חומות טבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גלויה ישנה המראה את טבריה מוקפת בחומה
סמל העיר טבריה בו נראית החומה כאלמנט מרכזי

חומות טבריה הן החומות שהקיפו את טבריה וקבעו את גבולה עד תחילת המאה ה-20. שרידי החומות הקיימים כיום, הם שרידי החומות שבנה דאהר אל עומר, שליט הגליל, במהלך המאה ה-18. חומות אלו נפגעו מאז מספר פעמים ברעשי אדמה, במלחמות ובחילופי שלטון. החומות, והמבנים הקבועים בהן, כדוגמת המצודה והמגדל הנטוי, מהוות סמל ויזואלי לטבריה, ואף מופיעות בסמלה הרשמי של העיר.

ביצורים שקדמו למאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שביצר את טבריה היה יוסף בן מתתיהו שהיה מפקד הגליל בעת המרד הגדול.[1] חומה זו לא עמדה למבחן, מכיוון שבשנת 67 לספירה, כאשר הגיע אספסיאנוס לטבריה, נכנעה בפניו העיר ללא קרב. כאשר רצה אספסיאנוס להיכנס לעיר, היה צבאו כה רב, עד שנאלץ לפרוץ פתח בחלקה הדרומי של החומה כדי שהצבא יוכל להיכנס לעיר. עם זאת השאיר את יתר החומה על כנה, כדי שתוכל לשמש את המלך אגריפס השני.[2]

בחפירות שנערכו בשנת 1973 על ידי גדעון פרסטר התגלה שער המכונה "השער הרומי", אך שער זה לא היה חלק מהחומה המוכרת לנו. שרידים לחומה שאותו שער היה חלק ממנה, טרם התגלו.[3] נראה כי חומות העיר נבנו מחדש או שופצו במהלך המאה השלישית, שכן על פי התלמוד הבבלי, הטיל רבי יהודה נשיאה שבימיו עברה הסנהדרין לטבריה, את בניית החומה על החכמים.[4]

במהלך המאה ה-6 ביצר הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון את טבריה בחומה. חומה זו הקיפה את מתחם המגורים בעיר, סמוך לכנרת, אך עלתה גם במעלה ההר עד להר ברניקי, שם שכנה כנסיית העוגן, שהגנתה הייתה חשובה לקיסר הנוצרי.[5] שרידים מחומה זו התגלו בחפירות ארכאולוגיות, וניתן לצפות בהם ליד השער הרומי ובאזור הר ברניקי. רוחב החומה היה 2.5 מ' וגובהה בין 8 ל-10 מ'. אורכה של החומה היה כ-2.8 קילומטרים.[6]

בשנת 1099 נכבשה טבריה על ידי הצלבנים, ששבו וביצרו את חומתה, אך בתוואי צפוני לתוואי העיר הקודמת ולחומה הביזנטית.[7] בתקופה זו הייתה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. בשנת 1187 נערך בסמוך לעיר קרב קרני חיטין בו הובסו הצלבנים, והעיר ירדה מגדולתה.

ניסיונות להחזיר את ימי זוהרה של העיר נערכו במהלך המאה ה-16. בשנת 1540 שיקם הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון את חומות העיר, אך אלו נהרסו בשנת 1546 ברעידת אדמה.[8] ניסיון נוסף כאשר דונה גרציה וחתנה דון יוסף נשיא חכרו את העיר מידי הסולטאן סולימאן. דונה גרציה ודון יוסף גאון הקימו מחדש את החומה, והרחיבו אותה אף מעבר לתוואי החומה הצלבנית.[9]

חומתו של דאהר אל עומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבריה מוקפת חומה, עדיין ללא המצודה, 1682[10]

תוואי החומה המוכר כיום, נבנה על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר, כנראה בתוואי החומה הצלבנית וחומת דונה גרציה. דאהר, ובנו צ'ולייבי, בנו את חומת טבריה בין השנים 17371738. הבנייה כללה חומה שהקיפה את העיר משלושת צידיה הפונים ליבשה, מצודה גדולה הקבועה בצפון מערב החומה, וכן את בית הסראייה.

חומה זו עמדה במבחן בשנים 1742 ו-1743 עת עמדה טבריה במצור על ידי שליט דמשק סולימאן אל-עדאם, שהחליט להרוס את בסיס כוחו של דאהר. בשנת 1742 צר סולימאן על טבריה במשך 83 יום, ולא יכול היה לפרוץ את חומותיה, על אף שהביא עמו כלי מצור. בשנת 1743 עלה שוב על טבריה, אך כאשר הגיע לכפר לוביה (כפר) הסמוך מת מוות טבעי ממחלת מעיים.

בשנת 1759 פגעה שוב רעידת אדמה בחומה. החומה בוצרה שוב בשנת 1833 על ידי איברהים פאשה, אך ברעש האדמה בשנת 1837 נהרסו חלקים רבים ממנה ולא שוקמו. בתחילת המאה ה-20 התחילה בנייה מחוץ לחומות. לאחר מלחמת העצמאות נהרסו חלקים רבים מאוד של החומה.[11] מהחומה נותרו אך שרידים, במיוחד באזור החומה הדרומית, ובצפון מערב באזור בו שכנה המצודה. מקטעים מבודדים מן החומה ומגדלים שרדו במקומות שונים בעיר.

מפת העיר העתיקה של טבריה, לתייר

תוואי החומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומה נבנתה בעיקרה מאבנים ששרדו מחומות העיר העתיקות, ששולבו באבני בזלת. עובי החומה היה למעלה משלושה מטרים, וגובהה היה כשישה מטרים.[12] בדרום התחילה החומה באזור המגדל הנטוי הקיים עד היום ומהווה סמל ויזואלי של טבריה. מהמגדל הנטוי המשיכה החומה מערבה, עד למקום בו מצויה כיום הכנסייה היוונית-קתולית מלכיתית. חלק זה של החומה עודו עומד. משם פנתה צפונה לאורך התוואי בו מצוי כיום רחוב הגליל, בו נמצאים שרידי חומה נוספים. משם פנתה החומה מזרחה עד למקום בו מצוי כיום מפגש הרחובות אלחדף והירדן, ובו עדיין עומד מגדל ממגדלי החומה על אי תנועה. משם המשיכה החומה מעט צפונה עד לאזור המצודה. באזור המצודה המשיכה החומה דרומה, עד לחוף הים מעט צפונית לטיילת, מקום בו עדיין עומד מגדל על החוף. אורך החומה היה כקילומטר וחצי.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה

המצודה נבנתה מעט לאחר בניית החומה, בשנת 1745, על ידי בנו של דאהר, צ'ולייבי,[13] יש שכינו את המצודה "ארמון אלצקריה" משום שצ'ולייבי בנה אותו מכספים שלקח שלל משבט בני צקר.[14] בפינות המצודה ארבעה מגדלים עגולים, ובה שתי קומות. המצודה שרדה במצב טוב יחסית, ובמשך שנים רבות היה בה סטודיו לאומנות של ציירת מקומית בשם רבקה גנון. כיום המצודה סגורה ואין בה שימוש.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חומות טבריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלחמות היהודים, ספר ב', כ, ו
  2. ^ מלחמות היהודים ספר ג', ט, ח
  3. ^ משה הרטל, מערכת הניקוז של השער הרומי בטבריה אתר רשות העתיקות
  4. ^ בבא בתרא, ז, ע"ב
  5. ^ הר ברניקי מורדות יער שווייץ, גליל תחתון אתר הקרן הקיימת לישראל
  6. ^ יזהר הירשפלד, "כנסיית העוגן בפסגת הר ברניקי בטבריה", מטוב טבריה, חוברת 9, 1994, הוצאת אריאל, עמ' 10
  7. ^ אריה יצחקי, "חומות טבריה", אריאל, שנה תשיעית, חוברת 53 - 54 עמ' 139
  8. ^ אריה יצחקי, "חומות טבריה", אריאל, שנה תשיעית, חוברת 53 - 54 עמ' 139
  9. ^ יוסף סטפנסקי דברי שירה לטבריה המעתירה עת מול, 213 עמ' 14
  10. ^ התחריט מבוסס על ציורו של הנוסע ההולנדי קורנליס דה ברוין שביקר במקום ב-1682; הציור מופיע במהדורה הראשונה מ-1689 של ספר מסעותיו באזור וכן במהדורות תרגום מאוחרות
  11. ^ מוסטפא עבאסי, הרס העיר העתיקה בטבריה, 1949-1948, בתוך עיונים בתקומת ישראל, כרך 19, 2009, עמוד 349
  12. ^ אוריאל הייט, דאהר אלעמר, הוצאת ראובן מס, 1942, עמ' 91
  13. ^ אריה יצחקי, "חומות טבריה", אריאל, שנה תשיעית, חוברת 53 - 54 עמ' 139
  14. ^ אוריאל הייט, דאהר אלעמר, הוצאת ראובן מס, 1942, עמ' 93