רומן מכתבים

רומן מכתבים (בלועזית: רומן אֶפּיסטוֹלָרי) הוא סוגה ספרותית שבה סדרה של מכתבים בדיוניים יוצרת ביחד מבנה עלילתי. לעיתים מתלווה למכתבים קולו של מספר. על פי רוב מרכיבים המכתבים תכתובת בין שני אנשים או יותר, אך אפשרי גם עיזבונו הבדיוני של כותב מכתבים יחיד.

קשה לעמוד על ראשיתה של הסוגה. כחלק מן ההומניזם נפוצו אוספי מכתבים אמיתיים של מלומדים שונים, ואליהם התלוו עם הזמן אוספים של מכתבים בדויים למטרות סאטיריות ופוליטיות. סוגת רומן המכתבים, למרות ייחודה, לא הצליחה להפוך לסוגה מובילה בספרות. אולי בשל הקושי והמורכבות שלה, ואולי משום הצורך ההכרחי ליצור עניין אצל הקורא מעבר למתרחש בכתיבה הדדית כרונולוגית בין שתי דמויות בלבד, ללא רצף עלילתי המתפתח באופן מוחשי יותר.

דוגמאות ליצירות מסוג זה אשר כבשו מקום חשוב בספרות העולמית ניתן למצוא בספרו של מונטסקייה, "מכתבים פרסיים", שיצא לאור ב-1721, והוא סאטירה המבוססת על מכתביו של תייר דמיוני בפריז, שבהם ביקורת על החברה והמשטר באירופה, בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", שראה אור בשנת 1774, ובספרו של הסופר הצרפתי פייר שודרלו דה לאקלו, "יחסים מסוכנים", שראה אור בשנת 1782 וניסה להתמודד בדרך מקורית עם נושא שנחשב אז לטאבו חברתי – פיתוי ויחסים מחוץ לנישואין, תוך מתן דגש על מורכבויות אתיות ודתיות המחלחלות כל העת בדיאלוגים שבין המתכתבים. "אנשים עלובים" מאת דוסטויבסקי, שהוא בעיקרו דו-שיח פסיכולוגי, הרסני ועמוק, החושף תהומות אפלים בנפש האדם. דוגמאות מוקדמות אף יותר ניתן למצוא ב"רומן הוורד" של ז'אן דה מון (de Meun) משנת 1280, שבו חליפת מכתבים הומוריסטית בין הגיבורים.

סופרים עברים מעטים שלחו ידם בכתיבה זאת, בהם אפשר לציין שני ספרים בולטים: "מכתבים מנסיעה מדומה" של לאה גולדברג, ו"קופסה שחורה" של עמוס עוז. בשל מיעוט הסוגה הזאת בספרות העברית קשה לדבר על השוואה בין יצירות, ודומה כי כל רומן מכתבים שנכתב בעברית הוא יצירה מקורית, ייחודית בפני עצמה, שאינה נשענת בהכרח על קודמותיה.

בעברית נכתבו ספרים אחדים כרומן מכתבים, ובהם:

• "מגלה טמירין" מאת יוסף פרל
• "מכתבים מנסיעה מדומה" מאת לאה גולדברג
• "קופסה שחורה" מאת עמוס עוז
• "שלך, סנדרו" מאת צבי ינאי
• "באהבה, נטליה" מאת רות אלמוג
• "סחף" מאת אבי בן בסט
• "השמות שמורים במערכת" מאת בלפור חקק ושושנה ויג
• "הכי רחוק שאפשר" מאת אלון חילו
• "אלוהים ואלווירה" מאת לימור שריר
• "השפעה בלתי הוגנת" מאת רונית מטלון ואריאל הירשפלד
• "שתהיי לי הסכין" מאת דויד גרוסמן.

כן תורגמו לעברית יצירות אחדות מסוגה זו:

• "אנשים עלובים" מאת פיודור דוסטויבסקי
• "דרקולה" מאת ברם סטוקר
• "יחסים מסוכנים" מאת שודרלו דה לאקלו
• "מנחם מנדל" מאת שלום עליכם
• "טוב נגד רוח הצפון" מאת דניאל גלטאואר
• דרך צ'רינג קרוס, 84 מאת הלין האנף
• "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" מאת מרי אן שייפר ואנני בארוז

טכנולוגיה מודרנית

בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נוספו דרכי תקשורת חדשות, כגון דואר אלקטרוני, מסרונים וכדומה. התפתחות זו חלחלה גם לספרות.

• חלקו השלישי של ספרו של אשכול נבו, "שלוש קומות", הוא אוסף מסרים קצרים שהקליטה גיבורת חלק זה, השופטת בדימוס דבורה אדלמן, במזכירה האלקטרונית של בעלה המנוח, ובהם היא מספרת לו את קורותיה לאחר פטירתו. הזמן הקצר שמקציבה המזכירה האלקטרונית לכל הודעה מכתיב את האורך הקצר של כל אחד מהמסרים.
• שירו של לאונרד כהן, "Famous Blue Raincoat", מנוסח בצורת מכתב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רומן מכתבים בוויקישיתוף

• יעל ישראל ונולי עומר, יקירנט - רומן אימיילים, באתר ynet
• אלון חילו, מכתבים על הסכין עם אלון חילו, באתר ynet, 19 בינואר 2012
• נועה מנהיים, רומן המכתבים, קן תפילות נידחות, באתר הארץ, 21 ביולי 2016
• פיודור דוסטויבסקי, רומן בתשעה מכתבים, באתר "פרויקט הסיפור הקצר"
• רומן מכתבים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סיפורת מכתבים, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.