מגילת תענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מגילת תענית
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מהדורות נוספות
מהדורה ראשונה מנטובה רע"ד
מהדורה מדעית מהדורת ורד נעם, ירושלים תשס"ד
פרשנים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מגילת תענית[א] היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. המגילה מונה כ־36 ימים[ב] שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם, ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת ולהתענות ביום שלפניהם ושלאחריהם.[2] המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים על-פני כ-500 שנה - מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה,[ג] ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני.[5] על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.

התלמוד הבבלי מציין שישנה מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחרי חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף.[6] להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.[7]

מבנה המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת תענית, כפי שנמצאת בכתבי היד ובדפוסים, מחולקת לשני חלקים: המגילה, והסכוליון.[ד]
המגילה היא רשימה של כל התאריכים ומה קרה בהם (למשל "בעשרין ותרין ביה (באלול) תבו לקטלא משמדיא".),[8] בצירוף, בחלק מהמועדים, הערה קצרה על האיסורים הנהוגים באותו יום (כגון "דלא למספד", או "דלא להתענאה").[ה] סדר המועדים במגילה הוא לפי חודשי השנה (ולא לפי התרחשותם ההיסטורית[ו]), החל מחודש ניסן, וכלה בחודש אדר. בכתיבת התאריכים מופיע בכל אירוע ראשון בחודש שם החודש (למשל: בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, דלא למספד) ואילו בהמשך מופיע רק התאריך, באותו חודש (למשל המועד הבא בחודש אב: בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא).
הסכוליון הוא פירוש, הרחבה והסבר של המועדים שבמגילה. הסכוליון נתחבר לאחר כתיבת המגילה,[ז] ולא תמיד הפירושים שבו תואמים את המאורע המתואר במגילה עצמה.[9][ח] קטעי ההסבר של הסכוליון יכולים להיות קצרים[10] או ארוכים.[11]
הסכוליון הנמצא בידינו מחולק לשלושה חיבורים שונים. סכוליון נוסח פרמה, סכוליון נוסח אוקספורד, וסכוליון נוסח הכלאיים.[ט] נוסח פרמה ונוסח אוקספורד הם חיבורים קדומים, מהמאות הראשונות לספירה, השונים זה מזה בהסברים ובמסורות שהם מצמידים למועדים השונים של המגילה. נוסח הכלאיים הוא חיבור מראשית האלף השני לספירה, שאיחד, לעיתים בצורה גסה, בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מהתלמוד.

ההבדל שבין המגילה לסכוליון לא היה ידוע במשך דורות רבים, והלומדים התייחסו למגילה ולסכוליון כיחידה ערוכה אחת, ואל הסכוליון כפירוש המקורי של המאורעות המוזכרים במגילה.[12] ההבדל התברר רק במאה התשע עשרה על ידי רבנים וחוקרים שונים שעסקו במגילת תענית. [י]
מי שחתם מבחינה מחקרית את האבחנה בין המגילה לסכוליון היה צבי גרץ, שגם ככל הנראה קבע את המילה סכוליון ככינוי לאגדתות הפרשנות למגילה.[16]
בשנת תשנ"ג, במהלך כתיבת עבודת דוקטורט על המגילה, פירסמה ורד נעם מאמר בו קבעה כי הסכוליון מתחלק למעשה לשלושה סוגים: שני נוסחי אב – נוסח פרמה ונוסח אוקספורד, ונוסח מעובד – נוסח הכלאיים.[ט][17] ההבדל בין הנוסחים נקבע בעיקר על בסיס ההבדל בין המסורות השונות שמביאים הסכוליונים השונים להסבר של אותם מועדים, ובשינויים נרחבים בניסוח של מסורות הסבר זהות, שינויים שאינם יכולים לנבוע מקשיי מסירה[י"א] של הסכוליון .[18] נוסח הכלאיים, על פי נעם, הוא "הכלאה מחושבת של החיבורים א ו־פ, לפעמים בתוספת ציטאטים של פסוקים או מקבילות מספרות חז"ל, בעיקר מן התלמוד." עובדה זו, לדבריה, " כמעט שאינה צריכה ראָיה, שכן היא ניכרת בכל הביאור, יחידה אחר יחידה".[19] אבחנתה של נעם באשר לנוסחים השונים של הסכוליון נתקבלה במחקר ללא עוררין.[20]

המועדים במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המועדים תרגום המגילה[21] זיהוי המאורע[י"ב]
מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא, דלא למספד. מראש חודש ניסן ועד שמונה בו הוקם התמיד שלא לספוד בהם
ומתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דלא למספד. ומשמונה בו ועד סוף המועד נקבע החג שלא לספוד ולא להתענות
בשבעה לאייר חנוכת שור ירושלם, דלא למספד. בשבעה באייר (יום) חנוכת חומת ירושלים שלא לספוד ראה דיון בהמשך
בארבעה עשר ביה נכסת פסחא זעירא דלא למספד. בארבעה עשר בו זבח פסח קטן אין לספוד ואין להתענות פסח שני
בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם. בעשרים ושלושה בו יצאו בני חקרא מירושלים
בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם בעשרים ושבעה בו ניטלו מסי הכתר מיהודה ומירושלים
בשבעה עשר בסיון אחידת מגדל צור
בחמשה עשר ביה ובששה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא
בעשרים וחמשה בוא איתנטילו דימסנאי מיהודה וירושלים
בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזרתא, דלא למספד.
בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, דלא למספד.
בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא.
בארבעה באלול חנכת שור ירושלם ודילא למספד. ראה דיון בהמשך
בשיבסר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.
בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא.
בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא.
בעשרין ותלתא למרחשון אסתתר סוריגא מן עזרתא
בעשרין וחמשא ביה אחידת שומרון שורא
בעשרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא
בתלתא בכסליו אתנטילו סימותא מן דרתא
בשבעה ביה יום טב ראה דיון בהמשך
בעשרין וחד ביה יום הר גריזין דלא למספד
בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד בהון נצחון החשמונאים על היוונים, וחידוש העבודה בבית המקדש לאחר גזירות אנטיוכוס, חג החנוכה.
בעשרים ושמונה בטבת יתיבא כנישתא על דינא
בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. ראה דיון בהמשך
בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא דלא למספד. ביטול גזירת הקיסר קליגולה להעמדת פסל בבית המקדש.
בעשרין ותמניא אינטיל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם
בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מיטרא
בתרין עשר ביה יום טוריינוס
בתליסר ביה יום ניקנור
בארביסר ביה ובחמיסר ביה יומי פוריא אנון, דילא למספד. ניצחון היהודים על שונאיהם כמתואר במגילת אסתר, ימי הפורים.
בשתת עשר ביה שריו למבני שורא דירושלם דילא למספד. ראה דיון בהמשך
בשובעת עשר ביה קמו עממיא על פלטת ספריא במדינת כלקיס בבית זבדי והוה פורקן.
בעשרין ביה צמון עמא על מטרא ונחת להון
בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דילא יעדון מן אוריתא ולא למספד.

ימי החומה במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי ה"יום טוב" במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבת המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת תענית היא המקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב, והמקור הכתוב היחיד (מלבד התנ"ך) שעמד בפני התנאים והאמוראים[י"ג][23]
ישנן כמה מסורות ביחס לזהות כותב המגילה, אולם כולן מצביעות על חכם מחכמי בית שמאי, שחי בימי בית שני. המסורות מתקשרות בדרך כלל לחנניה בן חזקיה,[24] או לבנו, רבי אלעזר בן חנניה[25] ישנם המזהים את אלעזר בן חנניה עם אלעזר המוכר מספרי יוסף בן מתיתיהו, כמנהיג הקנאים. לשיטתם, הוא כתב את המגילה "על מנת להפיח עוז וגבורה בקרב בני עמו...לחזק את ידי המורדים בהעלותו על נס את הנצחונות המפוארים של בני החשמונאים על אויביהם"[26] אולם זיהוי זה מבוסס על השערות רבות, ולא נתקבל במחקר, והדעה העיקרית היא שאין דרך לקבוע מתי בדיוק נתחברה המגילה[27]
מסורת נוספת מייחסת את כתיבת המגילה ל"זקני בית הלל ובית שמאי", אולם מסורת זו מפוקפקת מבחינה מדעית.[28] זמן כתיבת המגילה לא ברור לחלוטין, עם זאת, ככל הנראה היא נכתבה בימיו האחרונים של בית שני, בתקופת המרד הגדול, ועורך המגילה קיבץ לתוכה מועדים קדומים (בעיקר מהתקופה החשמונאית, אשר מהווים עיקר המגילה) יחד עם מאורעות מזמנו.[י"ד][29] ישנם חוקרים הסבורים שיש במגילה מועדים המאוחרים לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, אולם גם לדעתם המגילה נערכה עוד קודם, ומועדים אלו צורפו למגילה קיימת וערוכה. לא ברור האם איסורי התענית (וההספד בחלק מהמקרים) במועדים הקדומים נקבעו בזמן בו הם אירעו, או שעורך המגילה קבע את דיניהם של כל המועדים. בכל כתבי-היד של המגילה, וכן גם בציטוטי המגילה בתלמוד, מצורף תמיד לטקסט הארמי של המגילה פירוש בעברית המכונה סכוליון ("ביאור" ביוונית). פירוש זה מסביר בהרחבה את אופי המאורע המתואר במגילה בלשון לקונית. ככל הנראה, הסכוליון שבידינו מורכב משתי גרסאות שונות, ואף סותרות לפעמים, שנכתבו לאחר חורבן בית המקדש במרד הגדול.

איסורי התענית במגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.

איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים על המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב עמדין, ‏סדר עולם רבה וזוטא ומגלת תענית מוגהים ומבוארים, המבורג תקי"ז, באתר HebrewBooks

על מהדורת ורד נעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקורות קדומים היא מכונה לעיתים סתם "המגילה".[1]
  2. ^ מספר הימים על לוח השנה שמכסה המגילה גדול יותר, כיוון שישנם מועדים הנמשכים לאורך יותר מיום אחד, למשל א בניסן, ח בניסן וכה בכסלו.
  3. ^ במגילה מצוינים שלושה ימים כימים בהם נבנתה חומת ירושלים. אחד מהם כנראה מציין את בניית החומה על ידי נחמיה.[3] בנוסח הכלאיים של הסכוליון מזוהה בניית החומה של נחמיה עם ד באלול, אולם ראו אצל ורד נעם[4] דיון בשאלה מתי בדיוק מזהה הסכוליון את בניית חומת נחמיה.
  4. ^ על משמעות המילה ראו בערך סכוליה. שני החלקים מכונים לעיתים גם "משנה" ו"גמרא", כאלגוריה ליחס שבין המשנה, לגמרא שמפרשת אותה.
  5. ^ זהות המועדים בהם נכתבה התוספת, והנוסח של התוספת, משתנה בין כתבי היד.
  6. ^ ראו למשל בסכוליון על ח וט באדר
  7. ^ ראו בהמשך על השאלה מתי בדיוק
  8. ^ ראו אצל בן ציון לוריא שהוא משער שעורכי הסכוליון בכוונה השמיטו את זכרם ואת משמעותם האמיתית של אירועים היסטוריים שונים, בשל המחלוקת בין של הפרושים (תלמידי ריב"ז, שלדעתו היו העורכים) לבין החשמונאים (שממשיכיהם היו הצדוקים, ורוב המאורעות במגילה אירעו בתקופתם) והקנאים (שהיו מחבריה של המגילה).[9]
  9. ^ 9.0 9.1 שמות הסכוליונים הם על פי הכינויים שנתנה להם ורד נעם. אוקספורד ופרמה הם שמות כתבי היד המהווים את עדי הנוסח העיקריים של החיבור, נוסח הכלאיים הוא תיאור של החיבור. נוסח הכלאיים הוא הנוסח המוכר, שהופיע בדפוסים במהדורת שאינן מדעיות
  10. ^ הראשון מביניהם הוא החת"ם סופר, בחידושיו למסכת ראש השנה, שכתב "נראה לי כי תרי מגילת תענית הוה א' מה שכתבו חנניה בן חזקיה וסיעתו... ואותו היה מקובל אצל חז"ל כעין ספרי המקרא ואמרו עליו דכתיב במגילת תענית. אמנם עוד אחרת היתה מדורות שלאחריהם שהיה כעין ברייתא מסודרת לפרש מקראי מגילת תענית הנ"ל ועליה נאמר תניא במגילת תענית, ועל אותן ברייתות אפשר שיחלוק תנא עליהם כי יאמר שלא כיון המסדר האמת בכוונת הקרא של מגילת תענית."[13] דברים דומים כתבו באותה תקופה גם הרב צבי הירש חיות[14] "מגילת תענית אשר היא עתה בידינו שתים המה אשר נספחו בזמן האחרון בספר אחד, והיינו מגלה הקדמונית אשר נכתבה על ידי תלמידי שמאי והלל...היה בה כעין פתיחה אלו יומיא דלא למספד ומקצתהון דלא להתענאה, ואחר כך מתחיל לפי סדר החדשים. ניסן מריש ירחא אתוקם תמידא... זה היה כלל ספר מגלת תענית אשר היתה כתובה בימים קדמונים, אולם סיפור המאורע ואיזה נסים נעשו לישראל בימים הללו זה לא היה בכתב רק שנויה בע"פ כשאר משניות וברייתות ונשנו גם כן כלשון הברייתא בלשון צח ונקי. אולם בזמן האחרון... ברייתות דמגילת תענית מדברים מעניני הנסים אשר היו שנויות בעל פה גם הם נספחו למגילת תענית הקדמונה אשר היתה כתובה והיו לאחדים המשנה דמגלת תענית עם הברייתות.", וכן החוקר יום טוב ליפמן צונץ,[15] שזיהה שיש במגילה "יסודות שמוצאם מספרים קדומים אבל יש בה גם סימנים של הוספות מאוחרות", אם כי הוא סבר שגם החלקים המאוחרים הינם חלק מה"מגילה", ותיארך את עריכתה על פי התנאים המוזכרים בסכוליון, ואת חתימתה על פי המאורעות המוזכרים ב"מגילת תענית בתרא"
  11. ^ היינו שיבושי הנגרמים במהלך העתקת כתבי היד
  12. ^ בטור זה יובאו בזיהויים המקובלים במחקר של המאורעות לזכרם נקבעו המועדים. זיהויים פחות מקובלים יובאו בהערות.
  13. ^ המשנה אמנם נערכה בימי רבי, אולם לא הועלתה על הכתב עד לימי הגאונים. מכיוון שהמגילה הייתה מקור כתוב, היה לה טקסט מוסמך, וחכמי המשנה והתלמוד יכלו לדקדק בלשונה כמו בספרי המקרא[22]
  14. ^ כגון מות הורדוס (מזוהה כאחד משני ה"יומא טבא" המצויינים במגילה, בז בכסלו ובב בשבט, וכגון ביטול גזירות הקיסר קליגולה בכב בשבט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בין היתר: עדו המפל, עמוד 79
  2. ^ על פי הגמרא במסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד א'; מסכת תענית, דף י"ז, עמוד ב'
  3. ^ ורד נעם עמוד 20
  4. ^ עמודים 180–181
  5. ^ כב בשבט.
  6. ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב' מובאת מחלוקת אמוראים בעניין, ומשם נפתח דיון על כך, שבמסקנתו, בדף יט עמוד ב, נאמר שזוהי מחלוקת תנאים - רבי מאיר ורבי יוסי.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג, סעיף א'
  8. ^ עדו המפל עמוד 1
  9. ^ 9.0 9.1 בן ציון לוריא, עמוד 17
  10. ^ ראו למשל ג בכסלו
  11. ^ ראו למשל כה בכסלו
  12. ^ ורד נעם, לנוסחיו, עמוד 55
  13. ^ חידושי החת"ם סופר למסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב דיבור המתחיל 'אתמר רב ורבי חנינא'
  14. ^ בספרו תורת נביאים, ירושלים תשי"ח, עמוד קנד (בהערה למטה):
  15. ^ יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, מוסד ביאליק ירושלים תש"ז, עמודים 61–62
  16. ^ ורד נעם עמוד 29
  17. ^ ראו ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 55–99. וראו שם בעיקר בעמודים 64–86. רעיון זה הוזכר כבר בעבודת הדוקטורט של עדו המפל (עמוד 17) אולם הוא לא התייחס לנושא מעבר לאזכורו
  18. ^ ראו פירוט המקומות השונים והדומים אצל ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66
  19. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג), עמוד 67, וראו דוגמות לכך בהמשך המאמר, בעמודים 68–83
  20. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357; שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4); מנחם קיסטר על הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453
  21. ^ התרגום על פי ספרו של בן-ציון לוריא, מגילת תענית: פרשיות בתולדות בית חשמונאי, לאור משנה קדומה. תרגומי המגילה פרושים לאורך הדיון במועדים השונים במגילה, לאורך החלק השני "המגילות ופירושן", החל מעמוד 87 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  22. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, פרק שישי הערה 3 (עמוד קנא הגה 2 [ההגה ממשיכה לעמוד קנב] במהדורת תשי"ח)
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב' (וברש"י דיבור המתחיל "מגילת תענית"); מסכת עירובין, דף ס"ב, עמוד ב' (וברש"י שם דיבור המתחיל "כגון מגלת תענית"); וראו גם אצל ורד נעם, עמודים 336–337.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
  25. ^ הסכוליון על משפט הסיום של המגילה.
  26. ^ המפל עמוד 82
  27. ^ המפל עמוד 83
  28. ^ הלכות גדולות (הלכות סופרים עמוד תרפ"ד במהדורת מכון ירושלים; קדשים עמוד 335 במהדורת עזריאל הילדסהיימר); וראו על ערכה ההיסטורי אצל ורד נעם, עמודים 383–385; עדו המפל עמוד 81
  29. ^ ורד נעם, עמודים 21, 28–31