוניברסיטת אזאד האסלאמית במדע המדינה[4]. ראהנאווארד הייתה בין המהפכנים הראשונים נגד השאה. בשנים האחרונות לשלטונו של השאה, היא הייתה קרובה לעלי שריעתי, מהאידאולוגים של האופוזיציה לשלטון שעודד את הצעירים להתחבר לזוג ראהנאווארד[5]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השמונים בשעה שבעלה, מיר-חוסיין מוסאווי, כיהן כראש ממשלה, ראהנאווארד הקימה את האגודה הבינלאומית של נשים מוסלמיות ב-1987 ומונתה למנהלת אגודת הנשים התרבותית והחברתית שהייתה זרוע של משרד המדע. ב-1990 היא מונתה לחברה במועצה העליונה של המהפכה התרבותית[6] שמטרתה לשמר את התרבות והחינוך האיסלמי באירן. ראהנאווארד טענה כי התרבות המערבית מחפצנת נשים ואילו האסלאם לא. ב-1999 היא הביעה דעות יותר מתונות כלפי מעמדן של נשים באיראן. בראיון שנתנה למגזין הנשים היחיד הפרסית באיראן, זאנן, אמרה שהיחס אל הנשים האיראניות הוא כמו אל המין השני. באמירתה רמזה ראהנאווארד אל ספרה של הפמיניסטית הצרפתייה, סימון דה בובואר, המין השני[6].
ראהנאווארד כיהנה כנשיאת אוניברסיטת אלזהרא, אוניברסיטה ממלכתית לנשים בלבד, בטהראן בין השנים 1998 ל-2006, וכיועצת פוליטית לנשיא איראן לשעבר, מוחמד ח'אתמי[7]. ראהנאווארד הייתה האישה האיראנית הראשונה שמונתה לתפקיד נשיאת אוניברסיטה מאז המהפכה האיראנית ב-1979[8]. היא מונתה לתפקיד על ידי שר המדע, והטכנולוגיה והטכנולוגיה לשעבר, מוסטפא מואין[9]. לאחר בחירתו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ב -2005, אנשי ממשל רפורמיסטים הועברו מתפקידיהם, בניהם גם ראהנאווארד שסיימה או תפקידה כנשיאת אוניברסיטת אלזהרא ב -2006[10].
בבחירות 2009 לנשיאות איראן, ראהנאווארד, השתתפה באופן פעיל בקידום הקמפיין של בעלה. היא הייתה האישה הראשונה שלקחה חלק פעיל בקמפיין הבחירות של בעלה[11] מאז המפכה ב-1979[12]. היא אף ארגנה עצרות נשים וחוגי בית לנשים לקידום מועמדותו[13]. במהלך מערכת הבחירות, אחמדינז'אד פיקפק בתעודותיה האקדמיות ובכך ניסה להחזיר אליו מצביעות. ראהנאווארד איימה לתבוע אותו על הוצאת דיבה[14].
במהלך מערכת הבחירות, כינו את ראהנאווארד מישל אובמה של איראן. בתגובתה לכינוי אמרה: "אני לא מישל אובמה של איראן, אני זהרה על שם ביתו של הנביא מוחמד. אני מכבדת כל אישה שפעילה [ציבורית]"[14][15]. בעצרות בחירות היא דיברה על שוויון זכויות והיעדרותן של נשים מהמערכת הפוליטית באיראן[16][17]. לאחר שנודעו תוצאות הבחירות, ניצחונו של אחמדינז'אד בהפרש ניכר את מוסאווי, טענו רבים מתומכי מוסאווי לזיוף התוצאות והחלה תנועת מחאה באיראן. המחאה דוכאה בתחילת 2010 וראהנאווארד ומוסאווי היו במעצר בית, ללא משפט, עד מאי 2018.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראהנאווארד מקפידה ללבוש צ'אדור שחור. בזמן מסע הבחירות של מוסאווי, היא צולמה עם מטפחת ראש צבעונית מתחת לצ'אדור והידיים שלה לא היו מכוסות לחלוטין. כמו כן היא לא הקפידה לכסות את פנייה בפומבי[7].
לראהנאווארד שלוש בנות אקדמאיות[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The 2010 O Power List, O, The Oprah Magazine, September 14, 2010
- ^ "2,000 days and counting" (באנגלית בריטית). 2016-08-04. נבדק ב-2019-04-19.
- ^ יואב זהבי, מנהיג האופוזיציה האיראני נראה לראשונה מאז 2011, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי, 03 במרץ 2019
- ^ Women and the Vote, FRONTLINE - Tehran Bureau, 12 MAY 2009 (באנגלית)
- ^ Nasrin Alavi, Iran: a blind leap of faith | openDemocracy, web.archive.org, 2 June 2009
- ^ 1 2 3 Afary, Janet., Sexual politics in modern iran, Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2009
- ^ 1 2 Torfeh, Massoumeh (2009-05-05). "Iran's first first lady? | Massoumeh Torfeh". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-04-20.
- ^ Haleh Esfandiari, The Women's Movement in Iran, Wilson Center, 2012-08-24 (באנגלית)
- ^ JBOC: 1998 - Zahra Rahnavard named university chancellor in Tehran (באנגלית)
- ^ Rahnavard, Zahra | Encyclopedia of Women Social Reformers - Credo Reference, search.credoreference.com (ארכיון)
- ^ Karimi, Maral, 1979-, The Iranian green movement of 2009 : reverberating echoes of resistance, Lanham, Maryland: Lexington Books, 2018, עמ' 99
- ^ Putz, Ulrike (2009-06-10). "Iran's Michelle Obama?: The Woman Ahmadinejad Should Fear". Spiegel Online. נבדק ב-2019-04-25.
- ^ צבי בראל, חוסיין מוסאווי הרפורמיסט ואשתו - הפתעת הבחירות באיראן, באתר הארץ, 25 במאי 2009
- ^ 1 2 Black, Ian (2009-06-07). "Rival's wife threatens to sue Ahmadinejad ahead of Iranian election". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-04-25.
- ^
Damien McElroy, Zahra Rahnavard takes leadership role in Iran's opposition movement, The Telegraph, 22 June 2009
- ^ Kim Sengupta, Has President Ahmadinejad finally met his match in Mrs Mousavi?, The Independent, 2009-06-11 (באנגלית)
- ^ Preeti Aroon, Iranian candidate's wife compared to Hillary, Foreign Policy (באנגלית)
