חדרוכל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חדרוכל
חדרוכל.JPG
מידע כללי
מאת אסי חיים, עופר ורדי
צילומים אסי חיים
שפת המקור עברית
סוגה ספר בישול
הוצאה
שנת הוצאה 2012
מספר עמודים 265
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003454449

חדרוכל: סיפורים, מתכונים, קיבוץ הוא שמו של ספר בישול ובו אסופה של מתכונים מחדרי אוכל של קיבוצים שונים. הספר מתעד דרך מתכונים וצילומי ארכיון את חיי הקיבוץ כפי שהיו לפני תהליך ההפרטה ואת התפוררות חיי הקהילה הייחודיים לתנועה הקיבוצית שחדרי האוכל שימשו בה כמרכז חברתי ותרבותי וציר לחיי הקהילה השיתופיים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים חדר האוכל בקיבוץ מזרע, 2/10

חדר האוכל בקיבוץ היה אחד המאפיינים של חיי השיתוף בקיבוץ - בבתי החברים לא היה מטבח (או שהיה מטבח זעיר), והאוכל לחברים הוגש בחדר האוכל. האוכל הוכן והוגש על ידי חברי הקיבוץ, שעבדו בחדר האוכל בתורנות. סביב האכילה המשותפת התפתח הווי שכלל אף סלנג ייחודי, חדר האוכל היה המרכז של חיי הקהילה הקיבוצית וחלק מהאידאולוגיה הסוציאליסטית, חדרי אוכל תוכנו כמבנה שיביע את רוח הקיבוץ ומקומו במרכז החיים הציבוריים. לפני הקמת בתי תרבות ומועדונים לחבר, שימש חדר האוכל, בהיותו האולם הגדול ביותר בקיבוץ, כמקום כינוס באירועים שונים ובמיוחד את "אספת הקיבוץ" שקבעה את כללי הקהילה הקיבוצית. עם תהליך הפרטת השירותים בקיבוצים נסגרו חדרי האוכל ברבים מהם, ויש שהסבו את חדר האוכל למסעדה הפתוחה לציבור הרחב.

את הספר "חדרוכל" כתבו וצילמו העיתונאים עופר ורדי ואסי חיים שאספו מתכונים וסיפורים מחברי קיבוץ ותיקים שמתרפקים על טעמי העבר. הספר חושף מסורת קולינרית צנועה וייחודית, שהתפתחה בכל קיבוץ בנפרד. בראיון לעיתון "הארץ" אמר אסי חיים: "שנינו לא גדלנו או חיינו בקיבוץ, ומכאן הסקרנות. בתחילת הדרך הגענו לקיבוץ נען, שם סיפרו לנו איך הילדים עמדו בתור למבשלת שהייתה מטגנת את הקציצה בשבת בבוקר ומניחה להם אותה על פרוסת חלה. אני לא ידעתי בכלל מה זה מבשלת. לא היה לי שום קשר לסיפורים האלה, אבל זה הדליק את הדמיון שלי".

עופר ורדי הוא מייסד של חברת הוצאה לאור בשם לנצ'בוקס שהחלה את פעילותה בשנת 2009 שמתמחה בפרסום ספרי בישול בפורמטים שונים ובנושאים ייחודיים. בראיון ל"הארץ" אמר: "בסופו של דבר יצרנו את הפרויקט הזה לכבודם של הקיבוצניקים באשר הם. אנחנו מקווים מאוד שגם מי שאינו קיבוצניק ימצא בו עניין."

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחברים אספו מתכונים וסיפורים הקשורים לתרבות חדר האוכל, בשלב הראשון דרך אתר אינטרנט, והעלו אליו כמה סיפורים שאספו. למשל על "לחמניות השיטפון" של קיבוץ עין גדי, שאפו נערי הקיבוץ בחורף 1989, כשהיישוב נותק מאספקה חיצונית בעקבות שיטפון. בהמשך נעזרו ורדי וחיים ברשתות חברתיות ובאתרי אוכל, פנו ליוצאי קיבוץ, לתנועה הקיבוצית ולמזכירויות וביקשו שיפנו אותם למבשלות, לאקונומים או לארכיונאים, ולאחר מכן ערכו ראיונות עם חברי קיבוץ ותיקים שעסקו בבישול במטבחי הקיבוץ. על מלאכת האיסוף אמר עופר ורדי: "פגשנו אנשים עצובים. היו קיבוצים שביקרנו בהם וקצת נצבט הלב. הזיכרונות שצפו ועלו העלו לחלוחית. הבשלנים של פעם הם לא בהכרח אנשים שרצו לבשל, אלא אנשים שהיו חייבים לעשות את זה. אגב, רובן נשים, מבשלות. כמעט לא נתקלנו בגברים. עם כל הסוציאליזם והשוויון בין גברים לנשים - בסופו של דבר נשים הלכו למטבח והגברים לפלחה".

את המתכונים מלווה מילון חדר אוכל, עם פירושים למלים כמו בולבניק (פשטידת תפוחי אדמה), בימקום (המנה הצמחונית) וכלבויניק (פח האלומיניום המשותף במרכז כל שולחן), שיעזרו לקוראים העירוניים להתמצא בטקסט.

עיצוב הספר הוא צנוע במכוון ומעטרות אותו תמונות ארכיון מחיי הקיבוצניקים בחדרי האוכל ותמונות שצולמו בחדרי אוכל של שנת 2012 ולצידם סיפורים שנאספו עם המתכונים. בתמונות ניכר כי לא נעשה ניסיון להציג את המזון באופן מושך במיוחד, והמתכונים כוללים מרקים עם בצקיות, קציצות, שניצלים ופשטידות רובם בתיבול פשוט של מלח פלפל ואבקות מרק.

בראיון לעיתון "הארץ" סיפר חיים: "מרק השיכורים היה מעולה, הכין לי אותו שלמה דגן בקיבוץ שמרת. הוא סיפר לי על חגיגות פורים שהיו עושים שם בשנות ה-60. בחצות היו עוצרים את החגיגה ומוציאים את כדי 'מרק השיכורים', סוג של צ'ורבה רומנית שהיו מוזגים לכל השיכורים המתנדנדים בקיבוץ. 'יכול להיות שבגלל החמיצות חשבנו שזה מנטרל את השכרות, אבל גם אם לא - בכל מקרה הרווחנו מרק מעולה שכולם אהבו', הוא אמר בחיוך".

סיפורי חיים נוספים בספר כוללים את הסיפור על פשטידת שבת המלכה של קיבוץ גבעת ברנר, פשטידת האטריות והגבינה הוגשה במשך עשרות שנים בכל יום שישי בצהריים, עד שמי מהטבחים שכח להכין אותה וגרם לבלבול בקרב החברים עד שמקצתם קמו ויצאו לעבודה בשבת בבוקר. או הסיפור מאחורי המצבה של האופה הוותיק של קיבוץ נען, שעליה חקוק לנצח המתכון שלו לעוגת שמרים, והסיפור על פירוק 1,800 כופתאות המצה, ערב ליל הסדר בקיבוץ גדות, בחיפוש אחר טבעת נישואים שאבדה באחת מהן.

את התמונה העולה מהמתכונים, הסיפורים והראיונות מסכמים כותבי הספר: "הקיבוצים במצב הכי קשה הם אלה שבהם חדר האוכל לא פעיל. הם נגמרו כקיבוץ. האנשים כבר לא נפגשים, כל מה שאיחד אותם - הלב של הקיבוץ - הפסיק לפעום. כל אחד מסתגר בפינה שלו וזה עצוב מאוד. ישנו געגוע עצום לאוכל כסמל לקהילה שהייתה ואיננה. בקיבוצים רבים מתעקשים להחזיק את חדר האוכל כי מבינים שבלעדיו לא יהיה קיבוץ. לפעמים כל ההיכל הזה מתוחזק רק כדי להיפתח בחגים או בארוחה של שישי בערב, העיקר להמשיך ולתפקד כקהילה סביב האוכל".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]