הכנסת השמונה עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

הכנסת השמונה עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השמונה עשרה, הושבעה ב-24 בפברואר 2009. ב-16 באוקטובר 2012 התפזרה הכנסת. הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013.

חלוקת המושבים בכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמונה עשרה

גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, ישראל ביתנו. 49 מושבים
גוש המרכז קדימה. 28 מושבים
גוש השמאל העבודה, מרצ-יחד. 16 מושבים
חרדים ש"ס, יהדות התורה. 16 מושבים
ערבים חד"ש, רע"ם-תע"ל, בל"ד. 11 מושבים

לקראת הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפצלות סיעת העצמאות מסיעת העבודה, איחוד הרשימות ליכוד וישראל ביתנו, פיצול סיעת איחוד הלאומי לסיעת עוצמה לישראל וחלק שהתאחד בהמשך עם סיעת הבית היהודי, פרישת ח"כ חיים אמסלם מסיעת ש"ס, פרישת ח"כ טלב אלסאנע מסיעת רע"ם-תע"ל (והקמת סיעת היחיד "מד"ע"), וכן התפצלות סיעת "התנועה" מסיעת קדימה, שהתרחשו במהלך כהונת הכנסת, תמונת המצב הייתה כדלהלן:

  • סיעת הליכוד וסיעת ישראל ביתנו - 42 מושבים
  • סיעת קדימה - 21 מושבים
  • סיעת ש"ס - 10 מושבים
  • סיעת העבודה - 8 מושבים
  • סיעת התנועה - 7 מושבים
  • סיעת העצמאות - 5 מושבים
  • סיעת יהדות התורה - 5 מושבים
  • סיעת הבית היהודי - 5 מושבים
  • סיעת חד"ש - 4 מושבים
  • סיעת רע"ם תע"ל - 3 מושבים
  • סיעת מד"ע - מושב אחד
  • סיעת מרצ - 3 מושבים
  • סיעת בל"ד - 3 מושבים
  • סיעת עוצמה לישראל - 2 מושבים
  • ח"כ יחיד אמסלם - מושב אחד

הרכב אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכנסת ה-18 נבחרו 31 חברי כנסת חדשים, 21 נשים, עשרה חברי כנסת ערבים, ארבעה דרוזים ועשרה המתגוררים מעבר לקו הירוק. ותיק חברי הכנסת בעת השבעת הכנסת היה חיים רמון מקדימה, שהחל לכהן ב-1983 (אשר פרש במהלך כהונת הכנסת ה-18, ביום 2 ביולי 2009). את הישיבה הראשונה של הכנסת פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. את הישיבות הבאות בכנסת ה-18, עד לבחירת יושב ראש קבוע, ניהל חבר הכנסת הוותיק ביותר שאינו מכהן כשר, מיכאל איתן מהליכוד, שנבחר לראשונה ב-1984. (רמון, ותיק חברי הכנסת, ובנימין בן אליעזר, הזהה בוותק לאיתן, אך מבוגר ממנו, הוסיפו באותה עת לכהן כשרים מטעם ממשלת ישראל השלושים ואחת). ביום השבעת הכנסת צעירת הח"כים הייתה ציפי חוטובלי מהליכוד, ילידת 1978 וזקן הח"כים היה בנימין בן-אליעזר, יליד 1936. במהלך כהונת הכנסת, בעקבות התפטרותם של חברי הכנסת חיים רמון ואופיר פינס, נכנסו אליה שתי נשים נוספות - חברות הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ועינת וילף. בכך גדל מספר הנשים בכנסת ל-23. אך ב-13 באפריל 2010, פרשה חברת הכנסת יולי תמיר מתפקידה. את מקומה החליף חבר הכנסת לשעבר ראלב מג'אדלה ובכך ירד מספר הנשים בכנסת ל-22 ומספר הערבים עלה ל-11. עקב מינויו של ח"כ מתן וילנאי לשגריר ישראל בסין בפברואר 2012 ופטירתו של ח"כ גדעון עזרא במאי 2012, עלה מניינם של הח"כים הדרוזים לשישה.

ראובן ריבלין - יו"ר הכנסת השמונה עשרה

במהלך כהונת הכנסת ילדו ארבע מחברות הכנסת - אנסטסיה מיכאלי, גילה גמליאל (שילדה פעמיים במהלך כהונתה בכנסת), עינת וילף ואורלי לוי-אבקסיס. קדמה להן רק אסתר וילנסקה שילדה בן בתחילת כהונת הכנסת השנייה (1951).

לתפקיד יושב ראש הכנסת נבחר ראובן ריבלין ממפלגת הליכוד. זו הייתה כהונתו השנייה של ריבלין כיו"ר הכנסת, לאחר שכיהן בתפקיד במהלך כהונת הכנסת השש עשרה.

כהונת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת התשע עשרה נערכו ב-22 בינואר 2013. תקופת כהונתה של הכנסת השמונה עשרה הייתה כמעט ארבע שנים.

אם הייתה הכנסת משלימה את כהונתה, הבחירות היו נערכות ב-22 באוקטובר 2013, והכנסת השמונה עשרה הייתה מכהנת כארבע שנים ושמונה חודשים.

הרכבת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושתיים

לאחר ש-65 חברי כנסת המליצו על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ורק 28 חברי מפלגת קדימה המליצו על ציפי לבני לראשות הממשלה, הטיל הנשיא שמעון פרס ב-20 בפברואר 2009 את הרכבת הממשלה על נתניהו[1]. לרשות נתניהו עמדו 42 ימים (28 ימים לאחר הטלת המשימה על ידי הנשיא ועוד 14 ימי הארכת זמן שביקש מן הנשיא). נתניהו הודיע כי יעשה מאמץ להרכיב ממשלה רחבה, אך בתום שבוע ומספר פגישות עם אנשי קדימה, הודיעה ציפי לבני כי לא תצטרף לממשלתו של נתניהו, בשל רצונה של לבני בהסכם רוטציה. לבסוף, נתניהו הצליח לצרף את מפלגת העבודה לממשלה, וב-31 במרץ הושבעה ממשלתו, הממשלה ה-32[2].

פילוג מפלגת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בינואר 2011 הודיעו אהוד ברק וארבע חברי כנסת נוספים (מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד ושלום שמחון) במכתב לחברי מפלגת העבודה על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה עצמאית בשם "עצמאות". ועדת הכנסת אישרה את המהלך[3]. בעקבות המהלך, התפטרו מהממשלה שלושת שרי מפלגת העבודה: יצחק (בוז'י) הרצוג, אבישי ברוורמן ובנימין בן אליעזר[4].

הצטרפות קדימה לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת חודש מאי 2012 הוחל בהכנה להקדמת הבחירות, וחוק הקדמת הבחירות שיזמה הממשלה אף עבר ב-7 במאי בקריאה ראשונה[5]. אך למחרת הודיעה מפלגת קדימה בראשות שאול מופז על הצטרפותה לממשלה, ותהליך פיזור הכנסת נעצר[6]. במסגרת ההצטרפות לא מונו שרים מטעם הסיעה. לאחר קצת יותר מחודשיים (70 יום) פרשה קדימה מהממשלה ב-17 ביולי 2012[7].

חילוף גברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת המחליף רשימה
2.7.2009 חיים רמון יוליה שמאלוב-ברקוביץ' קדימה
10.1.2010 אופיר פינס-פז עינת וילף העבודה
13.4.2010 יולי תמיר ראלב מג'אדלה העבודה
9.11.2010 צחי הנגבי נינו אבסדזה קדימה
6.2.2011 מאיר פרוש ישראל אייכלר יהדות התורה
18.3.2011 זאב בוים דורון אביטל קדימה
25.3.2011 חיים אורון זהבה גלאון מרצ
25.1.2012 אלי אפללו אבי דואן קדימה
14.2.2012 מתן וילנאי שכיב שנאן מפלגת העצמאות
3.5.2012 ציפי לבני יובל צלנר קדימה
17.5.2012 גדעון עזרא אכרם חסון קדימה
16.8.2012 אבי דיכטר אחמד דבאח קדימה
16.9.2012 יוסי פלד אללי אדמסו הליכוד
9.12.2012 עמיר פרץ יורם מרציאנו העבודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודמת:
הכנסת השבע עשרה
20062009
הכנסת השמונה עשרה
20092013
הבאה:
הכנסת התשע עשרה
2013-2015