חניבעל לקטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטוני הופקינס בתפקיד "חניבעל לקטר"

ד"ר חניבעל "הקניבל" לקטר (Hannibal Lecter), דמות בדיונית של רוצח סדרתי, יציר רוחו של הסופר האמריקאי תומאס הריס. רוצחים סידרתיים אמיתיים כמו אלברט פיש, אד גין וטד בנדי שמשו כהשראה לדמותו.

לקטר, פסיכיאטר במקצועו, גאון וסוציופט המבצע רציחות להנאתו ללא רחמים, ללא נקיפות מצפון, ללא רגשי אשם ומבלי להתחשב בחוקי החברה. בנוסף לכך, ד"ר לקטר הוא גם קניבל המכין לעצמו מטעמים מאברי קורבנותיו.

ד"ר חניבעל לקטר הופיע בארבעה מתוך חמשת ספריו של תומאס הריס, "דרקון אדום" (1981), "שתיקת הכבשים" (1991) "חניבעל" (2001 ו"חניבעל: מקור הרוע" (2006). כמו כן הופיעה דמותו של לקטר בסרטים המבוססים על אותם ספרים. בשני הספרים הראשונים "דרקון אדום" ו"שתיקת הכבשים" ד"ר לקטר איננו גיבור הספרים, אלא מופיע ברקע, אולם דמותו דומיננטית בהם. בספר השלישי "חניבעל" וברביעי "חניבעל מקור הרוע" קוּדם ד"ר לקטר לקדמת הבמה והפך לגיבור הספרים.

בארצות הברית הפכה דמותו של ד"ר לקטר למושג בתחום התרבות הפופולרית. כל שלושת הספרים הועלו על מסך הקולנוע והפכו להצלחה קופתית ו"שתיקת הכבשים" זכה אף למספר פרסי אוסקר. דמותו של ד"ר לקטר גולמה בשלושת הסרטים על ידי השחקן אנתוני הופקינס, שהצליח לעצב את דמותו המהפנטת והמפחידה של הגאון הרצחני באופן מרשים. ב - 2013 הופקה סדרת טלוויזיה המכונה "חניבעל". הסדרה הופקה ופותחה על ידי בריאן פולר ואת חניבעל מגלם השחקן הדֶני זוכה פרס המשחק בפסטיבל קאן 2012, מדס מיקלסן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרקון אדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דרקון אדום" הוא סיפורו של רוצח סדרתי, העובד במעבדה לפיתוח סרטי צילום, מהם הוא שואב פרטים על קורבנות פוטנציאליים, חודר לבתיהם ורוצח את כל יושביהם. סוכן ה-אף.בי.איי., המנסה לאתר את הרוצח, פונה לד"ר לקטר, הכלוא בכלא על רציחותיו הוא, על מנת להיעזר הן בכישוריו כפסיכיאטר והן ב"נסיונו" כרוצח סדרתי, על מנת לפענח את התעלומה. בה בעת הרוצח עצמו מצליח ליצור קשר עם ד"ר לקטר ולהתייעץ עמו. ד"ר לקטר משחק משחק כפול עם שני הפונים.

שתיקת הכבשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שתיקת הכבשים

ב"שתיקת הכבשים" מנסה סוכנת האף.בי.איי. קלריס סטרלינג להיעזר בד"ר לקטר הכלוא, על מנת לעלות על עקבותיו של רוצח שחטף נערה, שהיא בתה של סנטורית (על מנת, כפי שיתברר במהלך הסיפור, לתפור חליפת גוף מעורה). הסוכנת נכנסת לקרב מוחות עם ד"ר לקטר, והוא בכח אישיותו המהפנטת, מצליח לחדור לפינות אפלות וכואבות מעברה ולבסוף אף מנצל את הסיטואציה ונמלט לחופשי.

חניבעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חניבעל (סרט)

ב"חניבעל" שב ד"ר לקטר לארצות הברית מאיטליה אליה נמלט, ומצליח להערים על אדם אותו הפך בעבר לנכה המנסה ללכוד אותו, לענותו ולרוצחו כנקמה פרטית. הקריירה של קלריס סטרלינג באף.בי.איי. מתדרדרת שלא באשמתה ולקראת סיום הספר מצליח ד"ר לקטר לחטוף את סטרלינג ובניגוד למתרחש בעיבוד הקולנועי, הם הופכים לבני זוג.

חניבעל: מקור הרוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חניבעל: מקור הרוע (ספר)

ב"חניבעל: מקור הרוע" מסופר סיפורו של חניבעל לקטר, ילד בן 4, החי בטירה עתיקה באירופה עם אמו אביו ואחותו מישה. כשפורצת מלחמת העולם השנייה אמו ואביו נהרגים למול עיניו וחבורת נאצים שמצאו מחסה בביתו בזמן מלחמת העולם השנייה הורגים את אחותו הקטנה ומבשלים אותה עקב העובדה שמלאי המזון אזל - כל זאת מול עיניו. במשך הסרט, כאשר הוא כבר בן 20, חניבעל הופך לרוצח סדרתי בכך שהוא מוצא את כל אותם אנשים שאכלו את אחותו הקטנה ונוקם בהם ברצח זוועתי.

סרטי הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צייד אדם (1986) זהו העיבוד הראשון לספרו של האריס "דרקון אדום". את דמותו של חניבעל לקטר גילם השחקן בראיין קוקס. הסרט כשל בקופות; נסיון שני להחיות את דמותו של חניבעל לקטר נוסה 5 שנים לאחר כן ב"שתיקת הכבשים".
  • שתיקת הכבשים (1991). הפך לאחד משלושת הסרטים היחידים שזכו בחמשת האוסקרים היוקרתיים ביותר- לשחקן ולשחקנית (הראשיים), לבמאי, לתסריט וכן לסרט הטוב ביותר: אנטוני הופקינס כשחקן הטוב ביותר, ג'ודי פוסטר כשחקנית הטובה ביותר, ג'ונתן דמי כבמאי הטוב ביותר, וכן פרס על התסריט והסרט עצמו. הוא אף היה מועמד לפרס על העריכה ועל הקול.
  • חניבעל (2001) בוים על ידי רידלי סקוט. בתפקיד קלריס משחקת ג'וליאן מור. הסרט יצא סמוך מאוד ליציאתו של הספר ולא זכה לביקורות טובות, בעיקר בגלל התעלמות ממספר דמויות ושינוי קיצוני של הסיום המקורי (שתומס האריס יצר בעצמו לבקשתם של יוצרי הסרט).

התרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרקון אדום, הוצאת ש. פרידמן 1983.
  • שתיקת הכבשים, הוצאת מודן 1992.
  • חניבעל, הוצאת מודן 1999.
  • חניבעל מקור הרוע, הוצאת מודן 2007.