זכות הלילה הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"זכות הלילה הראשון" (1874), אדם זקן מביא את בתו הצעירה לבעל האחוזה. ציור מאת וזלי פולנוב.

זכות הלילה הראשון (צרפתית: droit du seigneur, זכות הסניור; לטינית: ius primae noctis, חוק הלילה הראשון)[1] הייתה זכות הראשונים המיתולוגית של הסניור הפיאודלי לשכב עם בתולות מבין הצמיתות לפני ליל כלולותיהן, או של שליטים אחרים בתקופות שונות.

בספרות באירופה יש התייחסויות לזכות זו החל מהמאה השש עשרה, אך בחינה של התיעוד ההיסטורי לא חשפה עדויות לקיומה בימי הביניים. במערכות פיאודליות מסוימות התקיימה דרישת "עבור הנישואים" (Pormariage או Maritagium), לפיו נדרש הצמית לקבל את רשותו של האדון להנשא עם אשה מחוץ לשטח האחוזה, לרוב תמורת תשלום. בחצר בעלת סמכות כנסייתית באזורים מסוימים נדרש גם כן תשלום לפני מימוש הנישואין. זכות הלילה הראשון, עם זאת, כנראה לא התקיימה כנוהג, וככל הנראה הייתה עיוות מובנה של דרישת תשלום זו בתקופות מאוחרות יותר.

התפישה הפופולרית של זכות הלילה הראשון כמנהג נפוץ בימי הביניים קשורה ככל הנראה במניעים פוליטיים של ניגוח המשטרים הישנים באירופה, ובמיוחד המשטר הצרפתי לפני המהפכה. תרומה נכבדת לפופולריות של המיתוס נבעה ממחזה בשם "זכות הלילה הראשון" שכתב וולטר ועוד יותר מזה מ"נישואי פיגרו" של מוצרט, שהתבסס על המחזה בשם זה מאת פייר בומארשה. פופולריות זו לא דעכה גם כאשר לואי ואייו בצרפת וקרל שמידט בגרמניה פרסמו בשנות השמונים של המאה התשע עשרה מחקרים מפורטים המפריכים את המיתוס, וזה המשיך להיות מוזכר כמאפיין של ימי הביניים גם במאה העשרים.

הסרט "לב אמיץ" עוסק בנושא זה כחלק מהעלילה.

גרסאות קודמות של המיתוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התעודות הספרותיות העתיקות ביותר בעולם, 'עלילות גילגמש', מספרת על גיבור בבלי זה, אשר ייסד את זכות הלילה הראשון.

בתקופות שקדמו לימי הביניים, ישנם אזכורים שונים למנהג זה. הרקלידס פונטיקוס במאה הרביעית לפני הספירה מזכיר את טיראן האי קפלוניה שנהג לבעול את כל הבתולות שהיו נתינותיו; הרודוטוס מזכיר שבט לובי בו נהג כך המלך ואזכורים דומים יש אצל ולריוס מקסימוס, לקנטיוס וטיטוס ליוויוס; בתקופה הרומית מיוחס לקיסרים קליגולה ומקסימינוס מימוש זכות זו.

בתלמוד הבבלי מתייחסים לזכות הלילה הראשון בשמה הלטיני[דרוש מקור] פעמיים. לפי ברייתא המובאת בו,[2] בעקבות סכנה החלו העם לערוך סעודות נישואים בימי שלישי במקום בימי רביעי. האמורא רבה מעלה את ההשערה שהסכנה הייתה זכות הלילה הראשון ("תיבעל להגמון תחלה").

גם ביחס לסקוטים ולאירים נפוצו סיפורים על קיום מנהג זה.

לפי מגילת אנטיוכוס, שלפי ההנחה הרווחת במחקר גובשה בימי הגאונים[3] מרד החשמונאים פרץ בזכות אישה מבית חשמונאי שהתקוממה נגד זכות הלילה הראשון שנהגה בימי גזירות אנטיוכוס.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השם העברי הוא ככל הנראה תרגום ישיר מגרמנית, שם מקובל הכינוי das Recht der ersten Nacht, זכות הלילה הראשון.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ג', עמוד ב'
  3. ^ אריה כשר, "הרקע ההיסטורי לחיבורה של "מגילת אנטיוכוס"", בתוך: בצלאל בר-כוכבא [עורך], התקופה הסלווקית בארץ-ישראל: מחקרים ועיונים בגזירות הדת ומרד החשמונאים, הקיבוץ המאוחד והמדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, תל אביב, תש"מ, עמ' 85-107.