לדלג לתוכן

חוק המאבק בתופעת השכרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק המאבק בתופעת השכרות
פרטי החוק
תאריך חקיקה 17 במרץ 2010
תאריך חקיקה עברי ב' בניסן ה'תש"ע
משרד ממונה המשרד לביטחון הפנים
מספר תיקונים 1
נוסח מלא נוסח החוק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק המאבק בתופעת השכרות, תש"ע-2010, מתיר לשוטר להשמיד משקה משכר המוחזק במקום ציבורי, בנסיבות המפורטות בחוק. החוק אושר בכנסת ב-17 במרץ 2010.

הוראות החוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר לשוטר יש יסוד סביר להניח ששתיית משקה משכר במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, הוא רשאי לתפוס או להשמיד את המשקה המשכר או את כלי קיבולו.

כאשר לשוטר יש יסוד סביר להניח כי קטין שותה משקה משכר או מחזיק משקה משכר ומתכוון לשתותו, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, שלא בנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, רשאי הוא לתפוס או להשמיד את המשקה המשכר או את כלי קיבולו.

לעניין האמור לעיל, אדם המחזיק משקה משכר בכלי קיבול שאינו כלי קיבול סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל–6:00, חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר.

מקום ציבורי לעניין חוק זה הוא "דרך, בניין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם, בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בניין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית או דתית או לבית משפט היושב בפומבי", אך למעט מקום שבו פועל עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, כמפורט להלן:

(1) מסעדה, בית קפה, הסעדה;
(2) עסק למכירת משקאות משכרים המוגשים לצריכה במקום;
(3) בית מלון, פנסיון, אכסניה, ובלבד שאינם מיועדים בעיקרם למתן שירותי אירוח ולינה לקטינים;
(4)מקום לעריכת מופעים וירידים, בית קולנוע, תיאטרון, אמפיתיאטרון, מקום אחר לעריכת אירועי תרבות, בידור וספורט תחת כיפת השמים, דיסקוטק, יריד שלא במבנה של קבע וכלי שיט המשמש לעינוג ציבורי;
(5) אולם שמחות וגן אירועים.

השר לביטחון הפנים ממונה על ביצוע הוראות חוק זה.

בתיקון עקיף לסעיף 193א לחוק העונשין, נוספו לסעיף זה שתי עבירות:

  • המספק משקה משכר לקטין או הרוכש משקה משכר בעבור קטין, במקום ציבורי, שלא בנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, דינו – מאסר שישה חודשים.
  • בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, אשר מכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, חזקה כי היה מודע לכך שמכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, אלא אם כן הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שהקטין הציג לו תעודה ולפיה הוא אינו קטין.

דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרתו:[1]

תופעת השכרות, על השלכותיה, מהווה כיום אחת הסכנות החמורות המאיימות על שלום הציבור והסדר הציבורי בישראל, והיא בעלת השפעה רבה על תופעות של אלימות, עבריינות ותאונות דרכים חמורות וקטלניות.
מחקרים שנערכו בנושא צריכת משקאות משכרים, מצביעים באופן ברור על הקשר שבין שימוש מופרז באלכוהול וההסתברות להתנהגות אלימה של המשתמש כלפי הסביבה וכלפי עצמו.
...
אנו עדים לאחרונה לדיווחים רבים על היקפיה הנרחבים של תופעת השכרות וצריכה מופרזת של משקאות משכרים, ובייחוד על חומרתה של התופעה בקרב בני הנוער. מטרת החוק המוצע, היא להתמודד עם תופעת השכרות על היבטיה והשלכותיה השליליות, וזאת, בין השאר, על ידי הגבלת מכירתם וצריכתם של משקאות משכרים.

היסטוריה חקיקתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק הוגשה מטעם הממשלה לכנסת השמונה עשרה. החוק אושר בכנסת ב-17 במרץ 2010 ונכנס לתוקף ב-7 באפריל 2010.[2] החוק (למעט התיקון לחוק העונשין) נחקק כהוראת שעה שתוקפה שלוש שנים מיום תחילתו.

בתיקון שאושר בכנסת ב-29 באפריל 2013 הפך החוק מהוראת שעה לחקיקה קבועה.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]