טוען רבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

טוען רבני (בראשי תיבות: טו"ר) הוא מקצוע מודרני של ייצוג לקוחות מול בתי דין רבניים, בדיני משפחה. רישיון העיסוק מוסדר בתקנות הטוענים הרבניים, תשס"א-2001. סעיף 1 לתקנות קובע כי מי שאיננו עורך דין לא ייצג בפני בתי הדין הרבניים אדם אחר, אלא אם כן קיבל רישיון של טוען רבני. רישיון הייצוג של טוען רבני, ניתן על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול. סעיף 2 לתקנות, מציב שלושה תנאים לכשירותו של אדם להיות טוען רבני:

  1. תושב ישראל;
  2. לימודים במשך 4 שנים בישיבה גבוהה, לאחר שמלאו לו 18 שנה. או מי שלמד במשך 3 שנים במוסד חינוכי, שהכיר בו לעניין זה, בית הדין הרבני הגדול, וקיבל תעודת גמר.
  3. עמד בבחינות שערכה ועדה בוחנת שמינה נשיא בית הדין הגדול כולל בחינה בתחום המעשי של המקצוע; מבחינת אופיו ואורח חייו, הוא ראוי לשמש טוען רבני;

כללי אתיקה וחיסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הדברים החשובים לאנשים הפונים לקבל סעד משפטי בתחום דיני המשפחה הינו נושא החיסיון והדיסקרטיות. וכאן כללי האתיקה החלים על הטוענים הרבניים הינם אותם כללי אתיקה אשר חלים על עמיתיהם עורכי הדין. על פי חוק, עורך דין חייב לשמור בסודיות כל מידע שהובא לידיעתו על ידי הלקוח. הדבר תופס גם לגבי עובדי משרדו והכפופים לו.

יחד עם זאת יש לציין כי לטוענים הרבניים קיים בית דין משמעתי משל עצמו ללא כל קשר לבית הדין המשמעתי של עורכי הדין.

מנגד, במדינות רבות, רשויות המדינה מכירות בחובתו זו של עורך הדין. כך למשל, כל מסמך או מידע המאוחסן אצל עורך הדין, מוגן מפני תפיסה או חיפוש כלשהו, מצד רשויות שלטון כגון המשטרה, או כל גורם אחר. החיסיון נועד לאפשר ללקוח כנות וגילוי לב מלא, מבלי לחשוש שדבר זה יכול לשמש כנגדו ביום מן הימים. ניתן לחשוף את המידע החסוי רק בעקבות הרשאה מפורשת של הלקוח לעשות כן.

יוצא מן הכלל מקרה בו לקוח מגלה לעורך הדין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, שבו חייב עורך הדין לחשוף את המידע על מנת למנוע ביצוע העבירה, כמו כן החיסיון אינו חל במקרה של תביעת עורך הדין בגין שכר טרחה לו הוא זכאי בעניין שבו טיפל עבור לקוחו.

טוענות רבניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף שנות השמונים דרישות הקדם לעיסוק במקצוע כללו השכלה ישיבתית, וממילא מקצוע הטיעון הרבני, עבור מי שאינו מוסמך לעריכת דין, היה שמור לגברים בלבד. פסיקת בג"ץ בעניין שינתה את הקריטריונים והקלו על כניסה נשים למערכת. העובדה שמרב העיסוק הוא בנושאים אישיים ומשפחתיים, הופכת את שיתוף הפעולה עם אישה לנוחה עבור נשים, ובעיקר נשים דתיות. כיום משמשות במקצוע נשים רבות, בעיקר מקרב הציבור הדתי-לאומי.

מקצוע הטיעון הרבני מבסס עצמו לרוב על ההנחה שבגירושים האישה היא הצד החלש, זאת מאחר שללא הסכמתו של הבעל לא ניתן להתגרש; ומכאן הזיהוי של המקצוע עם דאגה לצד החלש – ברוב המקרים נשים עגונות ומסורבות-גט, או קורבן לאלימות פטריארכלית מסוגים שונים (פיזית, נפשית או כלכלית). משימת הטוען או הטוענת היא להקל על המתדיינים, ולוודא שהליך הגירושין לא מתעכב מעבר לנדרש. ככלל, טוענות רבניות מהוות מענה למצב כיום שבו בהיעדרה של סמכות דתית בידי נשים, בכל שאלה הלכתית, גם אם היא באופן מובהק בענייני נשים, האחרונות נאלצות לפנות אל רבנים גברים.

לאור זאת יש שטוענים רבניים פועלים מתוך תפיסה פמיניסטית, לפיה יש לשפר את מעמד האישה הנחות בבית-הדין הרבני, ומהם אף שפועלים במסגרת ארגוני נשים.

עמדת ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אל תעש עצמך כעורכי הדיינים

במסורת ההלכתית המקובלת לא מופיעים טוענים-רבניים מכל סוג, ובעת עמידה של שני בעלי-דין בבית דין אין מי שמייצג אותם אלא הם עצמם‏[1]. עם זאת, בהלכה מוכר תחום המכונה "הרשאה", ובו נקבע כי כל אדם רשאי למנות אדם אחר שיבצע במקומו פעולות משפטיות. מונח זה יכול לשמש בסיס הלכתי למינוי טוען-בשם בבית-הדין.

מקובל לחשוב כי המשנה מביעה עמדה מוסרית שלילית כלפי מקצוע הטיעון בבית-הדין, בפסיקתה - "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים" (מסכת אבות, פרק א', ח'), אולם קיימות פרשנויות מקובלות אחרות למשפט זה.

כמו כן יש לציין שקיים הבדל מהותי בין עורכי דין לטוענים רבניים. את ההבדלים ניתן לראות בתקנון האתיקה של לשכת עורכי הדין לעומת תקנון האתיקה של הנהלת בתי הדין הרבניים. לעו"ד אמנם אסור לשקר לטובת הלקוח, אך הוא חייב להאמין ללקוח... והחיסיון הגורף על יחסי עו"ד-לקוח מאפשר לחפות כמעט על כל עוולה. טוען רבני לעומתו מוגבל לפעול במסגרת ההלכה, שאוסרת להטעות את בית הדין ולהטות את הדין בניגוד להלכה. ולכן הטוענים לא נקראים עורכי דין ולא אמורים לפעול כמו "עורכי הדיינים" המוזכרים במשנה באבות. כל תפקידו של הטוען הוא לעזור לדיינים להציל עשוק מיד עושקו על ידי עריכת טענותיו. אם הוא מגיע למסקנה שמרשו הוא הצד העושק בתיק, טוב יעשה אם יציע לו, או לשנות את עמדתו, או לשכור עו"ד במקום טוען רבני. עבירה חמורה על תקנון האתיקה יכולה לעלות לטוען רבני בשלילת רישיון ל-5 שנים!

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעט מקרים חריגים, כגון יתומים שבית-הדין ממנה להם אפוטרופוס וטוען בשבילם טענות מסוימות. ראו: ביאור דין 'טענינן'.