יאיר אלדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יאיר אלדן (נולד ב-8 בפברואר 1973) הוא סופר, משורר ומרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדן נולד בשיקגו שבארצות-הברית ב-8 בפברואר 1973. ב-1976 עלה ארצה וגדל בבאר-שבע. למד בתיכון הרטמן, בית הספר התיכון של מכון שלום הרטמן בירושלים. לאחר שרות צבאי כקצין בשריון (1991–1995) למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1996–2000), וב-2001 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין. בשנים 2000–2001 עבד בכנסת כעוזרו הפרלמנטרי של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חה"כ אופיר פינס-פז. בשנים 2003 עד 2008 השלים לימודיו באוניברסיטת בר-אילן ובאפריל 2008 הוענק לו תואר דוקטור. בין השנים 2008–2011 היה עמית מחקר במכון שלום הרטמן.

אלדן פרסם שני ספרי עיון העוסקים בספרות חז"ל, ושני ספרי פרוזה, וכן שירים בבמות שונות.

משמש כיום כמרצה בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו וכמורה לאזרחות בתיכון הישראלי למדעים ואומנויות.

כתיבה עיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נידוי מוות ואבלות

בספר, שיצא בהוצאת רסלינג בשנת 2011, בוחן אלדן את הקשר שבין נידוי, מוות ומנהגי אבלות, המופיעים בספרות חז"ל זה לצד זה. אלדן טוען כי מנהגי האבלות שנוהג המנודה מבטאים את התאבלותו על מותו החברתי, ובו בזמן את הפיכתו למת מהלך בתוך תחומי הקהילה. מנגנון הנידוי אצל חז"ל הוא ייחודי: המנודה מאבד את הפנים החברתיות אבל שומר על היותו פועל-חברתי. כתוצאה מכך, הוא חווה את המוות החברתי שלו שוב ושוב, ומצב השוליים שבו הוא מצוי מהווה זרז להקצנת הסכסוך בינו ובין הקהילה, וסיומו. אלדן טוען כי סוגיית חז"ל העיקרית המפרטת את מנהגי האבלות, מתייחסת אליהם כאל מנגנון הרחקה. על פי הסוגיה, האבל נוהג מנהגי אבלות אחרי מותו של קרוב כי בכעסו ופקפוקו במידת הצדק של דרכי האל בעולם, הוא מאיים על יציבות הקהילה ועל ערכיה.

משיחיות? עבודה זרה! ההיגיון הפנימי של המסכת במשנה

הספר, שיצא בהוצאת כרמל בשנת 2011, מציע דרך חדשה לקריאת מסכתות המשנה המתייחסת אליהן כאל סיפורים, והמבקשת לחשוף את הדילמה שאתה מתמודד הקובץ ההלכתי, ואת הדרך שבה הוא מתיר אותה. קריאה זו מבקשת להבין לא רק את המשנה הבודדת, ולא רק את מגמת העריכה של פרק אחד בתוך מסכת, אלא את מגמת העריכה של מסכת שלמה. לטענת אלדן, בירור העניין המרכזי שבו עוסקת מסכת יש בכוחו להסביר את הקשר בין פרקים שונים בתוך המסכת, ולשפוך אור על הבנת משניות בודדות. כך, למשל, טוען אלדן בספר, כי הסתכלות על משנת סוטה ממבט-על מלמדת כי היא עוסקת בביקורת על רעיון המשיחיות, ועל כן היא הטקסט הראשון בספרות חז"ל המחבר בין משיחיות ובין עבודה זרה.

פרוזה ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הגוף

בספר זה, שיצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2011, עוסק אלדן בהשפעותיה של תוכנית ההתנתקות על חייה ושברה של משפחה אחת. מפת הגוף מגולל את סיפורם של שלומית ונחום, ובנותיהם יעל, רות ולאה, בימים שלפני ביצוע תוכנית ההתנתקות ואחריה. רגע ההתנתקות איננו רק קו שבר אמוני, דתי ופוליטי אלא גם קו שבר אישי, שבו שלומית ושתי בנותיה הקטנות עולות על אוטובוס אחד, ואילו נחום ויעל הבכורה עולים על אוטובוס אחר. שלומית מנסה לנתב את חייה החדשים בירושלים על רקע הקשר שלה עם מוטי פרידמן, תסריטאי כושל שפגשה בעת ששירת במילואים בזמן ההתנתקות, ואילו נחום מנסה להתמודד עם הכפירה המכרסמת בו, והדיכאון האופף אותו, ועם יעל, המתנכרת לאמה, ובזה לו. כך, משמשות העיר ירושלים והיישוב דקלים, מצע לעיסוק בשאלות הקשורות במערכות יחסים ובמושג "בית" במובניו הלאומיים והפרטיים.

המכתב (עם אורנה ראובן)

המכתב, שיצא בהוצאת כתר בשנת 2016, הוא רומן מכתבים בין מטופל לשעבר (איתמר) לפסיכולוגית שלו (אלה) שנכתב על ידי אלדן והפסיכולוגית אורנה ראובן. איתמר מתפרץ לחייה של אלה כשנה לאחר גמר הטיפול, מביע את אהבתו אליה, דורש ממנה כסף, מתאר את יחסיהם בקליניקה כיחסי אהבה, ומסרב לקבל את גבולותיו של הקשר הטיפולי. אלה, נאמנה לתפקידה כמטפלת, מנסה להכיל את התוקפנות של איתמר ולברר את מקורה. עד מהרה הם נכנסים לסחרור רגשי שסוחף את שניהם, ומתעתע בהם בשאלת גבולות הקשר הטיפולי, מושג האהבה בין מטפל למטופל, ויחסי הכוחות בקשר ביניהם.

שירה

אלדן הוא בוגר כיתת השירה של הליקון לשנת 2001, ופרסם שירים בבמות שונות. הוא ממקימי כתובת, קבוצת משוררים ירושלמית, וחבר הוועד המנהל של עמותת "מקום לשירה" מהקמתה ועד היום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]