יהושע בר-דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע בר-דיין
לידה 1 בינואר 1933
עפולה, פלשתינה (א"י)
פטירה 10 במאי 2020 (בגיל 87)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה תיעוד, יומן מלחמה
יצירות בולטות "יומנו של חייל"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהושע בר-דיין (1 בינואר 1933 - 10 במאי 2020) היה סופר, יליד עפולה, שכתב את הספר "יומנו של חייל", שזכה לפרסום רב בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר דיין נולד בעפולה והתחנך בבתי ספר בכפר סבא, בדגניה א' ובבית הספר החקלאי מקוה ישראל.[1] הוא התמחה בגידול הדרים, פרחים ודבורים.

בשירותו הצבאי שירת בנח"ל בשנים 19511954, ובשנים 19521966 עלה עם גרעין הנח"ל להתיישבות בקיבוץ ארז בצפון הנגב.

עסק כ-25 שנים בגידול ושיווק פרי הדר בישראל ומחוצה לה מטעם המועצה לשיווק פרי הדר.

יומנו של חייל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת ששת הימים שירת בר דיין כנהג בחטיבה 7, החטיבה הסדירה היחידה בצה"ל באותם ימים, המורכבת כולה מחיילי חובה. ב-17 במאי 1967, בתקופת הכוננות, שירת כחייל מילואים בגדוד 79 של חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם שמואל גורודיש. באותם ימים היה בן 34, מן החיילים המבוגרים בחטיבה 7.

במהלך תקופת ההמתנה היה בר-דיין נהג ברכב בעל הנעה קדמית, שגויס במתכונת גיוס רכב אזרחי לעת חירום. הוא צויד במכשיר קשר ובחוליית חיילי חימוש שתפקידם לטפל בטנקים בעת קרב. ברכב שבו נהג, מצא יומן שנתי קטן. מאחר שהיה אב לילד בן שנתיים, חש שעליו לתעד את הקורות למען הדורות הבאים. במהלך כל ימי ההמתנה והמלחמה תיאר ותיעד ביומן שמצא את קורות המלחמה מנקודת המבט של חייל בין הקרבות.

דפים מתוך יומנו של יהושע בר דיין המתאר את ימי הקרב במלחמת ששת הימים.

לאחר תום המלחמה העביר בר-דיין את היומן לעורך שבועון "הארץ", נתן דונביץ. החל מה- 10 במאי 1968, כשנה לאחר המלחמה, פורסם היומן במשך שלושה שבועות בתפוצה רחבה במוסף סוף השבוע של עיתון "הארץ" וזכה לתהודה רבה. אהרן מגד, (לימים חתן פרס ישראל), עורך "משא", העורך הספרותי של עיתון "למרחב", הגיב על פרסום היומן וכתב: ”התחלתי לדפדף בעיתוני השבת והגעתי אל "יומנו של חייל" של יהושע בר-דיין בשבועון "הארץ". ..[היומן] מוסר תחושה חריפה של הימים ההם, ערב המלחמה וראשיתה, זרוע כמה וכמה תיאורים מצוינים של פרטים, נוף וכמובן, רגשות... לא רבים מהדברים שנכתבו על המלחמה הזו, נכתבו כך...ספרות? לא. אין זו ספרות. תעודה.”

לאחר פרסום היומן בשבועון הארץ, יצא היומן לאור כספר "יומנו של חייל" בשנת 1968 בשלוש מהדורות. לימים, הספר תורגם לאנגלית והופץ על ידי משרד החוץ בשגרירויות ישראל ברחבי העולם. בהמשך, הספר תורגם לרוסית על ידי סוכנות "נתיב" במשרד ראש הממשלה והופץ על ידי תיירים יהודים שהורשו לבקר בברית המועצות בימים ההם. עותקים רבים עשו את דרכם ליהודי ברית המועצות בימי המלחמה הקרה.

החלק השלישי של הספר "1967 - והארץ שינתה את פניה" של ההיסטוריון תום שגב נקרא "ארבעים הימים של טוראי יהושע בר דיין". שגב השתמש ביומן המקורי כחומר היסטורי אותנטי לתיאור ימי ההמתנה וראשית הקרב. בספר זה שגב כתב "אני חייב תודה עמוקה ומיוחדת ליהושע בר-דיין שהתיר לי להשתמש ביומן המלחמה שלו, מסמך יוצא דופן בעוצמתו; קולו הוא קול האדם במלחמה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לגילה בר-דיין לבית סמסונוב[2], אב לשלושה ילדים וסב ל-9 נכדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]