המדינה החופשית פרוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המדינה החופשית פרוסיה
Freistaat Preußen
Flag of Prussia (1918–1933).svg Coat of arms of Prussia (1918–1933).svg
דגל סמל
Map-WR-Prussia.svg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה ברלין
משטר רפובליקה
ישות קודמת ממלכת פרוסיהממלכת פרוסיה  ממלכת פרוסיה
ישות יורשת אזורי הכיבוש בגרמניהאזורי הכיבוש בגרמניה  אזורי הכיבוש בגרמניה
הרפובליקה העממית הפולניתהרפובליקה העממית הפולנית  הרפובליקה העממית הפולנית
ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
שטח בעבר 292,695 קמ"ר (נכון ל-1925)
אוכלוסייה בעבר 38,975,186 (נכון ל-1925)

המדינה החופשית פרוסיה הייתה המדינה הגדולה ביותר ברפובליקת ויימאר, והיוותה כ-5/8 משטח גרמניה. המדינה התנהלה בצורה דמוקרטית עד לשנת 1933, שאז השתלטו עליה הנאצים. בתקופת גרמניה הנאצית עמד בראש המדינה הרמן גרינג, שעמד בראשה עד 1945. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוחלט על פירוק פרוסיה, ושילוב שטחיה במדינות גרמניה השונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפובליקת ויימאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסת הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, התפטר וילהלם השני, קיסר גרמניה מתפקידו, ובעקבותיו כל שאר המלכים והנסיכים הגרמניים התפטרו אף הם מתפקידם. בחוזה ורסאי איבדה גרמניה חלק מנחלותיה, וכמעט כל השטחים שנאלצה למסור השתייכו לפרוסיה; אויפן ומלמדי לבלגיה, צפון שלזוויג - לדנמרק, אזור ממל לליטא, שטח קטן לצ'כוסלובקיה, רוב חלקי הפרובינציות של פרוסיה המערבית ופוזן - לפולין, ואת חבל הסאר שנמסר לפיקוחו של חבר הלאומים. על אף אבדן השטחים הייתה פרוסיה המדינה הגדולה ביותר בגרמניה, הן מבחינת שטח והן מבחינת מספר התושבים.

פרוסיה הפכה למדינה דמוקרטית, ובמהלך השנים 19191932 נשלטה על ידי קואליציה של המפלגות הסוציאל-דמוקרטים, המרכז וההדמוקרטים, ובין 19211925 אף מפלגת העם הגרמנית, אולם בפרוסיה המזרחית התחזק עם הזמן כוחה של המפלגה הנאצית. בין השנים 19201932 עמד בראש ממשלת פרוסיה אוטו בראון, אשר היה מנהיג מוכשר מאוד, והעביר כמה רפורמות חשובות מאוד בניהול המדינה.

בשנת 1932 הדיח פרנץ פון פאפן את הממשלה הפרוסית, ומינה את עצמו לנציב הרייך בפרוסיה, בטענה שהממשלה הפרוסית איבדה את כוחה לשמור על הסדר הציבורי, עקב קרב יריות שהתרחש באלטונה בין קומוניסטים לחברי אס אה.

גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל המדינה החופשית פרוסיה (1933–1935)

ב-30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, והרמן גרינג מונה לשר הפנים בממשלת פרוסיה. 4 שבועות לאחר מכן הוצת בנין הרייכסטאג, ובעקבות כך חוזק מעמדה של המפלגה הנאצית, עקב טענתם שההצתה בוצעה על ידי הקומוניסטים הגרמנים. באפריל 1933 ביקר פון פאפן בותיקן, ובהיעדרותו ניצל היטלר את ההזדמנות, ומינה את גרינג לראש ממשלת פרוסיה.

לרשות הנאצים עמדו, מראשית הדרך, אמצעי השלטון של ממשלת המחוז הפרוסית, בראש ובראשונה כוחות המשטרה. כבר מאמצע שנת 1933 נשלטו כל המדינות הגרמניות האחרות באופן מרוכז מברלין באמצעות נציבים, צעד שהוסדר באופן פורמלי בשנת 1935 כאשר בוטלה עצמאותן של מדינות-המחוז מכוח "חוק נציבי הרייך" (Reichsstatthaltergesetz).

בשנת 1937 סופחו חלק משטחי פרובינציית שלזוויג-הולשטיין להמבורג, ואילו ליבק סופחה לשלזוויג-הולשטיין. בשנת 1939 נערכו שינויים נוספים בתחומי המדינות השונות בפרוסיה, ובשנת 1942 נערכו שוב שינויים בפרובינציות השונות. במהלך מלחמת העולם השנייה סופחו לגרמניה שטחים נרחבים בפולין, ומתוכם שטחים נרחבים שהשתייכו לפרוסיה קודם מלחמת העולם הראשונה, אולם השטחים הללו לא צורפו לפרוסיה, אלא אורגנו כגאו נפרד - ורתגאו.

עם תום תקופת הרייך השלישי בשנת 1945, חלוקתה של גרמניה לאזורי כיבוש ואובדן כל השטחים שממזרח לנהרות אודר ונייסה חדלה למעשה פרוסיה להתקיים. כוחות הברית הכריזו בחוק מספר 46 מיום 25 בפברואר 1947 על סופה של המדינה הפרוסית, בשל היותה "ערש המיליטריזם הגרמני" ואחראית לשתי מלחמות העולם. השקפה זו מתעלמת מהעובדה כי הנאציונל-סוציאליזם, לכל הפחות, מקורו אינו בפרוסיה כי אם בבוואריה, וכי לפרוסיה הייתה מסורת ארוכה של מדינת חוק, וכי בתקופת רפובליקת ויימאר, עד לפיזור הממשלה בידי פאפן, הייתה דווקא למעוז הדמוקרטיה.

חלוקת פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב שטחה ההיסטורי של פרוסיה לא נותר ברשותה לאחר מלחמת העולם השנייה. קו הגבול החדש שנקבע היה קו אודר-נייסה, וכל השטחים שממזרח לנהרות אודר ונייסה סופחו בידי פולין וברית המועצות. הרוב המכריע של האוכלוסייה הגרמנית בשטחים אלו (כ-10 מיליון תושבים) נמלט או גורש. השטחים של פרוסיה שנותרו בידי גרמניה חולקו בין מדינות המחוז החדשות, בעיקר ברנדנבורג וסקסוניה-אנהלט (שבוטלו בגרמניה המזרחית בשנת 1952 והוקמו שוב עם איחוד גרמניה).

מחוזות פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוזה ורסאי איבדה גרמניה חלק מנחלותיה, וכמעט כל השטחים שנאלצה למסור השתייכו לפרוסיה; אויפן ומלמדי לבלגיה, צפון שלזוויג - לדנמרק, אזור ממל לליטא, שטח קטן לצ'כוסלובקיה, רוב חלקי הפרובינציות של פרוסיה המערבית ופוזן - לפולין, ואת חבל הסאר שנמסר לפיקוחו של חבר הלאומים, ואילו שאר המדינה אורגנה ב-14 פרובינציות:

בשנת 1938 אוחדו הפרובינציות השלזיות ליצירת פרובינציית שלזיה מחדש, אך בשנת 1941 פורקו שוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]