יבגני חרונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יבגני חרונוב
The Soviet Union 1969 CPA 3724 stamp from sheet Yevgeny Khrunov cropped.jpg
קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
לידה 10 בספטמבר 1933
מחוז טולה, ברית המועצות
פטירה 19 במאי 2000 (בגיל 66)
מוסקבה
לאום ברית המועצותברית המועצות סובייטי
עיסוק בעבר טייס קרב
עיסוקים נוספים מהנדס
תאריך בחירה 1959
תאריך פרישה 1980
דרגה קולונל
זמן שהייה בחלל 1 ימים, 23 שעות, 46 דקות
מספר פעילות חוץ-רכבית 1
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית 37 דקות
משימות
סויוז 5
עיטורים
גיבור ברית המועצות אות מסדר לנין טייס-קוסמונאוט של ברית המועצות עיטור הכוכב האדום

יבגני ואסילייביץ' חרונוברוסית: Евгений Васильевич Хрунов; ‏ 10 בספטמבר 193319 במאי 2000) הוא קוסמונאוט סובייטי שטס לחלל במסגרת תוכנית סויוז.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יבגני חרונוב נולד בעיירה במחוז טולה למשפחת איכרים. כבר בילדות הוא חלם להיות טייס. סיים בית ספר טכני-מקצועי חקלאי, ולאחר מכן בית ספר צבאי-תעופתי. בשנת 1952 גויס חרונוב לצבא והחל ללמוד טייס. בשנת 1956 שובץ חרונוב ביחידת חיל האוויר הסובייטי שהייתה ממוקמת בשטח מולדובה הסובייטית. בשנת 1959 החל אימונים לקראת טיסה לחלל. בשנת 1960 הצטרף לקוסמונאוטים. בשנת 1968 סיים בהצטיינות אקדמיה צבאית להנדסת תעופה וקיבל תואר מהנדס.

חרונוב היה אמור להשתתף בטיסת סויוז 2 לחלל, אך לאור הכישלון של חללית סויוז 1, השיגור בוטל. ב-15 בינואר 1969 הוא שוגר לחלל בחללית סויוז 5 לצד בוריס וולינוב ואלכסיי יליסייב. למחרת, לראשונה בתולדות חקר החלל בוצע חיבור בין שתי חלליות. לאחר ביצוע חיבור זה, חרונוב ואלכסיי יליסייב יצאו מחללית סויוז 5 ונכנסו לחללית סויוז 4, בה הם חזרו לכדור הארץ ב-17 בינואר.

חרונוב המשיך להיות בצוות הקוסמונאוטים הסובייטי. בשנת 1971 הוא השלים את עבודת הדוקטורט בנושא עבודת האדם בחלל.

הוא היה חבר בצוות משנה של מספר משימות חלל, אך לא השתתף באף משימה. בשנת 1980 חרובוב עזב את צוות הקוסמונאוטים הסובייטי.

חרונוב עבד במכון למחקר של משרד ההגנה הסובייטי. הוא נפטר ב-19 במאי 2000 בעקבות אוטם שריר הלב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבגני חרונוב בוויקישיתוף

יהושע א. גלבוע, "הישגים מסחררים לקוסמונאוטים - ופחד המשטר מפני החירות...", מעריב, 23 בינואר 1969.