לדלג לתוכן

חיי פיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיי פיי
Life of Pi
עטיפת הספר "חיי פיי" בהוצאה העברית
עטיפת הספר "חיי פיי" בהוצאה העברית
מידע כללי
מאת יאן מרטל
איורים טומיסלב טרז'נק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
סוגה ספרי הרפתקאות ומסעות
מקום התרחשות הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה 2001
מספר עמודים

319 עמודים

(בגרסה העברית)
הוצאה בעברית
תרגום

ראו בפסקה

תרגום לעברית
פרסים
פרס בוקר (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם Self עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא Beatrice and Virgil עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002589638, 002312429
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיי פייאנגלית: Life of Pi), ספרו השלישי של יאן מרטל, הוא רומן הרפתקאות, שיצא לאור בשנת 2001.

מחברו יאן מרטל, קנדי במוצאו, שהה בילדותו, כבן להורים דיפלומטים, במדינות רבות, ואף בבגרותו טייל במדינות רבות, בהן הודו. לצורך כתיבת "חיי פיי" בילה שם מרטל חצי שנה, במהלכה ביקר במקדשים, מסגדים, כנסיות וגני חיות. הדבר מסביר את היכרותו הרבה של המחבר בפרטי העלילה, הסובבת סביב נושאים מגוונים, בהם: יחסיות האמת, התנהגות בעלי חיים, יחס בני האדם אל בעלי החיים, דתות, אתאיזם ואגנוסטיות, הממשל ההודי בתקופת המהפכה של שנות השבעים ועוד.

הספר תורגם לשפות רבות, הפך לרב-מכר וזכה במספר פרסים ספרותיים, בהם פרס מאן בוקר לשנת 2002.

בסוף 2012 יצא לאקרנים הסרט "חיי פיי", המבוסס על הספר, בעיבוד יאן מרטל, ובבימוי אנג לי.

גיבור הספר, פַּיי פאטל (או בשמו המלא, פיסין מוליטור פאטל), הוא ילד טמילי שנולד בהודו של שנות השישים. אביו, סנטוש, הוא מנהל גן חיות גדול בפונדישרי שבהודו, וכך זוכה פיי להיוולד לתוך גן חיות, ולבלות את ילדותו בין בעלי החיים.

ידיד של משפחת פאטל, פרנסיס אדירובאסאמי (או בכינויו, מאמאג'י - דוֹד), איש עסקים, אך גם אלוף השחייה של דרום הודו, מנסה ללמד את כל המשפחה לשחות, אך אינו מצליח ביותר. פחדם של בני המשפחה ממים גדול:

הוא ניסה ללמד את הורי לשחות, אבל מעולם לא הצליח להביאם אל מעבר לשכשוך בחוף הים, וביצוע תנועות... מגוחכות... כמי שצועד בג'ונגל ומפלס לו דרך בסבך... ראבי (אחיו של פיי), גילה חוסר התלהבות בהתאם.

לעומת זאת, כאשר הוא מנסה ללמד את פיי לשחות, פיי מגיב בהתלהבות, מקבל את "מתנתו" של מאמאג'י, ומוצא אהבה חדשה בחייו, השחייה. שמו של פיי, שנגזר משמה של בריכת השחייה האהובה ביותר על מאמאג'י, מוכיח את עצמו.

פיי הוא נער פעלתן וסקרן, בעל תחביבים רבים. עד מהרה הוא בוחן את מגוון הדתות הקיימות בהודו ונעשה בעת ובעונה אחת הינדי מאמין, נוצרי אדוק ומוסלמי מסור. הוא אינו מבין מה רע באמונתו המשולשת, ומדוע יכול להיות לאדם רק "דרכון אחד" להגיע אל השמים. הרי הוא "רק רוצה לאהוב את אלוהים" ולהגיע אליו, ואפילו "באפו גנדי אמר, 'כל הדתות צודקות!'".

גם הביולוגיה מושכת את לבו של פיי, ועד מהרה הוא רוכש לו שני מורים-ידידים חדשים, סאטיש קוּמאר הסוּפי, המיסטיקן, המוסלמי וסאטיש קומאר האתאיסט, איש המדע, הביולוג. כל תחביביו של פיי יסייעו לו בהרפתקה עתידית שלו בים, בה יצטרך גם לדעת לשחות, גם להתמודד עם בעלי חיים וגם להיות מאמין גדול ולא לזנוח את התקווה.

באמצע שנות השבעים, עקב משבר פוליטי בהודו, מחליטים הוריו של פיי לעקור לקנדה. הם לוקחים עימם בעלי חיים מגן החיות ונוסעים ליעדם בספינת המטען היפנית, "הצמצום" שמה. ואז קורה אסון: מסיבה לא-ידועה טובעת ספינת המטען, ופיי הוא השורד האנושי היחיד, בעוד שכל בני משפחתו ומלחי הספינה נספו. הוא נסחף באוקיינוס בסירת הצלה יחד עם צבוע נקוד, טיגריס בנגלי, אורנגאוטן וזברה שבורת רגל, משרידי גן החיות ההודי.

227 ימים שוהה פיי בסירת ההצלה, עד שהוא מגיע לחופי מקסיקו. במהלך התקופה הוא רואה את הזברה והאורנג אוטן נטרפים בידי הצבוע ואת הצבוע נהרג בידי הטיגריס. רק הוא מצליח לשרוד, ולא להיות למאכל לחיות הטרף, וזאת בשל שילוב של מזל ושכל, המופעלים באילופו של הטיגריס. כך, נאלץ פיי ללמוד לצוד דגים וצבים, לחסוך במים ובאוכל ותוך כדי כך גם למצוא מזון לטיגריס שבספינתו ולשמור על עליונותו למולו.

לאחר 227 ימים של הישרדות, מאבק בים, בטיגריס מורעב וברעב ובצמא שלו עצמו, מגיע פיי לחוף מקסיקו, ומספר את סיפורו לנציגי חברת הספינות היפנית. הנציגים היפנים אינם מאמינים לגרסה שהוא מספק לאירועים, והוא מספר לבקשתם סיפור חדש שיתיישב עם דמיונם.

בגרסה השנייה שהוא מספק להם, השורדים הם פיי, אמו, טבח הספינה ומלח יפה תואר ושבור רגל. הניצולים כורתים את רגלו של המלח כדי להצילו מנמק, אך הוא מת מן הקטיעה. במהרה מתגלה הטבח כניצול תאוותן האוכל את כל המזון שנמצא בסירת ההצלה, ומתחיל לאכול גם את גופו המת של המלח. בסכסוך בין אמו של פיי לטבח, הוא רוצח אותה, ואז פיי משיב לו כגמולו והורג אותו. בסיפור זה הניצולים כולם הם בני אדם. בני האדם, ולא הטיגריס והצבוע, הם הטורפים והטובחים, ולא לחינם נחשב האדם "לחיה המסוכנת ביותר בגן החיות". אולם, כפי שמבחינים גם היפנים ששומעים את הסיפור, גרסה זו מייצגת את הסיפור כפי שסיפרו פיי לאורך כל הספר, כאשר המלח בעל הרגל השבורה מקביל לזברה, אמו של פיי מקבילה לאורנג אוטן, הטבח הוא הצבוע ופיי עצמו הוא הטיגריס. פיי מציין כי אף סיפור לא יכול להוכיח ולא מסביר את הסיבה לטביעה, ולכן הוא שואל את הפקידים איזה סיפור הם מעדיפים: אחד ללא בעלי חיים או אחד עם בעלי חיים. בסופו של דבר הם בוחרים את הסיפור עם החיות. פיי מודה להם ואומר: "וכך זה הולך עם אלוהים."

מצד אחד, רוב מוחלט של הפרקים בספר מסופרים על פי גרסתו הראשונה, והגרסה השנייה, המהווה פרק קטן מן הספר, סופרה רק על מנת לרצות את הנציגים היפנים שלא יכלו להתמודד עם הסיפור שתואר בגרסה הראשונה. מצד שני, הגרסה השנייה של הסיפור אכן הגיונית יותר מאשר הראשונה, וייתכן והגרסה הראשונה של הסיפור נועדה רק על מנת להשקיט את המצפון של פיי, כחלק מדרכי התמודדותו עם אופיו שלו עצמו בפרט, ועם אכזריותו ורצחנותו של האדם בכלל.

כמו כן בעניין ההקבלה לאמונה באלוהים, מסתמן מן הסיפור כי אף אם האסכולה המדעית משכנעת יותר, ואף אם האמת איתה, עדיין מעדיפים רבים מבחירה את האמונה באלוהים על מנת למלא חלל רוחני. דברים דומים אמר יאן מרטל כלפי עצמו כשנשאל בעניין אמונתו.[1]

תרגום לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית בידי עופר שור בשנת 2003, ויצא לאור בהוצאת כנרת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Anna M. Yeung, 15 Questions with Yann Martel, thecrimson, ‏22 באפריל 2010