טריטוריית אגן הסאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טריטוריית אגן הסאר
Le Territoire du Bassin de la Sarre, Saarbeckengebiet
ממשל
שפה נפוצה גרמנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תאריכי הקמה 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 1 במרץ 1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת המדינה החופשית פרוסיההמדינה החופשית פרוסיה המדינה החופשית פרוסיה
בוואריהבוואריה בוואריה
ישות יורשת גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גאו וסטמארק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טריטוריית אגן הסארגרמנית: Saarbeckengebiet; בצרפתית: Territoire du bassin de la Sarre) הייתה אזור כבוש אשר נשלט על ידי הממלכה המאוחדת וצרפת מ-1920 עד 1935 תחת מנדט חבר הלאומים. לטריטוריה היה דגל משלה (אומץ ב-28 ביולי 1920): טריקולור אופקי כחול, לבן ושחור. הכחול-לבן הוצב עבור בוואריה, והלבן-שחור עבור פרוסיה, שמשטחיהן הוקמה טריטוריית הסאר. בתחילה, הכיבוש היה בחסות חוזה ורסאי. אוכלוסייתה בשנת 1933 מנתה 812,000 נפש, ובירתה הייתה זארבריקן. הטריטוריה תואמת באופן הדוק עם מדינת חבל הסאר הגרמנית המודרנית, אך הייתה מעט קטנה יותר בשטחה. לאחר משאל עם ב-1935, הטריטוריה הוחזרה לגרמניה.

הוועדה הממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוזה ורסאי, אגן הסאר המתועש מאוד, כולל מחוז הפחם סאר (Saarrevier), היה אמור להיות כבוש ונשלט על ידי בריטניה וצרפת תחת מנדט חבר הלאומים לתקופה של חמש עשרה שנים.גם שדות הפחם שלה היו אמורים להימסר לצרפת. במהלך תקופה זו, טריטוריית הסאר נשלטה על ידי "הוועדה השלטת" בת חמישה אנשים (בגרמנית: Regierungskommission; בכתיב מקוצר Reko) שהייתה מורכבת מנציגי כוחות הכיבוש. על פי תנאי המנדט, הנציבות הייתה צריכה לכלול לפחות צרפתי אחד ותושב גרמני אחד של הסאר. לאחר חמש עשרה השנים, ייערך משאל עם כדי לקבוע את מעמדו העתידי של אגן הסאר.

הטריטוריה כללה את חלקי מחוז טריר הפרוסי והמחוז הבווארי של הפפאלץ, שאוכלוסייתם כללה חלק ניכר מהכורים שעבדו במכרות הפחם סאר. הטריטוריה הנפיקה בולי דואר ומטבע משלה (פרנק סאר).

יו"ר הוועדה הממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריטוריית הסאר נשלטה על ידי יושבי ראש הוועדה הממשלתית הבאים:

מס' דיוקן שם
(ת. לידה–ת. פטירה)
תקופת כהונה מדינה
נכנס לתפקידו סיים את תפקידו זמן בתפקיד
1 ויקטור ראול
(1858–1930)
26 בפברואר 1920 31 במרץ 1926 6 שנים ו-33 ימים צרפת
2 ג'ורג' וושינגטון שטפנס
(1866–1942)
1 באפריל 1926 9 ביוני 1927 1 שנה ו-69 ימים קנדה
3 סר ארנסט וילטון
(1870–1952)
9 ביוני 1927 31 במרץ 1932 4 שנים ו-296 ימים הממלכה המאוחדת
4 סר ג'פרי ג'ורג' נוקס
(1884–1958)
1 באפריל 1932 28 בפברואר 1935 2 שנים ו-332 ימים הממלכה המאוחדת

מועצה אזורית של טריטוריית הסאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטריטוריית הסאר לא היה שלטון בית; במקום זאת, הוועדה הממשלתית (הידועה בגרמנית בשם Regierungskommission או בקיצור "Reko") החליטה על כל החקיקה בלבד. על פי סעיף 23 של חוזה ורסאי היה על הוועדה הממשלתית להקים אספה של נציגים נבחרים של תושבי טריטוריית הסאר באופן שהוועדה הממשלתית תקבע לעצמה.[1][2] ב-24 במרץ 1922, לאחר ארבע שנים ללא כל ייצוג רשמי של העם, ה-Reko גזר על הקמת אספה של טריטוריית הסאר בשם המועצה האזורית (Landesrat). ביוני 1922 קיימה הוועדה המנהלת את הבחירות הראשונות למועצה האזורית, והחל מהבחירות השניות למועצה האזורית הוארכה תקופת החקיקה משלוש לארבע שנים, עם בחירות ב-1928, וב-1932.

המועצה האזורית מנתה 30 חברים, הוועדה הממשלתית קבעה בכוונה אדם אחד כיושב ראש, נשיא המועצה האזורית (Landesratspräsident). בתקופת החקיקה הראשונה ה-Reko אפילו לא בחר את הנשיא מבין חבריו.[3] האספה לא הייתה פרלמנט, אלא רק גוף מייעץ; אפשר היה לשמוע את הנציגים, אבל לא היה להם שום דבר על סדר היום לדיון, שלא לדבר על חקיקה.[3] סדר היום של העניינים שיידונו נקבע באופן בלעדי על ידי הוועדה הממשלתית.[3] לחברי המועצה האזורית לא הייתה זכות אינטרפלציה, לא הזכות להעלות נושא לסדר היום באופן אקטיבי, ולא הזכות להגיש הצעת חוק.[3] חבריה לא נהנו מחסינות.[3] כשהוועדה הממשלתית לא קבעה נושא על סדר היום של המועצה האזורית, הם יכלו לשלוח משלחות לחבר הלאומים רק בתחנונים, וכך עשו.[3]

במצב זה, כל הנציגים שנבחרו למועצה האזורית, ללא קשר למפלגה, התנגדו לשיטת השלטון האוטוקרטי בטריטוריית הסאר. כל המפלגות דרשו את החזרת טריטוריית הסאר לגרמניה שם יוכל העם לבחור את הפרלמנט, והאחרון שוב, את הממשלה בהגדרה עצמית. רק לאחר ההשתלטות הנאצית על גרמניה, שהוציאה מחוץ לחוק את כל המפלגות האחרות מלבד ה-NSDAP שלהן, עזבו מחוז הסאר של ה-SPD וסניף הסאר של ה-KPD את הבלוק היריב ותמכו בסטטוס קוו. למשאל העם על הסטטוס של 1935, הסוציאל-דמוקרטים והקומוניסטים הציעו, ללא הצלחה, שהבוחרים יחליטו בעד המשך הסטטוס קוו.

נשיאי המועצה האזורית שמונו על ידי הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם פרק זמן מפלגה
ברתולומיאוס קוסמן 19 ביולי 1922 – 23 במרץ 1924 מפלגת המרכז
פטר שוייר 24 במרץ 1924 – 28 בפברואר 1935 מפלגת המרכז

משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933, מספר ניכר של מתנגדים פוליטיים של הנציונל-סוציאליזם עברו לטריטוריית הסאר, מכיוון שזה היה החלק היחיד בגרמניה שנותר תחת כיבוש זר לאחר מלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מכך, קבוצות אנטי-נאציות הפעילו שתדלנות כדי שחבל הסאר יישאר תחת כיבוש בריטי וצרפתי במסגרת מנדט חבר הלאומים. עם זאת, מכיוון שרוב אוכלוסיית האזור הייתה גרמנית, המנדט לא היה פופולרי. ב-13 בינואר 1935 נערך משאל עם בשטח.

מאחר שאדולף היטלר חרד ליתרונות התעמולה של החזרת הסאר לגרמניה, יוזף גבלס תכנן קמפיין מרוכז כדי לסחוף את הבוחרים. תמיכת השלטונות הקתוליים המקומיים בהחזרת האזור לגרמניה עזרה אף היא, וכך גם החששות לגבי הבולשביזם, שנגדו היטלר נתפס כמעוז. עם השתתפות מצביעים של 98%, תוצאת משאל העם הייתה שהרוב המכריע, 90.8%, הצביעו להצטרף מחדש לרייך הגרמני, כאשר רק 8.8% רצו לשמור על הסטטוס קוו, בעיקר בגלל שלא רצו להיות נשלטים על ידי הנאצים. אפשרות שלישית להצטרף לצרפת קיבלה 0.4% מהקולות.

לאחר ההצבעה, הודיע היטלר כי לגרמניה "אין דרישות טריטוריאליות נוספות מצרפת".[4]

משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים היה אחראי ליישובם המוצלח של פליטי הסאר בפרגוואי לאחר 1935.

השלטון הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה הנאצית ב-1941. הרייכסגאו המתוכנן של ווסטמרק, שיכלול את אזור הסאר, מוצג כאן בצהוב.

ב-17 בינואר 1935, האיחוד המחודש של השטח עם גרמניה אושר על ידי חבר הלאומים. ב-1 במרץ שילבה גרמניה מחדש את האזור ברייך הגרמני, ומינתה את יוזף בירקל ל-Reichskommissar für die Rückgliederung des Saarlandes, "נציב הרייך לגיבוש מחדש של חבל הסאר".

מתנגדים רבים לנאציזם שמצאו מקלט בשטח ופוליטיקאים ובעלי תפקידים לשעבר בחבל הסאר ששיתפו פעולה עם שלטונות הכיבוש, נכלאו.

כאשר שילוב החבל מחדש הושלם, שונה תואר המושל שוב ל-Reichskommissar für das Saarland, "נציב הרייך לחבל הסאר", ב-17 ביוני 1936. עם הרחבת הגאו החדש לנהר הריין, כולל המחוז הבווארי של פפאלץ, שמו של האזור שונה שוב ב-8 באפריל 1940 ל-Saarpfalz, "סאר-פפאלץ".

לאחר הקרב על צרפת, השטח שסופח מחדש של ה-CdZ-Gebiet Lothringen שולב ברייכסגאו. שמו של האזור הוחלט סופית ב-11 במרץ 1941 כ-Westmark, כלומר "הגבול המערבי", כאשר המושל שלו קיבל את התואר Reichsstatthalter in der Westmark, "מושל הרייך בגבול המערבי". ב-28 בספטמבר 1944 מת נציב הרייך יוזף בירקל, ובמקומו מונה וילי שטוהר עד ל-21 במרץ 1945, אז נכבש האזור על ידי חיילי צבא ארצות הברית, אשר העבירו את הכיבוש לידי הכוחות הצרפתיים ביולי אותה שנה.

הפרוטקטורט הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמה מדינת חסות צרפתית בגבולות הדומים לאלו של הטריטוריה. ב-23 באוקטובר 1955 נערך משאל עם שסיים את השלטון וההשפעה הצרפתית. ב-1 בינואר 1957 הצטרף חבל הסאר לגרמניה המערבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טריטוריית אגן הסאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cf. Paragraph 23, Chapter II, Annex to Article 45–50, Treaty of Versailles
  2. ^ Cf. Paragraph 26, Chapter II, Annex to Article 45–50, Treaty of Versailles
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Michael Sander, "‏Die Anfänge der Sozialdemokratie an der Saar", on‏: ‏Solidarisch und stark. SPD-Landtagsfraktion, retrieved 20 February 2014.
  4. ^ איאן קרשו, Hitler: 1889-1936: Hubris (1998) pp.546-547