לאה ניקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאה ניקל
Lea Nikel.jpg
לאה ניקל בשנת 1979
לידה 1919
ז'יטומיר, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בספטמבר 2005 (בגיל 86 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות ציור מופשט
פרסים פרס ישראל (1995)
פרס דיזנגוף
דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן
אביר מסדר האמנויות והספרות (1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הפרפר (1955), אוסף מוזיאון ישראל

לאה ניקל (1918 - 10 בספטמבר 2005), הייתה ציירת ישראלית בסגנון ציור מופשט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקל נולדה בז'יטומיר שבמערב אוקראינה ועלתה עם ארצה עם הוריה בשנת 1920, בגיל שנתיים. היא גדלה בתל אביב והחלה ללמוד ציור בגיל 16 עם חיים גליקסברג. בתחילת שנות ה-40 נישאה וילדה את בתה זיוה. עקב קשיים כלכליים ובעיות בינה לבעלה לא ציירה באותה עת. בשנת 1946, לאחר פרידתה מבעלה, נרשמה לסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מחשובי האמנים בקבוצת "אופקים חדשים", ולמדה שם במשך שנתיים.

בשנת 1950 החליטה לצאת לפריז. היא נאלצה להשאיר את בתה בישראל אצל קרובי משפחתה בקיבוץ כפר רופין. ניקל נשארה בפריז עד 1961. בתקופה מכריעה באמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הושפעה ניקל רבות מהאווירה הקוסמופוליטית ששרתה בפריז והתערתה בחיים האמנותיים שם. משנת 1954, חל מפנה ביצירתה, היא התוודעה לסגנון "טאשיזם" המבוסס על זרימת והתזת צבע. למרות העבודה בסגנון זה היא בנתה קומפוזיציה מאורגנת בציוריה. ציוריה מתאפיינים בצבעוניות עזה ובגודל גדול, היא הרבתה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט. באותה שנה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריית קמרינסקי בתל אביב. תערוכת היחיד הראשונה שלה בפריז הוצגה ב-1957 בגלריית קולט אלנדי (Galerie Colette Allendy). לאחר שובה ארצה השתתפה בתערוכה קבוצתית בבצלאל ובמוזיאון תל אביב והתיישבה באשדוד.

בשנת 1963 הגיעה לראשונה לניו יורק ונשארה שם כשנתיים. בשנת 1964 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה, יחד עם יגאל תומרקין ואריה ארוך. בשנת 1965 שבה לפריז ובשנת 1967 לערך עברה לרומא, בה התגוררה במשך שלוש שנים. בשנים 1973-1977 היא התגוררה שוב בניו יורק, הפעם במלון האמנים הידוע צ'לסי. לאחר שובה ארצה התגוררה למשך תקופה מסוימת בתל אביב יפו, ואחר כך, בשנת 1985 התיישבה במושב קדרון, בו גרה בתה זיוה חנן. בשנת 1995 הציג מוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת רטרוספקטיבה שלה.

בשנת 2002 הציגה גלריה זומר אמנות עכשווית בתל אביב עבודות חדשות של ניקל משנת 1998. תערוכה של מבחר יצירותיה מתקופת מגוריה בפריז הוצגה במוזיאון מאנה כץ בחיפה ב-2004.

לאה ניקל נפטרה בספטמבר 2005 ממחלת הסרטן ונטמנה בבית העלמין במושב קדרון. היא הותירה אחריה את בעלה, סם ליימן, בתה זיוה, נכדים ונינים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר לכבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]