בוטן
![]() | |
---|---|
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | קטניתאים |
משפחה: | קטניות |
תת־משפחה: | פרפרניים |
סוג: | Arachis |
מין: | אגוז אדמה |
שם מדעי | |
![]() ליניאוס, 1753 |
ערך תזונתי ל-100 גרם | |
מים | 4.26 ג' |
---|---|
קלוריות | 570 קק"ל |
חלבונים | 25.09 ג' |
פחמימות | 20.91 ג' |
שומן | 47.58 ג' |
שומן רווי | 7.329% |
שומן חד בלתי רווי | 21.414% |
שומן רב בלתי רווי | 16.5% |
כולסטרול | 0 מ"ג |
ויטמינים | |
‑ ויטמין A | 0 מק"ג |
‑ ויטמין B1 | 0.6 מ"ג |
‑ ויטמין B2 | 0.3 מ"ג |
‑ ויטמין B3 | 12.9 מ"ג |
‑ ויטמין B5 | 1.8 מ"ג |
‑ ויטמין B6 | 0.34 מ"ג |
‑ ויטמין B9 | 246 מק"ג |
‑ ויטמין C | 0 מ"ג |
‑ ויטמין D | 0 מ"ג |
‑ ויטמין E | 6.6 מ"ג |
ברזל | 2.09 מ"ג |
סידן | 62 מ"ג |
מגנזיום | 184 מ"ג |
מנגן | 2 מ"ג |
זרחן | 336 מ"ג |
אשלגן | 332 מ"ג |
נתרן | 1 מ"ג |
אבץ | 3.34 מ"ג |
סיבים תזונתיים | 8.7 ג' |
מקור: משרד החקלאות האמריקני |
אֱגוֹז אֲדָמָה, המכונה בוטן בשפה יומיומית, הוא זרעו האכיל של הצמח ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea). על אף שמו, "אגוז האדמה" אינו אגוז על פי הגדרתו הבוטנית, אלא קטנית (ואף שמו המקובל בערבית הוא "פול סודני"). בערכו התזונתי דומה הבוטן לאגוז, שכן כמחציתו שומן וכרבעו חלבון. שמם המקובל של אגוזי האדמה, "בוטנים", ניתן להם בטעות, מכיוון שבמקורות משמש שם זה לציון הפרי של האלה האמיתית (אלת הבטנה; פיסטוק).
גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבוטנים גדלים מתחת לאדמה בתוך תרמיל עצי, כל תרמיל מכיל בדרך-כלל זוג זרעים. מגדלים אותו בארצות שאקלימן חם למדי.
הצמח נמנה עם משפחת הפרפרניים, אחת משלוש תתי-משפחות של משפחת הקטניות, מוצאו מאמריקה הדרומית.
צמחי אגוז האדמה הם חד שנתיים. העלים מורכבים משני זוגות עלעלים; הפרחים קטנים וצהובים. לאחר ההפריה מתכופפים העוקצים הנושאים את השחלה המופנית כלפי מטה, ונועצים את הפרי המתפתח בתוך האדמה. מתפתח תרמיל (המכונה "קטנית"), ובו זרע אחד עד שלושה.
גידול אגוזי האדמה מצליח בעיקר בקרקעות קלות או חוליות, שכן אם הקרקע נוקשה או טינית[1] יכבד על הפירות לחדור ולהתפתח בתוכה. אף על פי כן אפשר לקבל יבולים גדולים גם באדמות כבדות, בתנאי שהן תחוחות, והגידול עולה יפה אף בקרקעות הלס בנגב בישראל.
שימוש למאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבוטנים נאכלים כשהם קלויים (כ"פיצוחים"), מבושלים במי-מלח, או ללא עיבוד כלל. הם משמשים לייצור חטיפים (דוגמת "במבה" או "קבוקים"), ממרחים (דוגמת חמאת בוטנים) ומוצרי מזון שונים נוספים. השמן המופק מהם משמש לעיתים לטיגון והשמן המופק מזרעי הצמח תופס מקום נכבד בייצור המרגרינה.
בוטנים קלויים בציפוי אפוי פריך מכונים בישראל "בוטנים אמריקאיים" והם חטיף פופולרי בישראל.
סכנות ואלרגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם אנשים הסובלים מאלרגיה חריפה לבוטנים. במקרים קיצוניים אכילת בוטן יחיד (או אף שאיפת אבק מבוטנים) עלולה להוביל לתגובה קשה ואף למוות. האלרגיה תקפה גם כלפי פעוטות וילדים קטנים, דבר שמהווה סכנה מיוחדת בשל היות הבוטנים מרכיב מרכזי בחטיפים ומאכלים מתוקים שונים. לפיכך, במוסדות חינוכיים ובפעוטונים רבים דואגים לוודא אם אחד מהילדים אלרגי לבוטנים ובמקרה כזה דואגים לחטא את הסביבה מבוטנים, ואף להדריך את שאר הילדים שלא להביא עמם חטיפים ומאכלים שעשויים להכיל בוטנים.
שמן בוטנים אינו מכיל את כל החלבונים הקיימים בבוטן עצמו (שלא כמו חמאת בוטנים המשמרת את רובו), כך שמעט מאוד אנשים אלרגיים אליו.
בוטנים עשויים להזדהם בעובש Aspergillus flavus, המייצר את הרעלן המסרטן אפלטוקסין. מחלקת החקלאות של ארצות הברית בודקת כל מטען בוטנים טריים, ומשמידה אותו אם נגוע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגוז האדמה בוית ממיני הבר A. duranensis או A. ipaensis לראשונה בדרום אמריקה לפני כ-7,500 שנה, בשטחי ארגנטינה או בוליביה של ימינו. הוא הופץ צפונה עד למרכז אמריקה שם גילו אותו הספרדים, שהפיצו אותו לעולם המערבי.
האזכור למין בשם זה במזרח התיכון בתנ"ך באלף השני לפני הספירה: ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.” (ספר בראשית, פרק מ"ג פסוק י"א) איננו אפשרי, חרף פירוש המובא באבן עזרא (שם) שמפרש "בטנים - מין אגוזים", וכאמור הבוטן קרוי "אגוז אדמה", כיוון שמוצאם של הבוטנים הוא מדרום אמריקה. הפירוש המקובל לבוטן התנ"כי הוא פרי אלת הבטנה - פיסטוק.
הבוטנים הובאו לראשונה לסין במאה ה-17 על ידי סוחרים פורטוגזים. ג'ורג' וושינגטון קרבר חקר את שימוש בבוטנים ופירט כ-300 מוצרים בהם ניתן להשתמש בבוטנים. הדבר גרם לגידול משמעותי בגידולי בוטנים בדרום ארצות הברית. בשנות ה-80 עלתה הפופולריות שלהם בסין והחל מ-2006 הפכה סין למובילה עולמית בייצור בוטנים, לפני הודו וארצות הברית. רוב התצרוכת היא לשוק הסיני ובעיקר לייצור שמן.
הבוטן הפך למאכל נפוץ באפריקה ומשם הגיע, יחד עם העבדים, לארצות הברית, והפך פופולרי שם ובשאר ארצות המערב (לרוב לא התפשטה החקלאות של מרכז אמריקה צפונה מדרום אזור מקסיקו).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
שדה אגוזי אדמה בנגב המערבי
-
שתיל אגוז אדמה מקרוב
-
מוכרת בוטנים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוקים – חטיף בוטנים פופולרי
- חמאת בוטנים – ממרח עשוי בוטנים קלויים
- במבה – חטיף תירס בטעם בוטנים
- בוטנים אמריקאיים – חטיף בוטנים בציפוי פריך
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוטן, באתר ITIS (באנגלית)
- בוטן, באתר NCBI (באנגלית)
- בוטן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בוטן, באתר Tropicos (באנגלית)
- בוטן, באתר GBIF (באנגלית)
- בוטן, באתר The Plant List (באנגלית)
- בוטן, באתר IPNI (באנגלית)
- בוטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)