זבולון המר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זבולון המר
Flickr - Government Press Office (GPO) - Soccer Player Yehoshua Glazer Receiving Medal (Zevulon Hammer).jpg
זבולון המר, 1978
לידה 31 במאי 1936
ט' בסיוון ה'תרצ"ו
חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה 20 בינואר 1998 (בגיל 61)
כ"ב בטבת ה'תשנ"ח
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה בית הקברות הר הזיתים, ירושלים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפד"ל, גשר - מרכז ציוני דתי
שר הסעד ה־9
16 בינואר 197320 בינואר 1974
(שנה)
שר החינוך והתרבות ה־9
20 ביוני 197713 בספטמבר 1984
(7 שנים ו־12 שבועות)
11 ביוני 199013 ביולי 1992
(שנתיים ו־4 שבועות)
18 ביוני 199620 בינואר 1998
(שנה ו־30 שבועות)
השר לענייני דתות ה־10
7 באוקטובר 198611 ביוני 1990
(3 שנים ו־35 שבועות)
22 באוגוסט 199720 בינואר 1998
(21 שבועות ו־5 ימים)
סגן ראש ממשלת ישראל
18 ביוני 199620 בינואר 1998
(שנה ו־30 שבועות)
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196920 בינואר 1998
(28 שנים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בעת הענקת היתר מוסד להשכלה גבוהה למכללת לוינסקי, מרץ 1983
א. ב. יפה (מימין) מקבל בשנת 1996 את פרס היצירה לסופרים ומשוררים. יושבים מימין: יו"ר ועד הנאמנים של הפרס, אהרן ידלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו שר החינוך, התרבות והספורט זבולון המר ופרופ' אורציון ברתנא.

זבולון המר (ט' בסיוון תרצ"וכ"ב בטבת תשנ"ח, 31 במאי 193620 בינואר 1998) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. ביחד עם זלמן ארן, שימש בתפקיד שר החינוך למשך פרק הזמן הארוך ביותר - במצטבר - מאז הקמת המדינה. 11 שנים על פני 3 קדנציות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבולון המר נולד בחיפה, למד בתיכון "יבנה" בחיפה, היה חבר בתנועת בני עקיבא, קומונר וחבר ההנהלה הארצית. שירת בחיל השריון של צה"ל במסגרת הנח"ל.

בוגר תואר ראשון ביהדות וחינוך מאוניברסיטת בר-אילן. בוגר המכללה לביטחון לאומי במחזור השלישי[1] ובעל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, טורו קולג' והאוניברסיטה הפתוחה.

נשא את מנחמיה בשנת 1960[2] ונולדו להם ארבעה ילדים.

את דרכו הפוליטית החל כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1957 נכנס לעבוד כמרכז בשכר של "המשמרת הצעירה" של המפד"ל[3][4], שפעלה להקמת סניפים לצעירים של הפועל המזרחי ברחבי ישראל, שיהוו מקום בילוי עבורם ויקרבו אותם אל התנועה[5][6][7]. המר הועמד בראש מחלקת הנוער והקים את "רשות הנוער" של המפד"ל כדי לקרב את הנוער אל התנועה[8]. במקביל הטיח המר ביקורת במפלגה על חוסר פעילות[9] ומבלי לחלוק על דרך התנועה דרש שהמפלגה תעסוק יותר בענייני חברה, חוץ וביטחון ולא תמקד את עיקר פעילותה בנושאים דתיים[10]. בבחירות לכנסת השישית הוא הוצב במקום ה-15 ברשימת המפד"ל[1].

לקראת הבחירות לוועידת המפד"ל בשנת 1967, הבחירות הראשונות המשמעותיות מאז החל המר בפעילותו עשור קודם לכן, התאחדו אנשי כלל הסיעות הוותיקות, חיים משה שפירא, יוסף בורג, זרח ורהפטיג ויצחק רפאל, למרות היריבויות ביניהם, כדי להתמודד עם הכוח הצעיר העולה של המר. בבחירות אלו זכו הצעירים בכ-25% מהקולות ובעקבות זאת דרשו ייצוג הולם של 3 מושבים ברשימה לכנסת בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969. משלא נענו דרישותיהם[11], איימו שיתמודדו ברשימה נפרדת שבראשה יעמוד הרב משה צבי נריה. בעקבות זאת, הושגה פשרה על פיה הוצבו הרב נריה והמר במקומות ריאליים ברשימה ונציג שני של הצעירים, יהודה בן מאיר, הוצב בשולי הרשימה ונכנס לכנסת בעקבות מותו של אביו, בשנת 1971. בנוסף, הביאו המר וחבריו לציון שלימות הארץ במצע המפלגה[3].

המר נבחר לכנסת השביעית ומאז כיהן כח"כ עד יום מותו. בפברואר 1974 היה ממקימי "גוש אמונים", אך בהמשך דרכו הפוליטית ובמיוחד מאז מונה לשר בממשלה התמתנו דעותיו לכיוון הפלג המרכזי המתון בתנועה.

שימש כסגן שר החינוך ובנובמבר 1975, מספר חודשים לאחר פטירת השר יעקב מיכאל חזני, נבחר המר למלא את מקומו, ונכנס לראשונה לממשלה כשר הסעד. הוא פוטר יחד עם שרי המפד"ל ב-22 בדצמבר 1976 במסגרת התרגיל המבריק. לאחר המהפך מונה המר לשר החינוך, וכיהן בתפקיד במשך 7 שנים. הוא הביא למימון ממשלתי של שכר הלימוד בתיכון והביא לחינוך חינם עד כיתה י"ב כבר בקדנציה הראשונה שלו. ב-1984 פרש יחד עם יהודה בן-מאיר מהמפד"ל עמו הקים סיעה בשם גשר - מרכז ציוני דתי, אך הסיעה שבה והתאחדה עם המפד"ל לאחר זמן קצר. המר כיהן 4 שנים כשר הדתות (1986-1990), ולאחר התרגיל המסריח, בשנת 1990, שב לכהונה נוספת בת שנתיים במשרד החינוך.

בשנת 1996 נבחר המר לכהן כהונה שלישית כשר החינוך. נוסף לכך כיהן המר כסגן ראש הממשלה, ובחלק מהקדנציה גם כשר הדתות. המר כיהן בתפקידים אלו עד יום פטירתו.

לפי אתר משרד החינוך, המר כשר חינוך ביצע מספר רב של פעולות לעיצוב סדר היום החינוכי של תלמידי ישראל: הוא יזם לקראת סוף כהונתו את יום הלימודים הארוך, הכניס לספרי הלימוד את תולדות מורשת יהדות המזרח, החינוך היהודי בתפוצות והקשר לישראל. הוא הקים תנועה של בתי-ספר קהילתיים, האמין וטיפח מתן אוטונומיה חינוכית לבתי-ספר, יזם הקמת רשת של מוסדות חינוך ותרבות יהודיים במדינות חבר-העמים והניח את היסודות לפרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים).

המר נפטר ממחלת הסרטן בירושלים ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הפדגוגי על שם זבולון המר ברמת גן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (10), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 239–258
  • אהרון קמפינסקי, "יחסו החצוי של השר זבולון המר לתהליך השלום עם מצרים", עיונים: כתב-עת רב תחומי לחקר ישראל (33), 2020, עמ' 61-40. https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/33/AK.pdf

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זבולון המר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]