חומות פריז
חומות פריז (בצרפתית: enceintes de Paris או murs de Paris) הן החומות שתחמו את שטח השיפוט של העיר פריז החל מימי האימפריה הרומית ועד המאה ה-20. גם לאחר שהחומות האחרונות הוסרו, בשנות ה-20 של המאה ה-20 נותר רישומן בשטח, כיוון שעל התוואי של החומות נסללו רחובות ועל תוואי החומה החיצונית נסלל בולוואר פריפריק, כביש הטבעת המקיף את שטחה הפנימי של העיר. שטח השיפוט של העיר צמח עם התרחבותה לאורך השנים, דבר שבא לידי ביטוי בהרחבה של החומות, כאשר ניתן למנות שבעה שלבי הרחבה, המפורטים להלן. החומות הישנות נהרסו והוקמו על גביהן בתים ורחובות כך שקיימים שרידים מועטים מאוד של חומות עבר בשטח העיר. בחומות היו קבועים שערים (porte) דרכן הובילו דרכים מחוץ לעיר. חלק מן השערים, הקרויים על שם העיר המרכזית אליה הובילה הדרך היוצאת מהם, נותרו עד היום (למשל שער סן דני) וגם מחלפי כביש הטבעת קרויים על שם השערים של חומת טייר, החומה האחרונה של העיר. אזורים עירוניים שנמצאו מחוץ לחומות כונו "פוּבּורג" (פרבר), וחלקם המשיכו לשאת שם זה גם לאחר שנכללו בתחומי העיר.
חומת לוטטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוטטיה הגאלית לפני יוליוס קיסר הייתה, לדברי זכרונותיו של קיסר, "מחנה מבוצר על אי" (ככל הנראה איל דה לה סיטה) אולם לא נמצאו כל שרידים לביצורים הקודמים לזמנו של אוגוסטוס קיסר ולא ברור היכן התקיימה ומה היו ביצוריה.
לוטטיה הרומית התבססה על הגדה השמאלית (הגדה הדרומית של נהר הסן) ועל האיים שבנהר. הגדה הימנית לא הייתה מיושבת, כיוון שהייתה ברובה אדמת ביצות. במהלך הפשיטות שליוו את נדידת העמים במאה השלישית, נמלטו תושבי לוטטיה, התבצרו על איל דה לה סיטה והרסו את הגשרים שחיברו את האי ליבשה. חלקו המזרחי של האי הוקף בחומת אבנים מן הארנה של לוטטיה. ניתן לראות את שרידי חומה זו במוזיאון הקריפטה הארכאולוגית שתחת קתדרלת נוטרדאם (crypte archéologique).[1]
החומה הראשונה מימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחפירה ארכאולוגית שנערכה ב-2009 בקרן רחוב ריבולי ו-rue de l'Arbre-Sec התגלו שרידי ביצור מן המאה העשירית המעידים על קיום חומה מאותה עת סביב גרעין התפתחות העיר בגדה הימנית (ממול ומצפון לאיל דה לה סיטה). ככל הנראה החומה הוקמה ביזמתו של אודו, מלך צרפת או של רובר הראשון, מלך צרפת, בעקבות המצור הויקינגי של שנת 885. הביצור כלל חפיר בעומק שלושה מטרים ורוחב 12 מטרים וכלל ככל הנראה חומת עץ.[2]
חומת פיליפ השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החומה הוקמה סביב העיר וכללה הן את הגדה הימנית והן את השמאלית, כחלק מהמאבק בין פיליפ השני לבית פלנטג'נט. לפני שעזב המלך למסע הצלב השלישי ב-1190 ציווה על הקמת חומה סביב העיר. החומה הוקמה בשני שלבים, הראשון, סביב הגדה הימנית, בשנים 1190–1209 והשני, סביב הגדה השמאלית, בשנים 1200–1215. ההחלטה לבצר ראשית את הגדה הימנית נבעה כתוצאה מההערכה שהכיוון העיקרי ממנו צפויה סכנת התקפה מצד דוכסות נורמנדיה הוא צפון-מערב ומכיוון שהגדה הימנית הייתה מאוכלסת יותר. במסגרת הקמת חומה זו הוקם גם מעוז העיקרי של הבירה - טירת הלובר. החומה תחמה שטח של 253 הקטאר.[3][4]
גובה החומה, שנבנתה ממסגרת אבן מסותתת עם מילוי אבני גוויל, היה 6–8 מטרים ועוביה בבסיס היה 3 מטרים. בראש החומה נסללה "שמן דה רונד" (דרך שומרים). בהיקף החומה מוקמו 77 מגדלי שמירה עגולים למחצה שהתנשאו לגובה של 15 מטרים. במפגש החומה עם הסן ניצבו ארבעה צריחים עגולים בגובה של 25 מטרים ובקוטר של 10 מטרים ובין כל זוג נמתחו שרשראות כבדות, על מנת להגן מפני התקפה מכיוון הנהר. הצריחים המערביים (Tour du coin בגדה הימנית ו-Tour de Nesle בשמאלית) ניצבו בקו הלובר ושרדו עד המאה ה-17, הצריח הצפון-מזרחי (Tour Barbeau) ניצב על גדות הסן ברובע הרביעי בסמוך לתחנת המטרו Saint Paul.
בחומה נקבעו 15 שערים לדרכים סביב. בהמשך נפרצו בה פשפשים נוספים. החומה המשיכה להיות מתוחזקת היטב עד המאה ה-14 וחלקה שולב במבנים שונים. בשנת 1533 הרס פרנסואה הראשון את שערי החומה בגדה הימנית על מנת להקל על הגישה לשטחים שמחוצה לה, אך מבלי להרוס את החומה עצמה. ב-1590 ביצע אנרי הרביעי תהליך דומה בגדה השמאלית.
חומת שארל החמישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחי השדות מחוץ לחומת פיליפ-אוגוסט החלו להתמלא במבני מגורים עם גידולה של העיר, בפרט לכיוון צפון ומערב. מלחמת מאה השנים שפרצה ב-1337 חייבה את הקפתם של פרברים חדשים אלה בחומה בצורה. גם באותה עת היה האזור הצפון-מערבי המאוכלס יותר וגם המועד ביותר להתקפה ולפיכך הקיפה החומה החדשה את הגדה הימנית בלבד.[5]
בשנת 1356 החלה כריית חפיר ביוזמת ראש סוחרי פריז (ראש העיר בפועל) אטיין מרסל, כמה מאות מטרים מחוץ לחומה בגדה השמאלית (רחוב Rue d'Aboukir עוקב אחר תוואי החפיר הזה). בשנת 1358 הורה גם שארל החמישי, מלך צרפת על ביצורה של העיר, שהחל בחפירת תעלה להובלת מימי הסן אל החפיר, על מנת למלא אותו במים בשעת התקפה (לאחר מכן הוסב לאגן הארסנל Bassin de l'Arsenal). בהמשך הוקמה חומה בגדה הימנית בלבד, אשר הקיפה את חומת לואי פיליפ והרחיבה את שטחה של העיר. החומה החלה במערב סמוך לכיכר קרוסל של ימינו, שם הוקם צריח על גדות הסן בשם tour du bois. משם עברה החומה צפונה והקיפה את פאלה רויאל ומשם מזרחה לכיכר ויקטואר, בצמוד לתוואי החפיר (רח' Rue d'Aboukir של ימינו) לשער סן דני, על תוואי שדרת סן-מרטן (Boulevard Saint-Martin) למצודת הטמפל (כיום: כיכר הרפובליקה) ודרך "השדרות הגדולות" (Boulevard du Temple, Boulevard des Filles du Calvaire, Boulevard Beaumarchais) למצודת הבסטיליה במזרח (במקור Bastide Saint-Antoine) אשר הוקמה בין 1370 ל-1382 על מנת להגן על מגורי המלך ב-Hôtel Saint-Pol. במפגש החומה עם הסן הוקם צריח נוסף, tour de Billy. עם סיום הקמת החומה ב-1383 היה שטחה של פריז על שתי גדותיה 439 הקטאר. שרידים מחומה זו התגלו בחפירות בשנים 1992-1991 משולבים במרכז הקניות "קרוסל ד'לובר" הנמצא מתחת לרחבת הלובר.[6]
בגדה השמאלית נוצר הפרבר פובורג סן ז'רמן, כאזור מגורים גדול מחוץ לתחומי החומה.
חומת לואי השלושה עשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוספת פרברים מאוכלסים בגדה הימנית במערב העיר, כמו גם ארמון טווילרי, חייבה פעם נוספת את הרחבת שטח העיר והגנת השטחים שמחוץ לחומה עקב סכנת קרבות מלחמת שלושים השנים שהתחוללו פחות מ-200 ק"מ מן העיר. ז'אק למרסייה (Jacques Lemercier), שעבד בשירותו של הקרדינל רישלייה, השר הראשי של לואי השלושה עשר, תכנן את הרחבת חומת שארל החמישי מערבה, תוך שימוש בה בצפון ובמזרח, הריסת חלקה המערבי ובניית חומה מרחיבה מערבית לתוואי הקיים. החומה הוקמה בין השנים 1633–1636, כך ששטחה של פריז בגדה הימנית השתרע על פני כל הרובע הראשון והרובע השני.[7] שרידים מחומת לואי השלושה-עשר נמצאים במרתף מוזיאון האורנז'רי.[8]
בשנת 1670 ציווה לואי הארבעה עשר להרוס את החומה, כהוכחה לכך שפריז היא עיר בטוחה, היושבת במרכזה של ממלכה יציבה ואינה זקוקה עוד לביצורים. את תוואי החומה החליפו שדרות גנים. להרס החומה נלווה מניע נוסף, אותו ביטא ז'אן-בטיסט קולבר והוא למנוע את התבצרותם של אנשי פריז כנגד המלך, כפי שאירע באירועי הפרונד.
חומת הפרם ז'נרל או חומת המכס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חומה זו הוקמה על ידי הפרם ז'נרל, זיכיון לגביית מכסים ומסי מעבר שניתן על ידי המלך. בניגוד לחומות הקודמות, לא הייתה מטרתה להגן על העיר מפני פולש זר, אלא להבטיח תשלומי מס מעבר ומכס (Octroi) לנכנסים לעיר. 62 ביתני הגבייה בשערי העיר (ה-Barrière) אוישו על ידי מוכסים וגובי מס והיא הייתה מקור למרמור וזעם בקרב תושבי העיר. את החומה תכנן אחד ממוכסי החברה, המדען אנטואן לבואזיה.[9] ביתני הגביה בשערים תוכננו על ידי קלוד-ניקולא לדו כמבנים נאו-קלאסיים מהודרים בהתאם לסגנון לואי השישה עשר.
החומה הוקמה בין 1784 ל-1791 ותיאור היקפה על פני שתי הגדות חופף בערך את מסלול קווי המטרו 2 ו-6 (כולל את הרבעים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9 וחלק מן ה-10, ה-13 וה-14. הנקודה הדרומית ביותר של החומה הייתה בכיכר איטליה ברובע השלושה-עשר). שטח העיר שהוקף בחומה היה 3,402 הקטאר.
כבר בשלב המוקדם של המהפכה הצרפתית (ב-1 במאי 1791) בוטלו המיסים, אולם הם הוחזרו על ידי הדירקטוריון ב-1798 וגביית המיסים אף שוכללה בימי נפוליאון בונפרטה.
הכפרים על הגבעות מצפון לעיר, כגון מונמארטר ובלוויל, היו מחוץ לחומות ולפיכך המסחר בהם היה פטור ממכס. כך התפתחו מקומות אלו מאזורים חקלאיים מובהקים לאזורי מסחר. החומה וביתני הגבייה נהרסו במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, אך חלק מהם שרדו ושובצו כמבני שירות בכיכרות ובגנים.
חומת טייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1841 ל-1844 הוקמה שוב חומת הגנה סביב שטח העיר, בהוראת ראש ממשלת צרפת אדולף טייר. החומה הקיפה 78,020 דונם שכללו את כל רבעי פריז כיום, פרט ליער בולון ויער ונסן וכללה לראשונה בתחומי העיר את השכונות פיגאל, בלוויל, מונפרנאס וטרוקדרו. תוואי החומה מיוצג כיום על ידי "שדרות המרשלים", כלומר טבעת שדרות עירוניות הקרויות על שם מרשלי צרפת (boulevards des Maréchaux). סביב התוואי החיצוני של החומה נסלל כביש הטבעת בולוואר פריפריק.
הרקע להקמת החומה היה נפילת העיר פריז בידי הצבא הרוסי בעת הקרב על פריז. המסקנה שהסיק מכך לואי פיליפ, מלך הצרפתים ב-1830 הייתה שיש להקיף את העיר בחומת מגן וההצעה הובאה בפני האספה הלאומית ב-1833. השמאל התנגד להצעה משום שסבר שמטרתה הסמויה הייתה לא הגנה על העיר מפי פולש, אלא צעד של איום כלפי בני העיר כמחסום מפני מרידות. אולם ההצעה יצאה לדרך על אף ההתנגדות.[10]
אורך קו הביצורים (les fortifs) היה 33 ק"מ והוא כלל 94 צריחים, 17 שערים ראשיים (portes) ו-23 שערים משניים (barrières), 8 נקודות כניסה למסילות רכבת (מול תחנות הרכבת של הבירה) ונקודות מעבר לנהר ולנחלים ותעלות. מעט מהצריחים שרדו, בהם "צריח מס' 1" המצוי במרכז המחלף Porte de Bercy על הפריפריק.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התברר כי היכולות והטכנולוגיה הצבאית הפכו את הביצור למיושן ומיותר. ב-1919 הוחלט להרוס את החומה והיא נהרסה בשלבים עד 1929 ועל גבי ההריסות נסללה טבעת השדרות העירוניות, "שדרות המרשלים". ב-1956 הוחל בסלילת בולוואר פריפריק באזור החופשי ממבנים שהשתרע על פי חוק כ-250 מטר מחוץ לחומה (La zone).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חומות פריז (בצרפתית)
- שרידי ביצורים על מפת פריז (ניתן להוריד חינם שכבת מידע GIS בפורמט kmz. עבור גוגל ארץ)
- L’extension et l’administration de Paris sous l’Ancien Régime - "ההרחבה והמינהל של פריז תחת המשטר הישן", DREIF, Claude COTTOUR, ספטמבר 2008 (בצרפתית)
- אתר המוקדש לפריז בתקופת פיליפ אוגוסט ולחומה בפרט (באנגלית)
- The Wall of the Farmers General in Paris (באנגלית)
- מפות מתוך האטלס ההיסטורי של פריז:
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ר' מוצג מס' 2 בדף השני של הברושור
- ^ Paris Rediscovers Its First Medieval Fortifications, חדשות המכון הארכאולוגי הצרפתי INRAP, 29 באפריל 2009
- ^ אתר המוקדש לפריז בתקופת פיליפ אוגוסט ולחומה בפרט
- ^ מפת חומת פיליפ אוגוסט מהאטלס ההיסטורי של פריז
- ^ מפת חומת שארל החמישי מתוך האטלס ההיסטורי של פריז
- ^ שרידי החומה בקרוסל ד'לובר
- ^ מתווה הביצורים ב-1650 (לאחר חומת לואי השלושה עשר)
- ^ Paris's Jewel-like Orangerie, Home to Monet's Waterlilies, Reopens, Polished and Renovated, הניו יורק טיימס, 16 במאי 2006
- ^ The Wall of the Farmers General in Paris
- ^ "לשאלת ביצורי פריז 1840, מתוך זכרונותיו של François Pierre Guillaume Guizot, Michel Lévy Frères, 1864, volume 6, chapter 36