חלואן HA-300

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלואן HA-300
חלואן HA-300
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור Flag of Egypt.svg  מצרים
טיסת בכורה 7 במאי 1964
תקופת שירות לא הוכנס לשרות
צוות טייס אחד
מחיר 135,000 לירות מצריות
ממדים
אורך 12.4 מטרים
גובה 3.15 מטרים
ביצועים
מהירות מרבית 1.7 מאך
קצב נסיקה 203 מטר/שנייה

חלואן HA-300 היה מטוס קרב סילוני על קולי מתוצרת מצרים שפותח בשנות השישים בסיוע מהנדס המטוסים הגרמני וילי מסרשמיט כחלק מתוכנית כוללת של פיתוח כלי נשק טכנולוגיים במצרים. נבנו מספר מטוסי אבטיפוס שעברו סדרות של טיסות ניסוי, אך המטוס לא הועבר לייצור סדרתי עקב תקלות רבות ועלות כספית גבוהה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, שאף להפוך את מצרים למרכז פיתוח וייצור של אמצעי לחימה טכנולוגיים ולהגדיל בכך גם את השפעתו על מדינות ערב והעולם השלישי. בראשית שנות החמישים הוא החליט להקים את מרכז הניסויים חלואן שמוקם בבסיס חיל האויר "חלואן", דרומית לקהיר. המרכז החל בייצור חלקי חילוף למטוסים שהיו בשרות מבצעי, בייצור רקטות אויר־קרקע, מכלי דלק ועוד. בין היתר, שאף נאצר לפתח מטוסים מתקדמים וטילים. לצורך כך נעזר במהנדסים גרמניים, שווייצריים ואוסטריים. חלקם הגדול בעלי עבר נאצי. בין אלה היו גם פרופ' וילי מסרשמיט וקורט טאנק, המהנדס הראשי של מפעלי פוקה-וולף, שטיפלו בפיתוח מטוסים וצוות גרמני אחר אשר פיתח את טילי הניסוי מסוג "ורוניק"(אנ'), שהיו מבוססים על מנוע רקטי של הטיל V-2.

פיתוח המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס החל במפעלי היספנו אוויאשן בספרד ומכאן האותיות בשמו. המטוס תוכנן להיות מטוס קרב סילוני על קולי קטן, למטרות יירוט ותקיפה, בעל כנפי דלתא וגוף צר שכונסי אוויר עגולים בצידיו. בניסויים שנערכו במפעל הספרדי בדאון לא ממונע נתגלה כי המטוס סובל מחוסר יציבות ולכן הוחלט להוסיף לו זנב אופקי. לאחר מספר שנות פיתוח החליטו הספרדים כי הפרויקט יקר מדי ואינו בטוח מבחינה טכנולוגית. בעקבות כך הפסיקו את הפיתוח. בשלב זה החליטו המצרים לרכוש את התוכניות במצבן. המשך הפיתוח של המטוס נעשה ב״מפעל 36" שנועד לפתח מטוסי קרב בחלואן. האותיות HA נותרו בשמו ויוחסו על ידי המצרים למילים "חלואן אירקראפט".

במטוס תוכנן להיות מותקן מנוע בריטי בשם אורפיאוס E-300, אך נתגלה כי הבריטים הפסיקו את פיתוחו. בשלב זה החליטו המצרים לפתוח בתוכנית פיתוח יומרנית של מנוע סילון עבור המטוס. לשם כך הוקם בחלואן ״מפעל 135״ וגויסו מומחי סילון ממדינות אירופה ובהם, ד״ר פרדיננד ברנדנר האוסטרי. בשנת 1964 נבנו שני דגמי אבטיפוס של המטוס ומספר מנועים. מאחר שלמצרים לא היו טייסי ניסוי, פנה מפקד חיל האוויר המצרי, מוחמד סידקי מחמוד, למפקד חיל האוויר ההודי, וביקש ממנו לשלוח למצרים טייס ניסוי מנוסה. טיסת הניסוי הראשונה, שבוצעה ב-7 במאי 1964, הייתה קצרה ובמהלכה נתגלו בעיות רבות.

הפסקת הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, במסגרת מבצע מוקד, הופצץ מרכז חלואן על ידי רביעיית מטוסי מיראז' 3 ישראליים מטייסת 101. בהפצצה נפגעו קל מתקנים ששימשו את פרויקט הפיתוח אך מטוסי האבטיפוס שלו לא נפגעו. בקרב אוויר שנערך במהלך המלחמה מעל מעבר המיתלה, הופל מטוסו של זוחיר שאלאבי, אחד מהטייסים המצריים שליוו את הפרויקט, על ידי הטייס הישראלי אהוד חנקין ושאלאבי נהרג. לאחר המלחמה הואט מאד קצב הפיתוח, לנוכח הצורך הדחוף בשיקום חיל האוויר המצרי שהושמד במהלכה. הפרויקט נזנח בשנת 1969.