יהדות קולקטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרון עובדיה הכהן מייסד קהילת יהודי קולקטה, הודו בשנת 1798
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
גבר יהודי בגדאדי בקולקטה, בסוף המאה ה-20

יהדות קולקטה נוסדה בסוף המאה השמונה עשרה (1798) בקוֹלְקׇטׇה (שנודעה בעבר בשם כלכותה), בהודו, כאשר סוחרים מיהדות בגדאד (עיראק), ומיהדות חאלאב (סוריה) בחרו להתבסס לצמיתות בבירה המתהווה של הראג' הבריטי. הקהילה הפכה למרכז הפזורה המסחרית היהודית הבגדאדית דוברת ערבית יהודית באסיה. מייסד הקהילה היהודית בקולקטה הוא אהרן עובדיה הכהן, סוחר יהודי מחאלאב.[1][2]

בתחילת המאה התשע-עשרה הקהילה היהודית בעיר גדלה במהירות. היא נבנתה בעיקר ממהגרים יהודים מבגדד ובמידה פחותה מיהודי חאלאב. מבחינה היסטורית הקהילה הונהגה על ידי אליטת סוחרים עשירה שסחרה בכותנה, יוטה, תבלינים ואופיום שנרכשו מהמשפחות היהודיות המובילות של בגדאד וחאלאב.

משפחות סוחרים יהודיות בגדאדיות שהתגוררו בעיר נקשרו בקשרי נישואין או מסחר עם הקהילות היהודיות הבגדאדיות הקטנות יותר שסחרו ברחבי אסיה בערים יאנגון, סינגפור, הונג קונג ושנגחאי, כמו גם עם הקהילות היהודיות הגדולות יותר במומבאי ובמזרח התיכון.

במהלך סוף המאה התשע-עשרה הייתה קולקתה מרכז קהילתי קטן של יהדות בבל ועיראק לפני שהיהודים הבגדאדים החלו לעבור מזהות יהודית-ערבית/מזרחית לזהות יהודית בריטית בהנהגת הסוחרים ששון, עזרא, אליאס, גובאי, משפחות בליליוס ויהודה.[3] בימי הזוהר של הקהילה, הסוחרים היהודים של קולקטה תמכו במספר רב של מוסדות דת וצדקה מובילים בארץ ישראל, לבנון ועיראק.

באמצע המאה העשרים, הקהילה היהודית הבגדאדית בעיר הגיעה לשיא של למעלה מ-6,000 חברים, בשעה שקהילות קטנות יותר נמלטו לעיר מהפלישות היפניות או מכליאות במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר עצמאות הודו בשנת 1947 נקודת השיא הזו התהפכה לירידה חדה במספרים. הקהילה היהודית היגרה מהעיר, בעיקר לאוסטרליה, קנדה, בריטניה, ישראל וארצות הברית. הגירה זו נבעה בעיקר ממאבקי הכח לחלוקת הודו, פירוק מערכת המסחר הקולוניאלית באסיה, ניתוק הסחר היסטורי שזרם בין המזרח התיכון לאסיה והקמת מדינת ישראל. המעטים שנותרו בעיר שמרו על זהותם היהודית-הודית, הגיעו לתפקידים בולטים בצבא, בפוליטיקה ובאמנות.

בתחילת המאה העשרים ואחת נותרו בעיר פחות מעשרים יהודים. בתי הכנסת שנותרו הפכו לאתרי מורשת נגישים שנוסדו על ידי יהודי עיראק בעיר.[4] נכון לשנת 2023, המשפחות היהודיות הבגדאדיות העשירות נהנות מבולטות בתרבות ובתקשורת הבריטית.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השלטון הבריטי בהודו, קולקטה הייתה מטרופולין משגשג, בירת הודו הבריטית והמרכז המסחרי של הודו. היא משכה אליה קהילות סוחרים רבות כולל יהודים. המהגר היהודי הראשון שתועד בקולקטה היה שלום אהרן עובדיה כהן, שהגיע לקולקטה בגיל 36 בשנת 1798.[2] כהן נולד בחאלאב שבסוריה ב-1762. הוא הגיע לפרובינציית סוראט (אנ') בשנת 1792 והתבסס כסוחר לפני שעבר לקולקטה. בשנת 1805 הגיע אחיינו משה סימון דואק הכהן לקולקטה. בתחילת המאה התשע-עשרה החלו יהודי בגדאד להתיישב במספרים גדולים בקולקטה, ובכך עלה מספרם על מספר היהודים מחאלאב.

הקהילה היהודית בקולקטה גדלה במהירות, הן מבחינת גודל והן מבחינת יוקרה, כאשר יהודים מעיראק שהייתה אז פרובינציה של האימפריה העות'מאנית, ברחו ממנה כתוצאה מרדיפת השלטון של דאוד פאשה (אנ') (1817–1831) כולל רבות מהמשפחות המפורסמות ביותר של בגדאד. תוך זמן קצר מספרם של יהודי עיראק, שרובם מבגדאד, עלה על מספרם של יהודי חאלאב שהיו הראשונים שהתיישבו בעיר.[3] עד סוף המאה התשע-עשרה מנתה קהילת קולקטה כ-1,800 איש.[3]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל ימי הזוהר של הקהילה, נשלטה הקהילה היהודית הבגדאדית על ידי המשפחות, עזרא, אליאס, יהודה, ששון, בליליוס ומוסלאה.[3] משפחות מובילות אלו נישאו זו בזו במהלך הדורות. משפחת עזרא הייתה המשפחה הדומיננטית בקהילה היהודית הבגדאדית במשך חלק ניכר מההיסטוריה שלה. ההיסטוריה הפוליטית הקהילתית של יהודי בגדאד בקולקטה נסבה סביב הקבלה או ההתנגדות לדומיננטיות של המשפחות המובילות.[3]

אליטת סוחרים זו מנתה פחות מארבעים משפחות, שחבריה צברו עושר עצום, היא העסיקה רבים מאוד מבני קהילת יהודי בגדאד, בניהול מוסדות הדת של הקהילה ומימון מערכת הצדקה שלה.[3] השאר היו חנוונים, רוכלים, מתווכים, בעלי מלאכה, עובדי חרושת או פקידים. ככלל הקהילה דבקה במסחר, מימון, מעטים יחסית מחברי קהילת יהודי בגדאד נכנסו לשירות הממשלתי או למקצועות החופשיים.[3] לפחות חמישים אחוז מהקהילה היהודית הבגדאדית בקולקטה הייתה ענייה ותלויה בצדקה יהודית קהילתית.[5]

לאורך המאות התשע עשרה והעשרים משפחות הסוחרים הגדולות שהיוו את גרעין הקהילה היהודית הבגדאדית נסעו רבות ברחבי המזרח התיכון ואסיה, לבניית הונם. הם שאפו לשמור על האיזון בין אימוץ התרבות האירופית שאפיינה את המעמד העליון הבריטי, לבין נאמנות איתנה לאמונת אבותיהם ולמסורותיהם. הם הביעו את מסירותם למסורות היהודיות באמצעות חסות שנתנו לבתי כנסת גדולים, סמינרים דתיים, ספרי תורה וספרי קודש אחרים ברחבי אסיה והמזרח התיכון.

חילופי דורות בקהילת יהודי קולקטה בלבוש ובדיבור
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הדור הראשון של המתיישבים היהודים בקולקטה בראשית המאה ה-19 דיבר ערבית יהודית בביתם ודבק בסגנון התלבושות הערבי שלהם בפומבי. עם הזמן סגנון הדיבור והתלבושת החל להשתנות כאשר הדור השני של היהודים שנולדו בקולקטה אימצו את הלבוש ואת אורח החיים האירופאים ואת האנגלית כשפת התקשורת שלהם. עד שנת 1906 תועד השינוי בין היהודים העשירים בהרגלי לבושם האירופאים אף על פי ששפתם העממית נותרה ערבית.[6] בקרב המעמדות החברתיים הנמוכים, הדורות המבוגרים שמרו על סגנון הלבוש הערבי ואילו הדורות הצעירים אימצו את האירופי.[6] גם הזהות שלהם התפתחה מזהות יהודית-ערבית ליהודית-בריטית.

ביתו של מואיז אברהם ששון בכלכותה, בתחילת המאה ה-20. אחד מבתי המגורים המפוארים של אליטת הסוחרים היהודית הבגדאדית.

קולקטה בסוף המאה התשע-עשרה הייתה מרכז רוחני קטן של יהודי-עיראקי עם עיתונים יהודיים-ערביים רבים, שסיקרו מקרוב אירועים בבגדאד ובמזרח התיכון, כולל ספרים בעברית וערבית-יהודית שהודפסו בקולקטה. בתחילת המאה העשרים המרכז הרוחני בקולקטה הצטמצם תוך ירידה בצריכת התרבות היהודית-ערבית. גל חדש של עיתונים ומועדונים בעלי אוריינטציה ציונית בשפה האנגלית פרח באמצע המאה העשרים לפני עצמאות הודו. מעמד הביניים והיהודים העניים יותר היו אלה שנמשכו לציונות ולאגודות הקהילתיות הפופולריות החדשות שקמו בעיר. לאורך העשורים האחרונים של המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הקהילה לבשה צביון בריטי בהרגלים התרבותיים והלבוש.

עם זאת, היהודים הבגדאדיים של הודו הבריטית, כולל קולקטה, לא נכללו בחוק כאירופאים במהלך השלטון הבריטי.[7] בשנת 1885, יהודי הקהילה הבגדאדית סווגו על ידי הממשל הבריטי כיילידים. אמנם תחילה נטען שהגעתם המאוחרת להודו ועור גופם החיוור, כמו גם הרגליהם החברתיים וסגנונות לבושם, גרמו לכך שהם סווגו בתחילה כאירופיים.[7] אך בשנת 1885 הקהילה נחרדה לגלות שבתי הספר שלהם כבר לא סווגו כאירופיים.[7] במשך השלטון הבריטי בהודו, נאבקו יהודי הקהילה הבגדאדית להיות אירופאים.[7] הם ביקשו פטור מחוק הנשק ההודי משנת 1878 שאסר על ילידים לשאת נשק אך לא הצליחו.[7] הם ביקשו לעבור מציבור הבוחרים הילידים הלא-מוסלמיים אל ספר הבוחרים האירופי ב-1929 וב-1935 לבחירות למועצה המחוקקת של בנגל, אך לא הצליחו.[7] רבים התרעמו על כך שהבריטים לא יתרועעו איתם ולא אפשרו להם להיות חברים במועדונים ללבנים בלבד וחלקו תחושה שהבריטים הם כובשים שמתעלמים מהיהודים.[5]

העובדה שכל הזיכרונות שנכתבו על יהודי בגדאד ההודים כמעט כולם נכתבו על ידי חברי קהילת קולקטה, מבליטה את רמת ההשכלה הגבוהה וההנהגה הרוחנית של קהילת יהודי קולקטה בהתייחס לקהילה היהודית הבגדאדית באסיה בכלל.[8]

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עצמאות הודו, רוב האוכלוסייה היהודית הבגדאדית החלה להגר במהירות ללונדון, לשם הגיעו משפחות הסוחרים היהודיות הבגדאדיות העשירות. הגירת הקהילה היהודית הושפעה בעיקר מההרג שנגרם בפוגרום המוסלמי הגדול בקולקטה (אנ') שהחל ב־16 באוגוסט 1946. בפוגרום, שנמשך כשבעים ושתיים שעות של אלימות הינדית-מוסלמית, נהרגו בעיר כ-4,000 בני אדם ו-100,000 בני אדם נשארו ללא קורת גג.[9] תמונות ההרס והמוות שערערו את הקהילה היהודית הבגדאדית כללו גם תמונות של נשרים שחגו מעל ערימות של שרידי אדם ברחובות קולקטה.

ההגירה ההמונית החלה ברגע של שבר כלכלי קיצוני. תוך שנים ספורות פורקה מערכת המסחר הקולוניאלית הטרנס-לאומית שבה הם שגשגו. בהודו, תקנו תקנות כלכליות חדשות שנחקקו על ידי ממשלת הודו הצעירה. התקנות הגבילו יבוא ושלטו במטבע חוץ, דבר שפגע באופן חמור בעסקיהן של משפחות הסוחרים היהודיות הבגדאדיות שהובילו את הקהילה היהודית.[3]

משפחות אליטת הסוחרים היגרו במהירות כאשר דובר על הטלת חוקי הסוציאליזם והלאמה של הבנקים. המשפחות חשו שהגירה חיונית להבטחת עושרן. הסוחרים חששו שהם לא יפסיקו להוציא כספם מהודו.[10] ההגירה של המשפחות העשירות וסגירת עסקיהם הביאה להגירת יתר המשפחות היהודיות שחיפשו מקורות פרנסה חליפיים מחוץ להודו לאלה שאבדו להם עם הגירת אליטת הסוחרים.[10]

בני הקהילה היהודית הבגדאדית שהגיעו לקולקטה לאחר הפלישה היפנית לסין, בורמה וסינגפור המשיכו בבריחתם והצליחו להבטיח לעצמם מעמד של פליטים בארצות הברית.

מ-1947 עד 1952, בני הקהילה היהודית הבגדאדית בהודו, עדיין החזיקו בדרכונים הודיים בריטיים. כתוצאה מכך, כל אותם יהודים שרצו להגר ויכלו להרשות לעצמם את דמי הנסיעה עזבו את הודו.[11] עד 1951 נותרו בקולקטה רק 1,500 יהודים.[12]

משפחות הסוחרים היהודיות הבגדאדיות העשירות יותר מקולקטה שהיה להם קשרים לממסד הבריטי ומשפחת ששון התיישבו במערב לונדון, שם הם היוו במהירות את רוב הקהילה ההיסטורית של יהודי ספרד ופורטוגל. העשירים פחות התיישבו בגולדרס גרין שבצפון לונדון. בתחילת שנות ה-60 הפכה גולדרס גרין לביתה של הפזורה היהודית הבגדאדית שהייתה גדולה יותר מהפזורה בשנחאי, בורמה, הודו וסינגפור. הקהילה הקימה בתי כנסת שבהם התפללו בסגנון המזרח.[11] עד סוף שנות ה-50 היו בגולדרס גרין יותר יהודים מקולקטה מאשר בקולקטה עצמה.[13][14]

חלק מהקהילה היהודית הבגדאדית ניסה להגר לאוסטרליה אך במהלך שנת 1948 אוסטרליה יישמה מדיניות הגירה שלא אפשרה ליהודים מהמזרח התיכון ומאסיה להתיישב בה.[15] עם זאת, בתחילת שנות ה-50 נפתחה האפשרות להגר לאוסטרליה.[13] פתיחת שערי אוסטרליה להגירה הביא להגירה ניכרת של יהודי הקהילה היהודית הבגדאדית מקולקטה לאוסטרליה. על פי ההערכות, שליש מהקהילה היהודית הבגדאדית של קולקטה התיישבה בסופו של דבר בסידני שבאוסטרליה, והשאר התיישבו בישראל.[16]

למרות התמיכה וההתעניינות בציונות בקולקטה לפני מלחמת העולם השנייה, רק מעטים יחסית מיהודי הקהילה הבגדאדית של קולקטה התיישבו בסופו של דבר באופן קבוע בישראל.[3] בישראל, יהודי הקהילה בגדאדית מהודו, התיישבו ברמת אליהו, אשדוד ובשכונת כורדני (קריית מוצקין) ליד חיפה וברחבי הערים הגדולות בישראל.[3] יהודי הקהילה הבגדאדית של קולקטה שהתיישבו בישראל לא שמרו על זהותם הקהילתית אלא שהתמזגו עם הקהילה היהודית העיראקית הרחבה יותר.[3] אלה שנשארו בהודו אימצו זהויות יהודיות-הודיות חדשות. בקולקטה הצטמצמה האוכלוסייה היהודית ל-700 איש בלבד עד שנת 1969.[17]

ללא המנהיגות ההיסטורית והצדקה של משפחות הסוחרים הפכו החיים הקהילתיים, קשים לתחזוקה.[18] עד אמצע שנות התשעים נותרו בקולקטה פחות מ־200 יהודים.[3] חוסר ההזדמנויות הן לעסקים והן לחינוך איכותי ובפרט לנישואים יהודיים בקולקטה, האיץ את פירוק הקהילה בסוף המאה העשרים.[3] בתחילת המאה העשרים ואחת נותרו בעיר פחות מעשרים יהודים.[19][20]

בתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת מגן דוד בקולקטה
פנים בבית הכנסת מגן דוד, קולקטה
גניזה בבית הקברות היהודי, קולקטה

הקהילה היהודית הבגדאדית בקולקטה, הקימה חמישה בתי כנסת עצמאיים ושני בתי ספר. אחד מבתי הספר ממשיך לפעול גם בשנת 2023 כבית ספר לבנות בו לומדות כ-700 תלמידות.[20][21] בית הכנסת הראשון, המכונה בית הכנסת הישן, נבנה על ידי שלום דוד כהן.[6]

אחת הדמויות המרכזיות בבניית בתי הכנסת של קולקטה הייתה יחזקאל יהודה (אנ'). יחזקאל יהודה היה תלמודיסט מוערך שהוביל את הקהילה היהודית הבגדאדית בקולקטה ובנה שני בתי כנסת. הוא היה סוחר מוביל בבדי אינדיגו, במשי ובמלמלות.[22][23] הוא היה צאצא של שלמה מעתוק שהיה מאצולת יהודי עיראק.[22] אחד מבניו לאשתו הראשונה היה מנהיג היהודים בבגדאד.[24] בן אחר ניהל ישיבה בירושלים שייסד יחזקאל יהודה בה למדו כל הזמן לפחות עשרה תלמידי חכמים.[24]

בשנת 1825 בנה יחזקאל יהודה את בית הכנסת "נווה שלום" ברחוב קנינג. בית הכנסת נבנה מחדש בשנת 1911. בשנת 1856 בנו יחזקאל יהודה ודוד יוסף עזרא את בית הכנסת "בית אל" ברחוב פולוק. הוא נבנה מחדש והורחב ב-1886 על ידי אליאס שלום גובאי.[25][21][26] בשנת 1884 בנה אליאס דוד יוסף עזרא את בית הכנסת מגן דוד לזכרו של אביו דוד יוסף עזרא.

משפחת עזרא נתפסה כאחת ממשפחות הסוחרים היהודיות הבגדאדיות הבולטות בעיר בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. השם עזרא נתפס כשם אריסטוקרטי ביותר בקרב יהודי עיראק.[27]

שלושת בתי הכנסת של קולקטה ששרדו, שוחזרו בתחילת המאה העשרים ואחת והם ייחודיים בהיותם חלק מבתי הכנסת הבודדים ששרדו ונשארו נגישים, שנבנו על ידי יהודי עיראק.[28] שני בתי כנסת נוספים שהיו קיימים בעבר אך לא שרדו כחלק מהמורשת היהודית של קולקטה הם "מגן אבות" הקטן יותר, משנת 1897, שנהרס ובית הכנסת "שערי רצון", שנבנה בשנת 1933, נכון לשנת 2023 בית הכנסת סגור.[29]

בית הקברות היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות היהודי בקולקטה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בית הקברות היהודי בקולקטה ממוקם על הכביש הראשי של נרקלדנגה. שלום אהרון עובדיה הכהן, ממייסדי הקהילה היהודית של קולקטה, רכש את קרקע לבניית בית הקברות מחברו הבנגלי מוסלמי.[30] הפטירה הראשונה המתועדת בקהילה היהודית של קולקטה הייתה של משה דה פאס, שליח מצפת, שמת ב-1812 בקולקטה.[31] בבית הקברות נמצאת גניזה של כתבי קודש מסוף המאה התשע-עשרה.[32]

בית הקברות משקף את התרבות היהודית הבגדאדית של הקהילה ואת התפתחותה. הקברים הבגדאדיים מהמאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים מעוגלים ושטוחים לפי הדפוס הספרדי והמזרחי המסורתי. מאמצע המאה העשרים הופיעו כמה מצבות עומדות של יהודי אשכנז. קברים מאוחרים יותר של יהודי הקהילה הבגדאדית העשירים יותר, משנות ה-30 ואילך, הם דקורטיביים יותר ועליהם כיתוב באנגלית ולא רק בעברית. דבר המצביע על ה"התמערבות" הגוברת של הקהילה.

בית הקברות מכיל כ-2,000 קברים[20] כמעט כולם מלפני ההגירה ההמונית של הקהילה באמצע המאה העשרים. בית הקברות נהרס חלקית בסוף המאה העשרים אך שופץ בתחילת המאה העשרים ואחת. נכון לשנת 2023 הוא מטופל ומטופח.[33]

אנשים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Flower Elias and Judith Cooper Elias: The Jews of Calcutta: Autobiography of a Community 1792–1947, Calcutta
  • שלוה וייל Ed: India's Jewish Heritage, Ritual, Art and Life Cycle, Marg Publishers, Mumbai
  • Jael Silliman: Jewish Portraits, Indian Frames: Women's Narratives from a Diaspora of Hope, Seagull, Calcutta; Brandeis, 2003, ISBN 1584653051
  • Dalia Ray: Calcutta's Jewish Heritage, Minerva, Calcutta
  • Kaustav Chakrabarti: Glimpses into the Jewish World of Calcutta 1798–1948, Readers Service, Kolkata
  • Mavis Hyman: Jews of the Raj, Bristol, UK
  • Sally Solomon Luddy: Hooghly Tales
  • Professor Nathan Katz Ed: Who are the Jews of India? University of California Press, 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mridula Chari, The rich cultural life of Kolkata's Jews comes alive in online archive, Scroll.in (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ 1 2 בלדי, אבי (2022-04-15). "הנכסים ששווים מיליונים עוד שם - היהודים של קולקטה כבר לא". Ynet. נבדק ב-2023-04-11.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Yisrael, Muzeon (1995). The Jews of India: A Story of Three Communities (באנגלית) UPNE ISBN 978-965-278-179-6
  4. ^ Judah, Ben. "The last of our synagogues: Our writer returns to his roots in India".
  5. ^ 1 2 Katz, N.; Chakravarti, R.; Sinha, B.; Weil, S. (2 באפריל 2007). Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century: A View from the Margin (באנגלית) Springer ISBN 978-0-230-60362-2
  6. ^ 1 2 3 "Calcutta". Jewish Encyclopedia. Kopelman Foundation. 1906.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 Weil, Shalva (28 ביוני 2019). The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super-Diversity (באנגלית). Routledge. ISBN 978-0-429-53387-7. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Egorova, Yulia (22 בפברואר 2008). Jews and India: Perceptions and Image (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-134-14655-0. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Katz, N.; Chakravarti, R.; Sinha, B.; Weil, S. (2 באפריל 2007). Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century: A View from the Margin (באנגלית) Springer ISBN 978-0-230-60362-2
  10. ^ 1 2 Singh, Ms Priya; Chatterjee, Ms Suchandana; Sengupta, Ms Anita (15 בינואר 2014). Beyond Strategies: Cultural Dynamics in Asian Connections: Cultural Dynamics in Asian Connections (באנגלית). KW Publishers Pvt Ltd. ISBN 978-93-85714-53-5. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Sarker, Sonita; De, Esha Niyogi (29 בנובמבר 2002). Trans-Status Subjects: Gender in the Globalization of South and Southeast Asia (באנגלית) Duke University Press ISBN 978-0-8223-8423-6
  12. ^ Katz, N.; Chakravarti, R.; Sinha, B.; Weil, S. (2 באפריל 2007). Indo-Judaic Studies in the Twenty-First Century: A View from the Margin (באנגלית). Springer. ISBN 978-0-230-60362-2. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Sarker, Sonita; De, Esha Niyogi (29 בנובמבר 2002). Trans-Status Subjects: Gender in the Globalization of South and Southeast Asia (באנגלית). Duke University Press. ISBN 978-0-8223-8423-6. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ Fox, Pam (3 באוקטובר 2016). Jewish Community of Golders Green: A Social History (באנגלית). The History Press. ISBN 978-0-7509-6950-5. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Ehrlich, Mark Avrum (2009). Encyclopedia of the Jewish Diaspora: Origins, Experiences, and Culture (באנגלית). ABC-CLIO. ISBN 978-1-85109-873-6.
  16. ^ Mycak, Sonia; Sarwal, Amit (2010). Australian Made: A Multicultural Reader (באנגלית). Sydney University Press. ISBN 978-1-920899-36-3.
  17. ^ "The Jewish Community of Calcutta". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot.
  18. ^ Chatterjee, Kingshuk (17 ביוני 2019). Contours of Relationship: India and the Middle East (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-00-052740-7. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ אבי בלדי, הנכסים ששווים מיליונים עוד שם - היהודים של קולקטה כבר לא, באתר ynet, 15 באפריל 2022
  20. ^ 1 2 3 "היהודי האחרון של כלכותה". הארץ. נבדק ב-2023-04-11.
  21. ^ 1 2 A walk through of Jewish Calcutta, נבדק ב-2023-04-11
  22. ^ 1 2 Abraham, Isaac Silas (1969). The Origin and History of the Calcutta Jews (באנגלית). Daw Sen.
  23. ^ "Economic Life: Trade and Other Occupations" (PDF). shodhganga.inflibnet.ac.in.
  24. ^ 1 2 Parasuram, T. V. (1982). India's Jewish heritage (באנגלית). Sagar Publications.
  25. ^ Beth El Synagogue, נבדק ב-2023-04-11
  26. ^ "Calcutta". Jewish Encyclopedia. Kopelman Foundation. 1906. נבדק ב-27 בינואר 2013. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  27. ^ Bengal: Past and Present (באנגלית). The Society. 1974.
  28. ^ Judah, Ben. "The last of our synagogues: Our writer returns to his roots in India". www.thejc.com. נבדק ב-15 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Weil, Shalva (28 ביוני 2019). The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super-Diversity (באנגלית). Routledge. ISBN 978-0-429-53387-7. {{cite book}}: (עזרה)
  30. ^ "The last of our synagogues". www.thejc.com. נבדק ב-2021-09-12.
  31. ^ "Jewish Calcutta". נבדק ב-24 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Weil, Shalva (2019-06-28). The Baghdadi Jews in India: Maintaining Communities, Negotiating Identities and Creating Super-Diversity (באנגלית). Routledge. ISBN 978-0-429-53387-7.
  33. ^ John, Percival (2013-07-24). Return Migration in Later Life: International Perspectives (באנגלית). Policy Press. ISBN 978-1-4473-0123-3.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהדות_קולקטה&oldid=37759902"