לדלג לתוכן

אריה כשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה כשר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 17 באפריל 1935
כפר ויתקין, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באוקטובר 2011 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט שמעון אפלבאום
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1990)
פרס שלום בארון (1978)
פרס בהט (2006)
יקיר העיר נתניה (תשס"ח)
בת זוג תמר כשר
צאצאים אורנה יקיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה כשר (1935 – 26 באוקטובר 2011) היה פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שהתמחה בחקר היהודים וארץ ישראל בתקופת הבית השני. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1990).

חייו ופועלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של יוסף ומניה כשר, נולד וגדל בכפר ויתקין, שם למד בבית הספר העממי והתיכון. בנעוריו חיבר יחד עם חבריו מילדות ובני כיתתו גד יעקבי ומיכה גיסר (לימים פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ניו מקסיקו שבאלבקרקי, ארצות הברית) את הפיליטון המחורז "חיליק חביב", שהרבו לשדרו ברדיו. בצבא שירת בנח"ל ובגדנ"ע. נענה לקריאת דוד בן-גוריון וסייע במושבי העולים החדשים בנגב.

החל את הוראת ההיסטוריה בתחילת שנות ה-60 בבית הספר האזורי עמק חפר (נקרא בהווה קריית החינוך ע"ש בן-גוריון). את לימודי התואר הראשון והשני עשה באוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת המוסמך (1966) היה רקע היסטורי ומשיחיות ב"עליית משה".

את הדוקטורט עשה בבית הספר למדעי היהדות שבאוניברסיטת תל אביב ובשנת תשל"ג 1973 קיבל תואר דוקטור. נושא הדיסרטציה היה "מעמדם המשפטי-מדיני ומערכת זכויותיהם של יהודי מצרים בתקופה ההלניסטית ובימי הפרינקיפאט הרומי". מנחהו היה פרופ' שמעון אפלבאום. מורהו הבולט שהשפיע על דרכו היה פרופ' יהושע אפרון.

כשר לימד שנים רבות בחוג להיסטוריה של עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב, שימש כפרופסור מן המניין בחוג וכיהן כראש המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה באוניברסיטת תל אביב, המסונף גם ליד בן צבי. שימש חוקר אורח באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה ופרופסור אורח באוניברסיטאות סינסינטי וממפיס בארצות הברית. בשנת 2005 פרש לגמלאות.

זכה בפרס שלום בארון לשנת תשל"ט 1978, ובפרס ביאליק לשנת תש"ן 1990. יקיר העיר נתניה לשנת תשס"ח.

משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי עד מותו לתמר, אמנית במקצועה, ואב לשלוש בנות. בתו הבכורה הייתה השדרנית, המחזאית, וסופרת הילדים אורנה יקיר.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדום, ערב וישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו דן בשני נושאים עיקריים:

  • האחד, גיור האדומים בני ארץ אידומיאה והיטורים בגליל והשתלבותם בחברה היהודית. מעשה הגיור תואר בהיסטוריוגרפיה ההלניסטית כמעשה של כפייה על ידי החשמונאים, במטרה להכפיש את שמם. כשר מראה כי הגיור התנהל מתוך רצון ושיתוף פעולה של העמים המתגיירים עם החשמונאים. הוא בוחן את תוצאות ההשפעה ההלניסטית בחברה האדומית, וההשלכות שהיו לכך על יחסיה עם העם היהודי השכן, זאת חרף העובדה שבמקרא הואשמו האדומים בשיתוף פעולה עם המעצמה הבבלית בחורבן ירושלים והמקדש בשנת 586 לפנה"ס.
  • חלקו השני של הספר דן ביחסי הנבטים עם היהודים משנת 332 לפנה"ס עד שנת 70 לספירה, שתחילתם בידידות גדולה בראשית התקופה החשמונאית וסיומה במלחמות בימי אלכסנדר ינאי והשלטון הרומי.

זהו מחקר מונוגרפי חלוצי, שנעשה לראשונה על ידי כשר. עד מחקרו חקרו בעיקר את העם היהודי והשלטונות כובשי הארץ ומיעטו לחקור את העמים יושבי הארץ שאינם יהודים. זאת מכיוון שאין לנו כמעט חיבורים היסטוריים לאומיים פרי עטם של סופרים בני העמים הללו, הממצאים הארכאולוגיים אודותם מועטים ועיקר המידע שבידינו הגיע דרך כתביו של יוסף בן מתתיהו, שתיאר אותם באמצעות יחסם עם היהודים.

כנען, פלשת, יוון וישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את ההיסטוריה של היהודים עם הערים ההלניסטיות בארץ ישראל על פי סדר כרונולוגי, לאורך התקופה שמן כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר מוקדון ועד לסיומו של המרד הגדול נגד הרומאים. היהודים ראו בתושבי הערים ההלניסטיות את יורשיהם של הכנענים והפלשתים מתקופת המקרא, אותם שאפו החשמונאים לעקור מן הארץ, בגלל עבודת האלילים הטמאה שלהם, זאת ברוח הציוויים המקראיים. לכך התלוותה יריבות מדינית, כלכלית ותרבותית שהתחזקה מאז התקופה ההלניסטית. והיחס אל אלי יוון נבע מהיחס המקובע כלפי אלי כנען הקדומים.

עבור שני ספריו: "אדום, ערב וישראל" ו"כנען, פלשת, יוון וישראל", זכה כשר בפרס ביאליק.

הורדוס: מלך רודף ורדוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של כשר "הורדוס: מלך רודף ורדוף" (באנגלית: "King Herod: A Persecuted Persecutor"), מחקר חלוצי על הורדוס, שהוא ביוגרפיה פסיכואנליטית בשיתוף עם הפסיכיאטר פרופסור אליעזר ויצטום מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב (ניסיון דומה לספרם של זיגמונד פרויד וויליאם בוליט, שגריר ארצות הברית בווינה, שכתבו ביוגרפיה פסיכואנליטית של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון). הספר מהווה אנטיתזה לספרו של אברהם שליט "הורדוס המלך: האיש ופועלו. מהד' 3, ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ד 1964", בו תיאר שליט את הורדוס כמלך שתרם רבות לעם היהודי בשל מפעלי הבנייה האדירים שהותיר אחריו. כשר בוחר במחקרו להתייחס לפן אחר באישיותו של הורדוס: רצחנותו ומפרש ורואה אותו כלוקה בהפרעה פרנואידית. בספר הוא נשען על כתביו של יוספוס פלאביוס כמקור מידע ונעזר באליעזר ויצטום המשתמש בכלי המחקר הפסיכולוגי על מנת לפענח את אישיותו המורכבת של הורדוס ופיענוחו כסובל מתסביך נחיתות, אדם אשר הוציא להורג את בני משפחתו הקרובים ביותר וכל אדם שחשד בו, ולוּ במעט, בבגידה ובכללם אשתו ושלושת בניו. כתב-היד של הספר זכה בפרס בהט לספרי עיון מטעם אוניברסיטת חיפה בשנת 2006.

פרסומים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תולדות ימי הביניים בעמים ובישראל: ספר לימוד לכיתה י' של בית הספר התיכון/ מאת שלמה נאמן, אריה כשר. תל אביב: עמיחי, תשכ"ו.
  • יהודי מצרים ההלניסטית והרומית במאבקם על זכויותיהם. תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, תשל"ט.
  • מלחמות הורדוס בנבטים. ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ו. דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (ירושלים): כרך 007, חוב' 04.
  • אדום, ערב וישראל: יהודים ועממי הספר בתקופה ההלניסטית והרומית ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1988.
  • כנען, פלשת, יוון וישראל: יהודים והערים ההלניסטיות בתקופת הבית השני ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1988.
  • הורדוס: מלך רודף ורדוף - אריה כשר ואליעזר ויצטום. ירושלים: כתר, 2007.
  • Kasher Aryeh (in collaboration with Professor Witztum, Eliezer). King Herod: A Persecuted Persecutor. A Case Study in Psychohistory and Psychobiography .Walter de Gruyter, Berlin-New York, March 2007

ספרים שההדיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המרד הגדול: הסיבות והנסיבות לפריצתו: לקט מאמרים/ ערך: אריה כשר. ירושלים: מרכז זלמן שזר, החברה ההיסטורית הישראלית, תשמ"ג 1983.
  • אדם ואדמה בארץ-ישראל הקדומה: קובץ מחקרים. העורכים אהרן אופנהיימר, אריה כשר, אוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו 1986.
  • בתי כנסת עתיקים: קובץ מחקרים/ העורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר, אוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח 1987.
  • ישובים, אוכלוסייה וכלכלה בארץ-ישראל בעת העתיקה: דברי יום עיון לזכר פרופ' יוחנן אהרוני ז"ל: יג באדר תשמ"ה, 6 במרץ 1985/ בעריכת שלמה בונימוביץ, משה כוכבי, אריה כשר. תל אביב: תשמ"ח 1988.
  • יוון ורומא בארץ-ישראל: קובץ מחקרים/ העורכים: אריה כשר, גדעון פוקס, אוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1989. (הספר בקטלוג ULI)
  • רשפים: היבטים היסטוריים, פילוסופיים וחברתיים של החינוך; אסופה לזכרו של פרופ' שמעון רשף/ עורכים: רנה שפירא, אריה כשר. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ"א 1991.
  • דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון/ עורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר. ירושלים: מוסד ביאליק בשתוף בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995.

ספר יובל לכבודו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
על ספרו "הורדוס- מלך רודף ורדוף"
ממאמריו
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אריה_כשר&oldid=39053039"