חתולים גדולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחתולים גדולים
לביאה
לביאה בסרנגטי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: חתוליים
תת־משפחה: חתולים גדולים
סוגים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pantherinae
פוקוק, 1917
תחום תפוצה
Pantherinae range.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חתולים גדולים (שם מדעי: Pantherinae) היא תת-משפחה הכוללת את מיני החתוליים הגדולים ביותר. זו תת-המשפחה היחידה ששרדה במשפחה לצד הקבוצה חתולים קטנים.

מיון והגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה אחת של מונח זה כוללת חמישה מתוך חמשת המינים הנכללים בסוג פנתר (Panthera) בלבד: האריה, הנמר, נמר השלג, הטיגריס והיגואר. חברי סוג זה הם החתולים היחידים שביכולתם לשאוג, תכונה שלעיתים נחשבת למאפיין המבחין את החתולים הגדולים מיתר החתולים. כמו כן משייכים לקבוצה את בני הסוג נמר ערפילי (Neofelis): נמר ערפילי מצוי ונמר ערפילי בורנאי.

ניתן להבחין במספר מאפיינים משותפים למרבית החתולים הגדולים: מרביתם יחידאים, צדים מן המארב, ואצל מרבית המינים דו הצורתיות הזוויגית מתבטאת רק בגודל הגוף. בנוסף, רוב החתולים הגדולים נוהגים לטפס על עצים.

יכולתם של החתולים הגדולים האמיתיים לשאוג מקורה בבית קול ובעצם לשון (עצם היואידית) מוארכים המותאמים לכך במיוחד[1]. כאשר אוויר עובר בבית הקול בדרכו לריאות, דפנות הסחוס רועדות ומפיקות קול. בית הקול של האריה הוא הארוך ביותר, מה שמקנה לשאגותיו צליל גס ועמוק. למרות שהיגואר נכלל בסוג פנתר, הוא נצפה שואג לעיתים רחוקות ובית הקול שלו מפותח במידה פחותה יחסית. לנמר השלג בית קול מפותח יחסית שכמעט ומסוגל להפיק שאגות, אולם באופן כללי היגואר הרבה יותר מפותח ממנו. החתוליים שאינם מסוגלים לשאוג הם בעלי יכולת לגרגר, בעוד שהחתולים השואגים חסרים את היכולת הזו.

הגדרה רחבה יותר למונח "חתולים גדולים" מכלילה גם את הברדלס ואת הפומה. חמשת החתולים הגדולים ביותר מבחינת ממדי הגוף, הם ארבעת מיני הפנתרים ללא נמר השלג והפומה.

צאצאי החתולים הגדולים ה"אמיתיים" נקראים גורים, בעוד שצאצאי החתולים הגדולים הנכללים תחת ההגדרה הרחבה (ושאינם נכללים בהגדרה המצומצמת) נקראים לרוב חתלתולים.

למרות הבדלים בולטים בגודלם, מיני החתולים הגדולים דומים במבנה שלהם ובהתנהגותם. כולם טורפים יעילים. תפוצתם כוללת את אמריקה, אסיה, אפריקה ואירופה; לאוסטרליה ולאנטארקטיקה אין מיני חתולים אנדמיים.

האיום העיקרי הנוגע לחתולים הגדולים הוא הרס של בתי גידול וציד בלתי חוקי. בעבר חתולים אלו היו מאוימים גם על ידי סחר שנעשה בחיות אקזוטיות, אולם כיום הסחר העולמי מוסדר באמצעות אמנת וושינגטון (CITES).

מיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר גם הברדלס נחשב למין בתת-המשפחה אך כיום משייכים אותו לתת-משפחת חתולים קטנים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חתולים גדולים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו כאן.