רבי יהודה נשיאה
| רבי יהודה נשיאה | |
|---|---|
 קבר יהודה נשיאה ובית דינו בהר יבנית |
|
| דור | הדור השני של תקופת האמוראים |
| חבריו | רבי אושעיא |
רבי יהודה נשיאה (הראשון; ידוע גם כ־רבי יהודה השני), דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל, נשיא הסנהדרין בציפורי ונכדו של חותם המשנה, רבי יהודה הנשיא. היה בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי.
תוכן עניינים
כינוייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוספת "נְשִׂיאָה" לשמו משמעותה, בארמית, "הנשיא". מקובל לכנותו "נשיאה" בארמית, כדי להבדילו מאבי אביו, רבי יהודה הנשיא. השם הזהה יוצר בלבול לא אחת, מה גם שלפעמים גם הוא נקרא "הנשיא". בעלי התוספות כתבו[1]: "בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא, ובלשון מאמורא קורא אותו נשיאה".
כינוייו של סבו מתייחסים לפעמים אליו. נקרא גם רבי סתם, במשנה, מסכת עבודה זרה ב ו - "רבי ובית דינו התירו בשמן" (ראו להלן). כך היא הנוסחה שלפנינו. אבל רש"י[2] מוחק משפט זה מן המשנה. בשו"ת התשב"ץ כתב שאכן רבי יהודה הנשיא ("רבי", ולא הנכד) ניסה גם הוא להתיר את השמן, אך לא הסכימו חכמי דורו[3].
כן בירושלמי נקרא לפעמים "רבי", בו משמש "רבי" לכינוי לכל משפחת הנשיאים, ולרוב נקרא "רבי יודן נְשִׂייָּה".
רבי יהודה נשיאה מוזכר, כסבו, גם כ"רבי יהודה הנשיא"[4], וכ"רבותינו": "בשלושה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו"[5].
גם נכדו נקרא בשם זה, רבי יהודה נשיאה, ללא שום שינוי בשם, וגם זה יוצר בלבול לא אחת[6].
בספרות המחקרית יש שמכנים אותו "רבי יהודה השני" ויש "רבי יהודה נשיאה הראשון".
רבותיו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למד תורה מאביו, רבן גמליאל ברבי[7], וכן מרבי חייא[8].
חברו היה רבי אושעיא רבה, ומסופר על רבי יהודה נשיאה ששלח לו משלוח מנות בפורים[9].
גדולי הדור הראשון של האמוראים, תלמידיהם של רבי יהודה הנשיא ושל רבי חייא, היו חבריו[10].
שַמשוֹ של רבי יהודה נשיאה היה רבי שמלאי[11].
מגדולי תלמידיו היה ריש לקיש[12]. גם רבי יהושע בן לוי למד ממנו[13], וכן אביו של שמואל שלח לו שאלה הלכתית[14].
תקנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית דינו של רבי יהודה נשיאה התפרסם בעיקר בשל שני היתרים הלכתיים שיצאו ממנו.
"בי דינא דשרו משחא"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית דינו מוזכר כ"בי דינא דשרו משחא"[15] - כלומר, "בית הדין שהתיר את השמן". שמן של גויים, שהיה אסור כמאכלי הגויים ובישוליהם, הותר באכילה בבית דינו של רבי יהודה נשיאה.
על איסור אכילת שמן של גויים החליט דניאל, והאיסור היה תקף רק בתוך העיר. מטרתו הייתה ליצור הרחקה בין יהודים לגויים, כדי שלא ייגררו היהודים לסעודות אצל הגויים ומתוך כך יתחתנו בנישואי תערובת, ונישואי תערובת אסורים לפי התורה - "לא תתחתן בם"[16].
תוקפו של איסור השמן הורחב גם מחוץ לעיר, בתקופתם של הלל ושמאי.
רבי יהודה נשיאה בדק ומצא שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, והאיסור לא הונהג כראוי בכל ישראל, ולכן היה לבית דינו תוקף לבטל את הגזירה[17].
תקנת הגט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה במסכת גיטין[18] שונה הלכה, במקרה של אדם שנתן גט לאשתו אבל הטיל בו תנאי:
- "'הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש'. מת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט."
כלומר, הבעל התנה שהגט יחול והאישה תהיה מגורשת רק אם לא יחזור למקום מסוים בשנה שמתחילה עם נתינת הגט. הבעל מת בתוך אותה שנה, והבעיה ההלכתית שקיימת ביחס לגט היא, ש"אין גט לאחר מיתה", כלומר אי אפשר לתת גט ולהתנות שיחול אחרי מות הבעל, ולמעשה כך אירע כאן. במקרה שלבעל לא נולדו ילדים, האישה תצטרך להיות כפופה לדיני ייבום וחליצה, ולא תוכל להינשא למישהו אחר ללא חליצת סנדל לאחיו של בעלה. זו ההשלכה של הדין "אינו גט".
רבי יהודה ובית דינו תיקנו תקנה בגט, שאם אמר 'הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד 12 חודש', ומת בתוך 12 חודש - הגט חל למפרע משעת נתינתו והאישה פטורה מדיני ייבום וחליצה, שכן במות האיש הייתה כבר מגורשת. סברת ההיתר היא, כדעתו של התנא רבי יוסי, שכיוון שבגט כתוב תאריך - שעת חלותו היא מן התאריך הכתוב בו, אמנם התנאי התקיים מאוחר יותר, אך עם קיום התנאי חל הגט למפרע מן התאריך שכתוב בו.
בניגוד להיתר השמן, היתר זה לא זכה לגיבוי מצד חכמי הדור.
"בי דינא שריא"[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שמלאי, שמשו של רבי יהודה נשיאה, ביקש להתיר אף פת של אופה גוי, אבל לאחר היתר השמן ותקנת הגט חשש רבי יהודה שאם יתיר בפעם השלישית, יצא על בית דינו שם כאילו הוא מקל מדי אף במקום שאין צריך, ולכן סירב להתיר אף את הפת, באומרו "אם כן יקראו לנו 'בי דינא שריא'" כלומר בית דין מתיר איסורים. [19].
מפעולותיו ומאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יהודה נשיאה הוזכר כמי שהתנהג בענווה ובפשטות[20] .
בתלמוד[21] מסופר, שרבי יהודה נשיאה גזר תענית בגלל עצירת גשמים, ולא ירד גשם. אמר: כמה הבדל יש משמואל הרמתי, שביקש גשם בקיץ וירד, ועד יהודה בן גמליאל, שמתפלל לגשמים בזמנם ולא נענה! אוי לו לדור שכך נתקע, או לו למי שעלתה בימיו כך! הצטער, וירדו גשמים.
רבי יהודה נשיאה העריך מאוד את לימודם של "תינוקות של בית רבן" - כלומר ילדים הלומדים בבית רבם, ומפורסמת האמרה הבאה שאמר בשמו תלמידו, ריש לקיש[22]:
- "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל[23] תינוקות של בית רבן".
באותו עניין נמסרה בשמו ההלכה הבאה:
- "אין מבטלין תינוקות של בית רבן (מלימודם) אפילו לבנין בית המקדש".
לאחר פטירתו, מילא בנו, רבן גמליאל הרביעי, את מקומו בנשיאות.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קבר רבי יהודה נשיאה ובית דינו בהר יבנית
-
פתח הציון
-
פנים ציון רבי יהודה נשיאה
-
אולם התפילה שבציונו של רבי יהודה נשיאה
-
קבר רבי יהודה נשיאה בציפורי, לעתים מיוחס על-פי המסורת לרבי יהודה הנשיא
-
פנים הקבר של רבי יהודה נשיאה או רבי יהודה הנשיא
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנימין לאו, "רבי יהודה נשיאה", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 268-250.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן היימאן, "רבי יהודה נשיאה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 606-611, באתר HebrewBooks
- משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יהודה נשיאה", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים ס"ב-ס"ז, באתר HebrewBooks
- רבי יהודה נשיאה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי יהודה נשיאה, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עבודה זרה לו א, ד"ה אשר.
- ^ עבודה זרה לה ב ד"ה ר' ובית דינו.
- ^ שו"ת תשב"ץ א סימן קלו
- ^ ראו גם עבודה זרה לז א
- ^ ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
- ^ ראו תוס' עבודה זרה לג ב, ד"ה בעא.
- ^ ירושלמי ביצה פ"א הי"א.
- ^ ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א.
- ^ מגילה ז א
- ^ ראו ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו
- ^ עבודה זרה לז א
- ^ נזיר כ ב
- ^ ירושלמי יבמות פ"ח ה"א, בבלי בכורות לו ע"ב.
- ^ יבמות קטו ב
- ^ כתובות ב ב ועוד
- ^ דברים ז, ג.
- ^ בבלי, עבודה זרה לה, ב - לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
- ^ פרק ז משנה ח.
- ^ בבלי, עבודה זרה לז, א; ירושלמי עבודה זרה פ"ב ה"ח.
- ^ ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו.
- ^ תענית כד א
- ^ בבלי, שבת קיט ע"ב.
- ^ הבל פיהם, תלמודם.
| הנשיאים משושלת הלל הזקן | ||
|---|---|---|
|
