טרנס מקנאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טרנס מקנלי)
טרנס מקנאלי
Terrence McNally
לידה 3 בנובמבר 1938
סיינט פיטרסברג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 2020 (בגיל 81)
סרסוטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
אירועים משמעותיים 2020 COVID-19 pandemic in Sarasota County, Florida עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאי, ליברטיסט, תסריטאי וסופר
מקום לימודים מכללת קולומביה, תיכון ו. ב. ריי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טרנס מקנאליאנגלית: Terrence McNally ;‏3 בנובמבר 193824 במרץ 2020) היה מחזאי, ליברטיסט, תסריטאי וסופר אמריקאי.

תואר רבות כאחד מהכותבים המודרניים הבולטים ביותר בתיאטרון האמריקאי ו"כמשורר של התיאטרון האמריקאי". נכנס להיכל התהילה של התיאטרון האמריקאי בשנת 1996 (אנ').

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחה קתולית-אירית בסיינט פיטרסברג, שעבדה בענף המסעדנות. בעקבות סופת הוריקן עברה המשפחה לקורפוס כריסטי, טקסס, ומקנאלי עבר ללמוד בתיכון ריי שבעיר (אנ').

משפחתו אהבה מאוד תיאטרון, ואף נסעו עד לניו יורק כדי לצפות בהצגות בברודוויי: אנני אוקלי אשת לפידות בכיכוב אתל מרמן ואת המלך ואני בכיכוב גרטרוד לורנס (אנ'). ההצגות הותירו עליו רושם רב.

בשנת 1955 עבר ללמוד כתיבה בקולג' קולומביה (אנ'), שלוחה של אוניברסיטת קולומביה. הוא התמחה בכתיבתו של שייקספיר והצטרף למועדוני כתיבה ולפסטיבל האמנויות (אנ').

לאחר שסיים את התואר הראשון באחוות פי בטא קפא, הוא הועסק על ידי ג'ון סטיינבק ללמד את ילדיו בזמן קרוז מסביב לעולם. באותו הזמן הם ערכו את הליברטו לגרסת המחזמר של קדמת עדן.

בתחילת שנות ה-60 שהה במקסיקו וכתב מחזה בן מערכה אחת לאולפן השחקנים. אמנם המחזה לא עלה, אך בשל התרשמותם מהתסריט הוא הועסק כמנהל במה (אנ').

תחילת הקריירה:

המחזה הראשון המלא שלו This Side of the Door שמתאר מערכת התעללות בילד על ידי אביו, הועלה באולפן השחקנים (בין היתר עם אסטל פרסונס).

המחזה ביקר את מלחמת וייטנאם ואת הדינמיקות בתוך המשפחה האמריקאית הטיפוסית.

המחזה הבא שלו And Things That Go Bump in the Night (אנ'), שהתקבל בראשיתו בביקורות רעות, כולל הוויה אפוקליפטית ועתידנית של המשפחה האמריקנית, ואת הפחדים והכאוס שאופפים אותה.

שנת 1968 הייתה אחת מן השנים הפוריות ביותר למקנאלי, בהן כתב מספר מחזות במערכה אחת, בעיקר מז'אנר הפארסה והקומדיה:

Next (אנ') שבויים על ידי אליין מאי (אנ') וכוכב בו ג'יימס קוקו, הביא למקנאלי את תהילתו הראשונית. המחזה מתאר איך זוג אנשי עסקים נשואיים מקבלים בטעות צו גיוס. במחזה Botticelli (אנ'), שני חיילים אמריקאיים מתחילים במשחק ניחושים (אנ') בג'ונגל הווייטנאמי. ¡Cuba Si! מתאר הקבלה בין המהפכה הקובנית למהפכה האמריקאית (עם מלינה מרקורי). Sweet Eros (אנ') מתאר את אהבתו של גבר צעיר לאישה חטופה וזרה. Witness (אנ') מציג את נקודת מבטו של לי הארווי אוסוואלד ברצח קנדי. Noon (אנ') מתאר חמש סיטואציות משעשעות של מצבים רומנטיים ומיניים.

עוד מספר מחזות חשובים שמקנאלי כתב במהלך שנות ה-70:

Bringing It All Back Home (אנ') עוסק באובדן בן בעקבות מלחמת וייטנאם, ב-Where Has Tommy Flowers Gone? (אנ') קיימת ביקורת כלפי תנועות הנוער האמריקניות וילדי הפרחים. במחזה Whiskey (אנ') התעסק מקנאלי במוצאו הטקסני ובהרגלי שתייה קיצוניים. שמות הדמויות מתבוססים על שמות מותגי וויסקי ידועים. Bad Habits (אנ') - סאטירה על ההרגל האמריקאי להסתמך על פסיכותרפיה אשר זכתה בפרס אובי, במחזה The Ritz (אנ'), שעובד לאחר מכן לסרט (אנ'), חבר במאפיה הניו-יורקית מוצא מחסה בסאונה של הקהילה הגאה.

אמצע הקריירה:

לאחר הכישלון של Broadway, Broadway משנת 1978 ושהייה קצרה בהוליווד, מקנאלי שב לניו יורק והחל לעבוד באופן תדיר עם מועדון התיאטרון של מנהטן (אנ'). עם עליית המודעות להתפשטות נגיף הAIDS סגנון הכתיבה שלו הפך לשונה, וכלל יותר התייחסויות לנושאים שבקהילה הגאה. המחזמר The Rink (אנ') עם מוזיקה מאת ג'ון קנדר ופרד אב שעלה בברודוויי בשנת 1984 ועוסק במחליקת גלגיליות התקבל באופן מעורב. Frankie and Johnny in the Clair de Lune שעלה בשנת 1987 באוף ברודוויי אף עובד לסרט "פרנקי וג'וני" בכיכוב אל פצ'ינו. The Lisbon Traviata (אנ') משנת 1989 עוסקת בזמרת האופרה הנודעת מריה קאלאס.

המחזמר "נשיקת אשת העכביש" משנת 1992 (אנ'), שעוקב אודות מארגן חלונות ראווה שנכנס לכלא הארגנטינאי, הוכתר כהצלחה גדולה וזכה כשנה לאחר מכן בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. גם המחזה שכתב מאוחר יותר - אהבה! אומץ! חמלה!, שעלילתו מתרחשת בבית נופש שבמחוז דאצ'ס, שעתיים צפונית לניו יורק, שם שמונה ידידים הומואים מבלים יחדיו את חופשות יום הזיכרון, יום העצמאות ויום העבודה שלהם, הזכה אותו בפרס טוני למחזה הטוב ביותר. Corpus Christi משנת 1997 (אנ'), עורר מהומה רבתי, ומתאר גרסה מודרנית של שנים עשר השליחים, שמתגלים כחברי הקהילה הגאה בקורפוס קריסטי, טקסס. בעקבות ההצגה מקנאלי קיבל איומים על חייו. בשנץ 1998 עלה המחזמר Ragtime (אנ') שזכה להצלחה. בשנת 2000 העלה מקנאלי עוד מחזמר - The Full Monty (אנ'), שהוא למעשה עיבוד של הסרט המצליח ללכת עד הסוף. המחזמר היה מועמד ל-12 פרסי טוני.

סוף הקריירה:

בשנת 2000 החל מקנאלי לכתוב לסוגה חדשה - אופרה אמריקאית באנגלית והחל לשתף פעולה עם המלחין ג'ייק הייגי (אנ'). מקנאלי היה חובב אופרות בעצמו והשתתף בתוכניות רדיו שונות בנושא במשך כמעט 30 שנים. האופרה הראשונה שהוא כתב הייתה "גבר מת מהלך" (אנ') על בסיס ספרה של האחות הלן פרז'אן (אנ') שלאחר מכן עובד לסרט. האופרה שעלתה בבית האופרה של סן פרנסיסקו נהפכה עם השנים לאחת האופרות האמריקאיות המצליחות ביותר.

בשנת 2007 הייגי הסתמך על טקסט של מקנאלי לאופרה הקאמרית שלו Three Decembers. באוקטובר 2015 העלה בית האופרה של דאלאס את האופרה Great Scott מאת הייגי, עם ליברטו מקורי של מקנאלי. כיכבו שם בין היתר ג'ויס דידונאטו ופרדריקה וון שטאטה.

במקביל, המשיך מקנאלי לכתוב למחזות זמר: The Full Monty משנת 2000, The Visit משנת 2001, A Man of No Importance משת 2002, Chita Rivera: The Dancer's Life משנת 2005, Catch Me If You Can משנת 2011 ו-Anastasia משנת 2016.

נפטר ב-24 במרץ 2020 כתוצאה ממחלת נגיף קורונה 2019[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרנס מקנאלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר בוגן, ניו יורק, המחזאי טרנס מקנאלי מת מקורונה, באתר ynet, 25 במרץ 2020