טאשיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאה ניקל, "הפרפר", 1955, אוסף מוזיאון ישראל. עבודה לדוגמה מאת לאה ניקל. שבה ניכר סגנון הטאשיזם באמצעותו היא בונה קומפוזיציה מאורגנת בציוריה.

טאשיזםצרפתית: Tachisme, נגזרת של המילה 'tache', שפירושה כתם) הוא סגנון ציור מופשט צרפתי שהיה פופולרי בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. המונח משמש על מנת לתאר אמנות מופשטת לא גיאומטרית שהתפתחה באירופה, ומתאפיינת בעבודת מכחול ספונטאנית, טפטופי צבע, כתמי צבע הנובעים היישר מהשפופרת, התזות של צבע וסימנים דמויי שירבוט שמזכירים קליגרפיה.[1] לעיתים קרובות הסגנון נחשב למקבילה האירופית של האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי, למרות שקיימים הבדלים סגנוניים בין שני הזרמים.[2] כמו חבריהם האמריקאים, ציירי הטאשיזם הצרפתיים הפיקו עבודות גדולות ממדים, אך ביחס לעבודות אמריקאיות כמו אלה של ג'קסון פולוק ווילם דה קוניג, עבודותיהם של אמני הטאשיזם היו אלגנטיות וליריות יותר, ולעיתים קרובות כללו קווים מעודנים וגוונים מעורבבים ושקטים. אמני הטאשיזם, בנוסף על כך, ראו עצמם פחות מחויבים מציירי הפעולה ליצירה מתוך השראה נפשית בלתי מרוסנת.[3]

הציירת הישראלית לאה ניקל היא דוגמה לאמנית שהושפעה רבות מהטאשיזם, אליו התוודעה בעת שהותה בפריז. ביצירותיה היא משתמשת בצבעוניות עזה, במשטח עבודה גדול ובטכניקות של חריטה, ציור באמצעות אצבעות, טפטוף ושרבוט; זאת על אף שהיא בונה מכל אלה קומפוזיציה מאורגנת.[4]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטאשיזם היה חלק מתנועה גדולה של אמנות אינפורמלית שפעלה לאחר מלחמת העולם השנייה, תוך נטישת ההפשטה הגאומטרית לטובת צורת ביטוי אינטואיטיבית יותר, בדומה לציור פעולה האמריקאי.[3] שם נוסף לסגנון הטאשיזם הוא מופשט לירי. תנועת האמנות האוונגרדית קוברה קשורה גם היא בטאשיזם, וכך גם הקבוצה היפנית גוטאי (אנ').

לאחר מלחמת העולם השנייה המונח אסכולת פריז התייחס לעיתים קרובות לטאשיזם. עם חסידיו החשובים של סגנון הציור נמנים ז'אן-פול ריופל (Riopelle), וולס (Alfred Otto Wolfgang Schulze), ז'אן דובופה (Dubuffet), פייר סולאג' (Soulages), ניקולא דה סטאל (de Staël), האנס הארטונג (Hartung), ג'רארד שניידר (Schneider), סרז' פוליאקוף (Poliakoff), ז'ורז' מתייה (Mathieu), ז'אן מסג'יה (Messagier) ועוד כמה נוספים (ראה/י רשימת אמנים מטה). רבים מחבריה של תנועת קוברה היו שותפים להתפתחותו של הטאשיזם.

המונח שימש לראשונה בהתייחס לתנועה בשנת 1951, על ידי מבקרי האמנות צ'ארלס אסטיין ופייר גוגון. הביטוי הפך שגור בעזרתו של המבקר והצייר הצרפתי, מישל טאפיה, שהשתמש בו בספרו "Un Art autre" (אמנות אחרת) משנת 1952.[5] הטאשיזם קשור באופן הדוק באינפורמליזם, שלגביו הביקורת התייחסה כסגנון שאין בו הצגת של הצורה עצמה. במאה ה-19 שימש המונח באופן אחר, כאשר הוצג בזלזול ביחס לאימפרסיוניסטים ולקבוצת המאקיאיולי האיטלקית.[2]

אמני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pierre Alechinsky (יליד 1927) – קבוצת קוברה
  • Karel Appel (1921–2006) – קבוצת קוברה
  • Frank Avray Wilson (1914–2009)
  • Jean René Bazaine (1904–2001)
  • Roger Bissière (1888–1964)
  • Ferruccio Bortoluzzi (1920–2007)
  • Norman Bluhm (1921–1999) – צייר אמריקאי המקושר לתנועה
  • Bram Bogart (1921–2012) – קבוצת קוברה
  • Alexander Bogen (1916–2010)
  • Denis Bowen (1921–2006)
  • Camille Bryen (1902–1977)
  • Alberto Burri (1915–1995)
  • Beauford Delaney (1901–1979) – צייר אמריקאי המקושר לתנועה
  • Jean Dubuffet (1901–1985)
  • Agenore Fabbri (1911–1998)
  • Jean Fautrier (1898–1964)
  • Lucio Fontana (1899–1968)
  • Sam Francis (1923–1994) – צייר אמריקאי המקושר לתנועה
  • Elaine Hamilton (1920–2010) – צייר אמריקאי שהושפע מהתנועה
  • Hans Hartung (1904–1989)
  • Jacques Hérold (1910–1987)
  • Laurent Jiménez-Balaguer (יליד 1928)
  • Paul Jenkins (1923–2012) – צייר אמריקאי המקושר לתנועה
  • Asger Jorn (1914–1973) – קבוצת קוברה
  • Karel Kuklík (born 1937) – צלם צ'כי הנחשב מייצג של האמנות האינפורמלית בצילום
  • René Laubies (1922–2006)
  • André Lanskoy (1902–1976)
  • François Lanzi (1916–1988)
  • Georges Mathieu (1921–2012)
  • Jean Messagier (1920–1999)
  • Henri Michaux (1899–1984)
  • Jean Miotte (born 1926)
  • Ludwig Merwart (1913–1979)
  • Zoran Mušič (1909–2005)
  • Ernst Wilhelm Nay (1902–1968) – אמן גרמני שהושפע מהתנועה
  • Gen Paul (1895–1975)
  • Serge Poliakoff (1906–1969)
  • Marie Raymond (1908–1989)
  • Jean-Paul Riopelle (1923–2002)
  • Maria Helena Vieira da Silva (1908–1992)
  • Emilio Scanavino (1922–1986)
  • Gérard Schneider (1896–1986)
  • Emil Schumacher (1912–1999)
  • Pierre Soulages (born 1919)
  • Nicolas de Staël (1914–1955)
  • Pierre Tal-Coat (1905–1985)
  • Michel Tapié (1909–1987)
  • Antoni Tàpies (1923–2012)
  • Bram van Velde (1895–1981)
  • Louis Van Lint (1909–1986)
  • François Willi Wendt (1909–1970)
  • Wols (Alfred Otto Wolfgang Schulze) (1913–1951)
  • Zao Wou Ki (1921–2013)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tachisme, TATE
  2. ^ 1 2 Chilvers, Ian, The Oxford Dictionary of Art and artists, Oxford University Press, 2009, עמ' 686
  3. ^ 1 2 Tachism, Encyclopaedia Britannica
  4. ^ מרב יודילוביץ', נפטרה הציירת לאה ניקל, Ynet, ‏11.9.2005
  5. ^ Tapié, Michel, Un art autre où il s'agit de nouveaux dévidages du réel, Paris: Gabriel-Giraud et fils, 1952