ברנדון טינה
 | |
| ברנדון טינה | |
| לידה |
12 בדצמבר 1972 לינקולן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1993 (בגיל 21) Humboldt, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
נברסקה |
| השכלה |
Pius X High School |
  | |
ברנדון טינה (באנגלית: Brandon Teena; 12 בדצמבר 1972 - 31 בדצמבר 1993) היה גבר טרנסג'נדר אשר נאנס ונרצח על רקע זהותו המגדרית[1][2][3], וחייו ומותו היו בסיס לסרט "בנים אינם בוכים", המבוסס על הסרט התיעודי "סיפורו של ברנדון טינה"[4] משנת 1998.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו של ברנדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנדון טינה נולד כנקבה בעיר לינקולן, במדינת נברסקה שבארצות הברית, בשם טינה רנה ברנדון. משפחתו תיארה אותו כ"טומבוי". בטרם אימץ את הזהות הגברית הותקף מינית על ידי קרוב משפחה. בתקופת התיכון אימץ לעצמו זהות מגדרית גברית, ויצא עם מספר בחורות.
אמו של ברנדון, ג'ואן ברנדון, סירבה לקבל את זהותו הגברית והמשיכה להתייחס אליו כאל "בתה". ברנדון טען מספר פעמים כי הוא אינטרסקס, אך הדבר הוכח מאוחר יותר כלא נכון[5].
בעיות עם החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1993, לאחר מספר הסתבכויות, עבר ברנדון לאזור העיר פולס סיטי בנברסקה, שם אימץ זהות מגדרית גברית, והתחבר עם מספר תושבים מקומיים. לאחר שעבר לביתה של ליסה לאמברט, החל לצאת עם אחת מחברותיה, לאנה טיסדל. בנוסף, החל להתרועע עם שני אסירים משוחררים, ג'ון לוטר ומרווין "טום" ניסן. ניסן היה נשוי ואב לשני ילדים, בעוד שלוטר היה חבר ילדות של טיסדל, והשניים ניהלו מערכת יחסים רומנטית בעבר. גבר נוסף, פיליפ דוויין, החל לצאת עם אחותה הצעירה של טיסדל, והתחבר אף הוא עם ברנדון.
ב-15 בדצמבר נכלא ברנדון באשמת זיוף המחאות, וטיסדל שילמה את הערבות הדרושה לשחרורו. מכיוון שברנדון נכלא באגף הנשים, גילתה טיסדל כי ברנדון הוא טרנסג'נדר. כאשר שאלה אותו טיסדל אודות מגדרו, הסביר לה ברנדון כי הוא מעוניין לעבור ניתוח להתאמה מגדרית והם המשיכו לצאת[5]. מאסרו של ברנדון פורסם בעיתון המקומי בשם בו נקרא כשנולד, דבר שחשף בפני מספר אנשים את היותו טרנסג'נדר[6][7].
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקיפה המינית והרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מסיבת חג המולד, תפסו לוטר וניסן את ברנדון והכריחו אותו להפשיל את מכנסיו כדי להוכיח לטיסדל כי הוא טרנסג'נדר. טיסדל הסתכלה רק כאשר השניים הכריחו אותה ולא אמרה דבר. לאחר מכן, תקפו לוטר וניסן את ברנדון והכריחו אותו להיכנס לרכב. הם נסעו לאזור מרוחק, בסמוך למפעל אריזת בשר, הכו אותו ואנסו אותו. לאחר מכן, שבו השלושה לביתו של ניסן. ברנדון ברח מהבית דרך חלון האמבטיה אל ביתה של טיסדל, ושכנע אותה להגיש תלונה במשטרה, אף על פי שניסן ולוטר הזהירו אותו לבל יספר דבר. המשטרה לא הגישה כתבי אישום "מחוסר ראיות".
ברנדון הגיע גם אל חדר המיון, שם הורכבה ערכת אונס, אך היא אבדה. השריף באותו זמן, צ'ארלס ב. לוקס, שאל את ברנדון על האונס. לפי הדיווחים, הוא התעניין במיוחד בהיותו של ברנדון טרנסג'נדר, עד לנקודה בה ברנדון הרגיש כי השאלות הפכו חצופות ולא-הכרחיות, וסירב לענות עליהן. לניסן ולוטר נודע על דו"ח החקירה והם החלו לחפש את ברנדון ללא הצלחה. שלושה ימים לאחר מכן הם נחקרו במשטרה, אולם לא נעצרו.
השניים עזבו, פנו אל ביתה של לאמברט ופרצו פנימה. הם מצאו את לאמברט במיטתה ודרשו לדעת היכן נמצא ברנדון, אך לאמברט סירבה לגלות להם. השניים חיפשו ומצאו את ברנדון מתחת למיטה. הם שאלו את לאמברט אם ישנם אנשים נוספים בבית, והיא ענתה כי דוויין נמצא בבית גם כן. הם ירו והרגו את לאמברט ואת דוויין, ולאחר מכן ירו והרגו את ברנדון, מול פניו של בנה הקטן של לאמברט. לאחר מכן עזבו את הבית, אך עד מהרה נעצרו והואשמו ברצח[8].
המשפט וגזר הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסן הטיל את האשמה ברצח על לוטר. לאחר מכן, בתמורה להפחתה בעונשו, הודה ניסן כי היה שותף לאונס ולרצח. ניסן העיד נגד לוטר, ונגזר עליו מאסר עולם. לוטר המשיך לכפור באמינותה של העדות של ניסן, אך עדותו לא התקבלה כאמינה. חבר המושבעים מצא את לוטר אשם ברצח וגזר עליו עונש מוות. לוטר וניסן ערערו על הרשעתם, והתיק עבר לבדיקה.
בספטמבר 2007 העיד ניסן בשנית נגד לוטר, אך הפעם טען כי לוטר לא ירה בברנדון ולא היה מעורב.
לאחר הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנדון תואר לעיתים על ידי התקשורת כאישה לסבית[9]. בעת הרצח הוא טרם החל בטיפול הורמונלי או ביצע שינוי פיזי כלשהו, אך חלק מכלי התקשורת דיווחו כי הוא תכנן לעבור ניתוח לשינוי מין[10].
ג'ואן ברנדון, אמו של ברנדון, תבעה את מחוז ריצ'רדסון, שם שוכנת פולס סיטי, ואת השריף, צ'ארלס לוקס, על כך שלא הצליחו למנוע את מותו של ברנדון, ועל אחריותם העקיפה למותו. היא זכתה במשפט, וקיבלה 80 אלף דולר. שופט בית המשפט המחוזי הפחית את הסכום ב-85 אחוז, בהסתמך על אחריותם של ניסן ולוטר, הרוצחים, ובאחוז אחד נוסף בעקבות הרשלנות התורמת של ברנדון, לכאורה. דבר זה הותיר את חובם של המחוז ושל לוקס על 17,360.97 דולר[11]. ב-2001 ביטל בית המשפט העליון של נברסקה את ההפחתה, וקבע את סכום הפיצויים בשנית על 80,000 דולר, בנוסף ל-6,223.20 דולר על הוצאות ההלוויה. באוקטובר אותה שנה פסק אותו שופט למתלוננת 12,000 דולר נוספים[12] - 5,000 דולר על מוות לא מוצדק, ו-7,000 דולר על גרימה מכוונת של מתח נפשי[11].
לאחר הרצח, נמתחה ביקורת על לוקס בעקבות יחסו לברנדון, מכיוון שבשלב מסוים התייחס אליו כ"זה" ("it")[13].
ב-1999 היה ברנדון לנושאו של סרט ביוגרפי בשם "בנים אינם בוכים", בכיכובה של הילרי סוונק בתפקיד ברנדון (תפקיד עליו זכתה בפרס האוסקר), וקלואי סביני כחברתו, לאנה טיסדל. לפני יציאתו של הסרט לאקרנים תבעה טיסדל את מפיקי הסרט על שימוש לא-מורשה בשמה ובדמותה. היא טענה כי הסרט תיאר אותה כ"עצלנית, זבל לבן ונחש ערמומי". טיסדל טענה כי הסרט תיאר בצורה שגויה את העובדה שהיא המשיכה את מערכת היחסים עם ברנדון לאחר שגילתה כי טינה אינו זכר מבחינה אנטומית. לבסוף הגיעה טיסדל לפשרה עם מפיץ הסרט על סכום שלא פורסם[6][7].
על מצבתו של ברנדון נכתב השם "טינה ר. ברנדון" עם הכיתוב "בת, אחות וחברה"[14].
מותו האלים של ברנדון, יחד עם מותו של מת'יו שפרד, יצרו לובי גדול לחקיקה נגד פשעי שנאה בארצות הברית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
- ברנדון טינה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ברנדון טינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרטי המשפט של רוצחי ברנדון
- "בנים דווקא כן בוכים" - סיפור חייו ומותו של ברנדון טינה(הקישור אינו פעיל)
שלי שמורק וקרן סיאורדיה, ברנדון טינה (אורחת: ג׳ן), פרק 206, באתר בואי נדבר רצח, 6 בדצמבר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מכיוון שברנדון טינה מעולם לא שינה את שמו באופן חוקי, אין אפשרות לדעת מה היה השם בו השתמש לפני מותו, אך זהו השם בו השתמשו כלי התקשורת בתיאור האירוע. שמות אחרים שהוזכרו היו השם עמו נולד, וכן "בילי ברנסון" ו"טינה ריי".
- ^ "U.S. 8th Circuit Court of Appeals – JaAnn Brandon v Charles B. Laux". FindLaw. נבדק ב-2006-12-07.
- ^ Howey, Noelle (2000-03-22). "Boys Do Cry". Mother Jones. נבדק ב-2006-12-07.
- ^
"ברנדון טינה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ 1 2 Ramsland, Katherine. "Teena Brandon". TruTV. אורכב מ-המקור ב-2013-12-14. נבדק ב-2009-02-22.
- ^ 1 2 "Brandon film lawsuit settled". Chicago Sun-Times. 2000-03-11. אורכב מ-המקור ב-2007-10-16. נבדק ב-2009-02-22.
- ^ 1 2 Hawker, Philippa (2002-03-01). "Seeing doubles". The Age. נבדק ב-2009-02-22.
- ^ Ramsland, Katherine. "Teena Brandon". TruTV. p. 5. אורכב מ-המקור ב-2013-12-14. נבדק ב-2009-02-22.
- ^ "Brandon Teena Gets Dunne Wrong". Gay and Lesbian Alliance Against Defamation. 24 בינואר 1997. נבדק ב-2006-12-07.
A New Yorker writer does not understand Brandon Teena's transgender identity, and describes him as a "predatory" butch lesbian, referring to him as "her" for most of the piece.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Griffy, Anna M. (4 ביולי 2004). "The Brandon Teena Story: Chapter 2: Brandon". The Brandon Teena Story. Justice Junction. p. 2. אורכב מ-המקור ב-2006-11-03. נבדק ב-2006-12-07.
Teena made her decision for good: she was going to live as a man and began to tell people she was having a sex change operation.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Friedman, Herbert J. "Brandon - An American Tragedy". אורכב מ-המקור ב-2007-10-10. נבדק ב-2009-02-22.
- ^ The victims of prejudice, BBC News, 26 December, 2003
- ^ Gabriel, Davina Anne (15 במאי 1996). "Activists Protest Violence As Lotter Trial Begins". אורכב מ-המקור ב-2007-05-05. נבדק ב-2006-12-07.
Laux has also been quoted as saying "you can call it 'it' as far as I'm concerned" when describing Brandon.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Teena R. "Brandon Teena" Brandon". Find A Grave. 28 באוגוסט 2000. נבדק ב-2007-05-14.
{{cite news}}: (עזרה)
