מאדס מיקלסן

מאדס מיקלסן
Mads Dittmann Mikkelsen

מיקלסן ב-2016
לידה	22 בנובמבר 1965 (בן 56) אוסטרבו, קופנהגן, דנמרק
שם לידה	Mads Dittmann Mikkelsen
מדינה	ממלכת דנמרק
תקופת הפעילות	1996–הווה (כ־26 שנים)
בן או בת זוג	Hanne Jacobsen (2000–הווה)
צאצאים	Viola Jacobsen Mikkelsen
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס סאטורן מתוך 2 מועמדויות
פרופיל ב-IMDb

מאדס דידמן מיקלסן (בדנית: Mads Dittmann Mikkelsen; נולד ב-22 בנובמבר 1965) הוא שחקן קולנוע דני. מיקלסן זכה בשנת 2012 בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל קאן על הופעתו בסרט "ניצוד". זכה ב-2020 בפרס גולדן גלובס על תפקידו בסרט "עוד סיבוב".

ביוגרפיה

מיקלסן נולד במחוז אוסטרברו שבקופנהגן לבנטה כריסטיאנסן ולשחקן הנינג מיקלסן. אחיו הוא השחקן לארס מיקלסן.

קריירת משחק

התגלה לראשונה בארצו בסרטיו של ניקולס וינדינג רפן "פושר" בתפקיד טוני יד ימינו של סוחר הסמים פרנק ו"בלידר". הופיע לאחר מכן בקומדיית הפשע "אורות מהבהבים" ובסדרת המשטרה "יחידה מס 1" שזכתה לפופולריות רבה בדנמרק. ב-2002 זכה מיקלסן להערכה רבה בארצו על תפקידו בדרמה "אהבות פתוחות", בנוסף השתתף בדרמה הספרותית "התשוקות של דינה" ובדרמה הקומית "הקפיצה לחיים". ב-2003 הופיע בדרמה הקומית "קצבים" בתפקיד סבנד בעל הקצבייה.

בשנת 2004 ערך מיקלסן את הבכורה ההוליוודית שלו בדרמת הפעולה התקופתית "המלך ארתור" בתפקיד טריסטיאן מאביריו של המלך ארתור (קלייב אואן). ב-2005 שיחק בדרמה הקומית הדנית המוערכת "התפוח של אדם" בתפקיד הכומר איבן פאג'לדסטד. ב-2006 נבחר מיקלסן לתפקיד הנבל הראשי לה-שיפר בשובר הקופות מסדרת סרטי ג'יימס בונד "קזינו רויאל". מיקלסן הופיע באותה השנה גם בסרטה המוערך של סוסנה בייר "אחרי החתונה" בתפקיד מנהל בית היתומים ג'ייקוב פטרסן. ב-2008 הופיע מיקלסן בדרמת המלחמה הדנית "פלאם וציטרון" בתפקיד יורגן האגן שמיט פעיל המחתרת הדנית. ב-2009 שיחק בדרמת הפעולה התקופתית "תחיית וואלאלה" בתור הלוחם הנורדי עין אחת ובסרט "קוקו שאנל ואיגור סטרווינסקי" בתפקיד המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי.

ב-2010 השתתף מיקלסן בשובר הקופות "התנגשות הטיטאנים" בתפקיד דראקו מנהיג המשמר המלכותי. ב-2011 שיחק בסרט "שלושת המוסקטרים" בתפקיד קפטן רושפור. ביוני 2012 זכה מיקלסן בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל קאן על הופעתו בדרמה הדנית "ניצוד".

מיקלסן מככב בתפקיד הראשי בסדרת הדרמה "חניבעל". הוא מגלם את הרוצח הסדרתי ד"ר חניבעל לקטר, בסדרה המבוססת על סדרת ספרי "דרקון אדום" של תומאס האריס.

בשנת 2016 שיחק את הנבל הראשי קאסיליוס בסרט גיבורי-על מבית מארוול קומיקס, "דוקטור סטריינג'" לצידם של בנדיקט קמברבאץ', צ'ואיטל אג'יופור וטילדה סווינטון. באותה שנה שיחק בסרט המדע הבדיוני "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים", ספין אוף לסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", לצד פליסיטי ג'ונס, פורסט ויטאקר ודייגו לונה.

בשנת 2022 החליף את ג’וני דפ בתפקיד האנטגוניסט בסרט ”חיות הפלא: הסודות של דמבלדור”.

חיים אישיים

למיקלסן בן ובת מאשתו האן ג'קובסן. מיקלסן דובר דנית, שוודית ואנגלית.

פילמוגרפיה נבחרת

• פושר (1996)
• בלידר (1999)
• אורות מהבהבים (2000)
• העולם של מונה (2001)
• התשוקות של דינה (2002)
• אהבות פתוחות (2002)
• הקפיצה לחיים (2002)
• קצבים (2003)
• טורמולינוס (2003)
• המלך ארתור (2004)
• פושר 2 (2004)
• התפוח של אדם (2005)
• קזינו רויאל (2006)
• אחרי החתונה (2006)
• יציאה (2006)
• פלאם וציטרון (2008)
• קוקו שאנל ואיגור סטרווינסקי (2009)
• תחיית וואלאלה (2009)
• הדלת (2009)
• המומינים: כוכב השביט (2010) - דיבוב
• התנגשות הטיטאנים (2010)
• שלושת המוסקטרים (2011)
• סיפור מלכותי (2012)
• ניצוד (2012)
• תור 2 (2013)
• צ'ארלי חייב למות (2013)
• הגאולה (2014)
• דוקטור סטריינג' (2016)
• רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים (2016)
• ואן גוך: בשערי הנצח (2018)
• השורד (2018)
• Polar: המתנקש (2019)
• Riders of Justice ‏ (2020)
• עוד סיבוב (2020)
• כאוס מהלך (2021)
• חיות הפלא: הסודות של דמבלדור (2022)
• אינדיאנה ג'ונס 5 (2023)

קישורים חיצוניים

• מאדס מיקלסן, ברשת החברתית פייסבוק
• מאדס מיקלסן, ברשת החברתית טוויטר
• מאדס מיקלסן, ברשת החברתית אינסטגרם
• מאדס מיקלסן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מאדס מיקלסן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מאדס מיקלסן, באתר AllMovie (באנגלית)
• מאדס מיקלסן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מאדס מיקלסן, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• מאדס מיקלסן, באתר Metacritic (באנגלית)
• "מאדס מיקלסן", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
• מאדס מיקלסן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מאדס מיקלסן, באתר Discogs (באנגלית)
• אמיר קמינר, מאדס מיקלסן: "מעדיף להיות סמל מין ממכוער", באתר ynet, 6 בדצמבר 2012
• שירית גל, "מי שרוצה אותי רע, יקבל אותי כזה", באתר ynet, 9 בנובמבר 2016