צבוע נקוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבוע נקוד
צבוע נקוד
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: צבועיים
סוג: צבוע נקוד
מין: צבוע נקוד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocuta crocuta
תחום תפוצה
Spotted Hyaena area.png

צבוע נקוד (שם מדעי: Crocuta crocuta), מין צבוע יחיד בסוגו. זהו הצבוע הגדול במשפחת הצבועיים, והיונק בעל הלסתות העוצמתיות ביותר וכוח הנשיכה החזק ביותר. הוא מגרש ברדלסים, נמרים וזאבים טלואים מטרפם, ואף לביאות במצבים בהם מספרם גדול פי ארבעה ממספר הלביאות. במצבים כאלה הם יכולים ליצור עליונות ולגרום להסתלקותן.

נקבות בוגרות שוקלות בדרך כלל עד 72 ק"ג; הן כבדות מן הזכרים השוקלים לרוב כ-10 ק"ג פחות. אורך גופם מראשם עד זנבם 95 עד 150 ס"מ, ואורך זנבם בין 30 ל-36 ס"מ.

שטחי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hyaena and cub, RSA.jpg

הצבוע הנקוד נפוץ בעיקר במדבריות, סוואנות, ערבות ואזורים הרריים באפריקה. הוא פחות נפוץ באזורים מיוערים ובמדבר מאשר קרוביו, הצבוע המפוספס והצבוע החום. הצבועים הנקודים אינם מתגוררים כלל בשטחי יער טרופי ויערות גשם. ריכוזם הגבוה נמצא באתיופיה ובדרום אפריקה.

להקות הצבועים הנקודים לרוב יגנו על שטחיהם יחדיו. גודל הטריטוריה משתנה, ונע בין 40 קמ"ר אצל להקות קטנות יותר, לבין 1,000 קמ"ר אצל להקות גדולות. אף על פי שהם בעלי חיים טריטוריאליים, הם יערכו מסעי ציד ארוכים לעבר העדר הקרוב, כדי להשיג מזון. שיטה זו עוזרת לצבועים לחיות בצפיפות גבוהה יותר מזו שהטריטוריה מאפשרת להם. הם נוהגים לסמן את שטחי מחייתם בעקבות ריח, שמופרשים מן הבלוטות שנמצאות באחוריהם וברגליהם, ובקולות. בנוסף, הצבועים משתמשים בשירותים כללים, דבר שעוזר להם יותר בסימון הטריטוריה.

מבנה פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Crocuta-hejda.jpg

לצבוע הנקוד יש פרווה בצבע צהוב או אפור ועליה נקודות שחורות או חומות כהות. צבע פרוותם של הצעירים כהה משל הבוגרים. בפרטים זקנים הפרווה בעלת צבע בהיר וכמעט ולא ניתן להבחין בנקודות. הפרווה עצמה ממורטת ומדובללת. אורך גופם של הצבועים הנקודים מן הראש ועד לזנב נע בין 95 ל-150 סנטימטרים, וגובה הכתפיים נע בין 75 ל-85 סנטימטרים. אורך הזנב הוא בין 30 ל-36 סנטימטרים, ובסופו ציצית שיער כהה. כשני שלישים מהזנב נתמך על ידי עצם, והשליש האחרון עשוי משיער בלבד. הנקבות עולות במשקלן על הזכרים בכ-10 קילוגרם. משקל הזכרים נע בדרך כלל בין 45 ל-60 קילוגרמים, בעוד שמשקל הנקבות נע בין 55 ל-70 קילוגרמים.

הצבוע הנקוד, בעל צוואר חזק וראש גדול, ולו אוזניים מעוגלות בדומה לעכבר, בשונה משאר בני מינו. האוזניים משמשות כראדארים ויכולות לקלוט קולות ממרחק של יותר מ-60 מטרים. לסתותיו הן מהחזקות ביותר בקרב היונקים. לגבו צורה עקומה מעט, זאת בשל העובדה כי רגליו הקדמיות ארוכות מרגליו האחוריות. לרגליו יש ארבע אצבעות. אצבעותיו בעלות טפרים שאינם מתכנסים, וכריות רגליים רחבות.

נקבות הצבוע חזקות וגדולות להפליא ואיבר מינן זהה כמעט לחלוטין לזה של הזכר. בעבר נהגו לחשוב שכל הצבועים הנקודים נולדים כזכרים, ומאוחר יותר בחייהם הם משנים את מינם. כיום ידוע כי זה לא נכון, מפני שצורת העטרה שונה. הדגדגן הוא בולט ובר זקיפה כאיבר המין הזכרי. בנוסף, לנקבות שני שקים בדומה לזכר, אלא ששקים אלה מלאים ברקמות סיביות. שקי האשכים של הזכר, בשונה מאלה של הנקבה, לרוב אינם מכוסים בפרווה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gambia abuko 007.jpg
Hyene amneville.JPG

הצבוע הנקוד חי בקבוצות הנקראות להקות שבהן עשויים להימצא מ-10 עד ל-80 חברים, לעתים אף 100. להקות גדולות חיות במקומות עשירים במים וטרף, בעוד שלהקות קטנות יותר יחיו במדבריות. הלהקות נשלטות בשלטון מטריארכי, קרי הנקבות שולטות על הזכרים. לכל פריט יש מעמד מסוים בלהקה שאותו הוא לומד מהר. בראש סולם המעמדות נמצאות הנקבות, לאחריהן הגורים, ולבסוף הזכרים. כאשר גור זכר מגיע לבגרותו המינית עליו לעזוב את הלהקה שלו ולהצטרף ללהקה אחרת, בעוד שהנקבות יישארו בלהקה בה נולדו עד סוף ימיהן. כאשר זכרים נוספים מצטרפים ללהקה, והזכרים הזקנים יותר מתים, מעמדם של כל הזכרים יעלה בהתאם. הזכרים יבלו זמן רב בפיתוח מערכות היחסים שלהם עם הנקבות. הם יעקבו אחריהן במשך ימים, שבועות ולעתים אף חודשים ובצורה זו יתחבבו עליהן.

למרות שהם חיים בלהקות גדולות, כל פריטי הלהקה יתאחדו בשלושה מצבים- בעת הריגה, בהגנה על הטריטוריה ובמאורות הקהילתיות. לרוב, פריטי הלהקה חיים בקבוצות קטנות יותר על פני הטריטוריה.

נקבות בעלות דירוג גבוה מתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מאשר נקבות בעלות דירוג נמוך. סידור זה עוזר להן כשהן נלחמות בצבועים בעלי דרג נמוך, במלחמה משותפת על מזון, נניח. כך, נקבות שמתרועעות יותר עם קרובות משפחתן מסוגלות להשיג מזון טוב יותר. בנוסף, אם ברצונן לשמור על שארית משפחתן במעמד הגבוה, הקבוצות מסייעות בכך שהן עוזרות אחת לשנייה במלחמה נגד צבועים אחרים. לבסוף, נקבות מהדרג הנמוך יעדיפו להתרועע עם נקבות מהדרג הגבוה. ייתכן שהנקבות הללו מקבלות טובות הנאה מבעלות הדרג הגבוה.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנקבות הצבוע הנקוד מערכת איברי מין ודרכי שתן ייחודית בקרב יונקים: אין להן נרתיק והדגדגן גדול ובר זקיפה כפין הזכרי - רק צורת העטרה מאפשרת להבחין בין המינים. הנקבה משתינה, מזדווגת, ויולדת דרך דגדגן זה (הוא מתכווץ עבור הזדווגות, ונפתח ומתרחב להכנסת איבר המין הזכרי).

הזכרים הם אלה המחזרים אחר הנקבות. חיזור זה יכול לקחת עד אפילו שנה, במהלכה הזכר נמצא לרוב סביב הנקבה. הנקבות, שלא כנהוג, דווקא יבחרו בזכר הסובלני והנחמד ביותר, ולא באגרסיבי והחזק. לזכרים אגרסיביים יש פחות סיכויים למצוא זיווג. לפני ההזדווגות עצמה הזכר מציג לפני הנקבה מעין "טקס השתחוות". הוא משפיל את חוטמו עד לאדמה, מתקרב במהירות, ומשתחווה שנית. אם הנקבה מראה איזה שהם סימנים לכך שהיא לא רוצה בהזדווגות, הזכר יפסיק. אם הנקבה אינה מראה שום אגרסיה, הזכר יחליק תחילה את מותניו תחת גוף הנקבה, ורק לאחר מכן יעבור לתנוחה מסורתית יותר, בה כל גופו נשען על גבה של הנקבה.

הגורים הזכרים עוזבים את הלהקה כשהם מגיעים לבגרות מינית כדי למנוע קירבה בין קרובי משפחה. הם מצטרפים ללהקות חדשות, שם הם מתחילים בתחתית המעמד החברתי, אך מעמדם יוכל לעלות בהמשך.

ההיריון אורך בדרך כלל 4 חודשים ובסוף נולדים 1 עד 4 גורים, כשבדרך כלל נולדים שניים. כשהפתח מתרחב, נוצר גם פצע שלוקח מספר שבועות להחלמה. הגורים נולדים במשקל של 1-1.6 ק"ג ויונקים עד גיל 14-18 חודש. נקבות יכולות להמליט כל 11 עד ל-21 חודשים. נקבות בעלות דירוג גבוה יותר נכנסות להריון מוקדם יותר, בעודן צעירות וגמישות יותר, זה מפני שהן נמצאות בכושר גופני טוב יותר. כל היתרונות הללו יועברו גם לצאצאיה. הסיבה לכך היא שלנקבות מדירוג גבוה יש נגישות למזון טוב יותר. בנוסף, נקבת צבוע שדירוגה גבוה תוליד יותר זכרים מנקבות.

צבוע נקוד חי בממוצע כ-20 שנה. הפריט הידוע כיום כהזקן ביותר חי בשבי, והוא בן 41 שנים וחודש.

צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורים נולדים במשקל 1-1.6 קילוגרם כשעיניהם פקוחות ופרוותם כמעט שחורה לגמרי. אם יצאו שני אחים מאותו המין, הם קרוב לוודאי ילחמו עד למוות של אחד מהם, מפני שהם יודעים שככל שיש פחות גורים, כך הסיכויים לקבל יותר מזון ולהתפתח יותר טוב גדלים. לגורים הנולדים קודם יש יתרונות ברורים. כמעט ואין מקרים בהם רבו אחים ממינים שונים. האם אינה מתערבת במלחמות אלה.

לאחר 2-6 שבועות מלידתם, מעבירה אותם האם מהמאורה הנטושה בה נולדו למאורה הקהילתית. המאורה הקהילתית חשובה מאוד לצבועים, אך אין בה טיפול קהילתי. גור לא יוכל לינוק מצבועה שאינה אימו. אומנם ישנם מקרים יוצאי דופן, כשהמצב נעשה קשה במיוחד. חלב הצבועים מזין במיוחד, והגורים יונקים עד לשלב מאוחר מאוד בחייהם, דבר נדיר אצל יונקים. דבר נדיר נוסף אצל הצבועים היא העובדה שהגור ממשיך לינוק גם כששיניו צומחות.

הגיל בו הגורים מגיעים לבגרות מינית הוא בערך שלוש שנים, אך זכרים יכולים להגיע לבגרותם גם לאחר שנתיים. הנקבות מגוננות מאוד, ולא יסבלו את הימצאותם של צבועים זרים סביב גוריהן בשנתם הראשונה. כשהגורות הנקבות גדלות, האמהות מתערבות ועוזרות להן במלחמות עם צבועים אחרים, כדי לוודא שמעמדן יהיה בדיוק מתחת למעמד האם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]