חוסניה ג'בארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוסניה ג'בארה
حسنية جبّارة
Hussniya Jabara.jpg
לידה 11 באפריל 1958 (בת 60)
טייבה, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה מכון וינגייט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מרצ עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מרצ
חברת הכנסת
7 ביוני 199917 בפברואר 2013
(13 שנים)
כנסות 15
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוסניה ג'בארהערבית: حسنية جبّارة; נולדה ב-11 באפריל 1958), חברת הכנסת לשעבר מטעם מרצ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'בארה נולדה וגדלה בטייבה למשפחה מוסלמית מרובת ילדים. בוגרת מכון וינגייט בפיזיותרפיה.

ג'בארה נבחרה לתפקיד יו"ר נעמת טייבה (19901994). עד בחירתה לכנסת עבדה במכללת "בית ברל". לאחר הקמת מפלגת מרצ ב-1992, החלה לפעול מטעמה.

בשנים 19992003 כיהנה בכנסת והייתה בכך לאישה המוסלמית והערבייה הראשונה בכנסת. פעלה בוועדת העבודה והרווחה, בוועדת החינוך והתרבות ובוועדה לקידום מעמד האישה, הייתה יו"ר הוועדה לקידום האישה הערבייה. כמו כן נבחרה לוועדה למינוי קאדים שרעיים.

חוסניה ג'בארה הפרה את המשמעת הסיעתית בהצבעה על גובה קצבאות הילדים והצביעה למען הגדלת הקצבאות בצורה לא שיוויונית ופרוגרסיבית על פי מספר הילדים למשפחה.

בחירתה של חוסניה ג'בארה למקום ריאלי ברשימה לכנסת התאפשרה במידה רבה בגלל שיטת השיריונים שהונהגה במרצ באותה תקופה. השיטה חייבה קידום מועמד ערבי למקום ריאלי וקידום מועמדות נשים - חוסניה ג'בארה ששילבה את שתי התכונות, אישה וערביה, "חסכה" בכמות המקומות המשוריינים, לכן קואליציה של מועמדים גברים, לא ערבים, דחפה לבחירתה. סיסמת הבחירות של ג'בארה במירוץ בקרב ועידת מרצ היתה: "חוסניה גבארה - גם אישה גם ערבייה", רמז עבה לכך שהיא חוסכת מקום בשיריונים במפלגה. לאחר שמרצ ירדה בכמות המנדטים שלה המשיכה ג'בארה לזכות בשריון הנ"ל (במקום התשיעי שהפך ללא ריאלי). אולם לאחר מאבק של מספר פעילים ערבים בולטים ובראשם עיסאווי פריג', לקראת הבחירות ב-2013, בוטל השריון לערבים - ואכן פריג' הצליח לנצח ולסיים רביעי בפריימריז (ולהיות מוצב במקום החמישי ברשימה הכוללת של מרצ ולהיות חבר כנסת).

  • בין השנים 1992–1994 שימשה כיושבת ראש סניף "נעמת" בטייבה.
  • בין השנים 1995–1997 מונתה למנהלת אגף נשים ונוער במכון היהודי – ערבי בבית ברל.
  • ב-1997 מילאה את תפקיד יושבת ראש אגף המזרח התיכון במכון הבין-לאומי ועבדה לצד המחלקה לשיתוף פעולה בין לאומי במשרד החוץ.
  • בכהונתה כחברת כנסת בין השנים 1999–2003 פעלה בוועדות הכנסת : ועדת החינוך והתרבות, הוועדה לקידום מעמד האישה, וועדת העבודה הרווחה והבריאות.
  • מונתה לחברת ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקות יישומו ומימנו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי .
  • ממלאת מקום בוועדת הפנים ואיכות הסביבה.
  • יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה הערבייה.
  • בשנת 2000 מונתה בתקדים פרלמנטרי וחברתי כנציגת הכנסת לוועדה למינוי קאדים שרעיים והייתה לאישה הראשונה במדינות המזרח התיכון לכהן בוועדה מעין זו.
  • בשנת 2002 עמדה בראש משלחת של אקדמאיים ישראלים שפגשה את יושב ראש הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת, עמו נפגשה פעם נוספת כחברת משלחת מרצ לשטחי הרשות.
  • הייתה לנציגת ישראל בכנס הבין לאומי של מדינות אגן הים התיכון. בכנס האו"ם בשנת 2000.
  • האישה הראשונה והיחידה שהוזמנה אישית על ידי המלך עבדאללה השני, מלך ירדן, לסעודת רמדאן בארמונו בירדן.
  • אורחת מושלת הוואי לכנס נשים מנהיגות.
  • נבחרה מטעם האיחוד האירופאי כ"כוכב עולה" בפוליטיקה העולמית.
  • הוכתרה על ידי ארגון אמריקני בתואר "שגרירת שלום בעולם"
  • בשנת 1999 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" בין עשר נשות הקריירה המובילות .
  • נאבקה למימוש תוכנית החומש למגזר הערבי ולהשוואת תקציבי משרד הפנים בין הרשויות המקומיות השונות יהודיות וערביות.
  • הייתה למובילי המאבק בנושא החזרת התושבים העקורים לאיקרית ובירעם בגליל העליון וניהלה מאבק עיקש בתוכנית כביש חוצה ישראל ובהפקעת שטחים מיישובים ערביים לשם סלילתו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שביט בן-אריה, חברות הכנסת, נשים מובילות בישראל, מהדורה ראשונה 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]