יודורה ולטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יודורה ולטי
Eudora Welty
Eudora Welty.jpg
לידה 13 באפריל 1909
ג'קסון שבמיסיסיפי
פטירה 23 ביולי 2001 (בגיל 92)
ג'קסון שבמיסיסיפי
עיסוק צלמת, מחברת רומנים, סופרת, מבקרת ספרותית, אוטוביוגרפית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאים לבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קולג' פרטהאוס, אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה, Mississippi University for Women
שפות היצירה אנגלית
סוגה סיפורים קצרים
זרם ספרותי ספרות דרומית
(ארצות הברית)
יצירות בולטות The Optimist's Daughter
פרסים והוקרה פרס פוליצר
מדליית החירות הנשיאותית
שנות פעילות 1936-1984
קרן יודורה ולטי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יודורה אליס ולטיאנגלית: Eudora Alice Welty;‏ 13 באפריל 190923 ביולי 2001) הייתה סופרת אמריקאית שכתבה על הדרום האמריקאי. הרומן שלה The Optimist's Daughter זכה בפרס פוליצר ב-1973. לוולטי הוענקה מדליית החירות הנשיאותית, בין פרסים רבים אחרים. היא הייתה הסופרת הראשונה שעבודותיה פורסמו בעודה בחייה על ידי הספרייה של אמריקה, הוצאה לאור ללא מטרות רווח המתמחה בספרות אמריקאית קלאסית. ביתה בג'קסון, מיסיסיפי הוגדר כאתר מורשת לאומי, והוא פתוח לציבור כמוזיאון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודורה ולטי נולדה בג'קסון, מיסיסיפי ב-13 באפריל 1909, בתו של כריסטיאן ווב ולטי (1879–1931) ומרי צ'סטינה (אנדרוז) ולטי (1883–1966). היא גדלה עם אחיה הצעירים, אדוארד ג'פרסון וולטר אנדרוס.[1] אמה הייתה מורה, ובעזרתה פיתחה יודורה אהבה לקריאה. אמה הייתה אומרת ש"כל חדר בבית שלנו, בכל זמן ביום, נמצא שם כדי לקרוא בו, או שיקריאו לו".[2] אביה, שעבד כמנהל בחברת ביטוח, אהב גאדג'טים ומכונות, ובהשראתו יודורה למדה לאהוב כל דבר מכני. מאוחר יותר היא אף השתמשה בטכנולוגיה עבור הסמליות בסיפורים שלה, וגם הייתה לצלמת מסורה, כמו אביה.[3]

בסמוך לסיום לימודיה בתיכון, יודורה עברה עם משפחתה לבית בו חייתה עד יום מותה. את הבית, בסגנון טודור, עיצב ואייט ס. הנדריק, והיו היום ידוע כבית יודורה ולטי.[4]

בית יודורה ולטי

מ-1925 עד 1927, ולטי למדה במיסיסיפי סטייט קולג' לנשים, ואז עברה לאוניברסיטת ויסקונסין כדי להשלים את לימודיה בספרות האנגלית. לאחר מכן למדה פרסום ב אוניברסיטת קולומביה. מכיוון שסיימה את לימודיה בשיאו של השפל הגדול, היא נאבקה למצוא עבודה בניו יורק.

מיד לאחר שוולטי חזרה לג'קסון ב-1931, אביה מת מלוקמיה. היא לקחה עבודה בתחנת רדיו מקומית, וכתבה על החברה הגבוהה בג'קסון עבור עיתון בממפיס.[5] ב-1935 היא החלה לעבוד בתור אשת יחסי ציבור עבור אגף הממשל שיצר עבודות לאנשים שהושפעו מהשפל הגדול. היא אספה סיפורים, ערכה ראיונות, וצילמה את חיי היום-יום במיסיסיפי. היא גילתה את כל רובדי החיים בדרום, ושאבה ממה שלמדה על היחסים בין אנשים בכתיבת הסיפורים הקצרים שלה.[6] במהלך תקופה זו היא גם קיימה פגישות בביתה עם סופרים עמיתים וחברים, קבוצה לה קראה Night-Blooming Cereus Club. שלוש שנים לאחר מכן, היא עזבה את עבודתה כדי להיות לכתוב במשרה מלאה.[3]

בשנת 1936, היא פרסמה את הסיפור הקצר "מותו של סוכן מכירות" בירחון הספרותי Manuscript, ובקרוב גם כתבי עת מובילים החלו לפרסם את סיפוריה, ביניהם הניו יורקר.[6] היא חיזקה את מעמדה בתור סופרת דרומית בעלת השפעה כאשר פרסמה את ספרה הראשון, אוסף סיפורים קצרים, A Curtain of Green. היא מונתה לצוות ביקורת הספרים של הניו יורק טיימס, וזכתה במלגת גוגנהיים, אשר איפשרה לה לנסוע לצרפת, אנגליה, אירלנד, וגרמניה.[7] בזמ שהותה באירופה, היא שימשה לתקופה קצרה בתור מרצה מבקרת באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. ב-1960, היא חזרה הביתה לג'קסון כדי לטפל באמה המזדקנת ושני אחיה.[5]

אחרי שנרצח מדגר אוורס, נשיא ה-NAACP במיסיסיפי, היא פרסמה סיפור, בשם "מאין מגיע הקול?" בניו יורקר, אותו כתבה בגוף ראשון בתור בדמות המתנקש.

ב-1973 היא זכתה בפרס פוליצר עבור הרומן שלה,The Optimist's Daughter.[7][8] ב-1971 היא פרסמה אוסף צילומים שלה מתופת השפל הגדול, שכותרתו One Time, One Place. היא הרצתה באוניברסיטת הרווארד, ומאוחר יותר איגדה את חומרי הרצאותיה לסדרת ספרי זכרונות בכותרת One Writer's Beginnings.[3][9] היא המשיכה לחיות בבית המשפחתי בג'קסון אותה עד מותה מסיבות טבעיות ב-23 ביולי 2001.[5]

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שוולטי עבדה בתור אשת יחסי ציבור במנהל העבודות של רוזוולט, היא צילמה תמונות של אנשים מכל מעמד כלכלי וחברתי בזמן החופשי שלה. צילומיה תיעדו את השפעת השפל הגדול על עניי מיסיסיפי.[10] אוספיה פורסמו בספרים One Time, One Place‏ (1971) ו-Photographs‏ (1989). חלק מסיפוריה הקצרים התבססו על צילומים אלו, ובהם "Why I Live at the P.O", אשר נכתב בהשראת אישה שהיא צילמה מגהצת בחדר האחורי של בית דואר קטן. אף על פי שמאוחר יותר התמקדה בעיקר בכתיבה שלה, ולטי המשיכה לצלם עד שנות ה-50.[11]

קריירת כתיבה [עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הקצר הראשון של ולטי, "מותו של סוכן מכירות", פורסם בשנת 1936. העבודה שלה משכה את תשומת לבה של הסופרת קתרין אן פורטר, שהייתה למנטורית של ולטי, וכתבה את ההקדמה לספרה הראשון, אוסף סיפורי קצרים בשם A Curtain of Green, בשנת 1941. הספר מיצב את ולטי כסופרת אמריקאית מובילה, וסיפוריה התפרסמו בירחונים מובילים, כמו הניו יורקר ו-The Atlantic. היא פרסמה בסך הכל יותר מארבעים סיפורים קצרים, חמישה רומנים, שלושה ספרים אוטוביוגרפיים, וספר ילדים אחד.

רומן הבכורה של ולטי, The Robber Bridegroom‏ (1942), חרג מסגנונה הקודם, שכלל גישה פסיכולוגית, והציג דמויות סטטיות מהאגדות. כמה מהמבקרים טענו שהייתה מודאגת לפלוש לטריטוריה של הענק הספרותי מצפון לה באוקספורד, מיסיסיפי - ויליאם פוקנר",[5] ולכן כתבה ספר אגדות במקום ספר היסטורי. אך רוב המבקרים והקוראים ראו בספר אגדה דרומית מודרנית, וציינו את הדמיון לתמות ולדמויות של האחים גרים.[12]

הספר זוכה פרס הפוליצר מ-1972, The Optimist's Daughter, נחשב על ידי רבים לספרה הטוב ביותר של ולטי. הוא נכתב שנים לאחר מרבית עבודתה. המשורר הווארד מוס, כתב בניו יורק טיימס, שהספר הוא "נס של דחיסות, מסוג הספרים שהם קטנים בהיקפם אך עמוקים במשמעותם, המעניקים תגמול למפעל חיים שלמים". העלילה מתמקדת במאבקיה של משפחה, כאשר בתו אשתו השנייה של שופט מתעמתות אחת עם השנייה בחדר בית חולים, כשהשופט עובר ניתוח עיניים.

ולטי העבירה סדרת הרצאות באוניברסיטת הרווארד, ומאוחר יותר השתמשה בחומר כבסיס לסדרת זכרונותיה, שפורסמו בשם One Writer's Beginnings ב-1983. זה היה הספר הראשון שפורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת הרווארד שזכה להיות רב מכר ברשימת הניו יורק טיימס (נשאר ברשימה לפחות 32 שבועות). הספר גם הגיע למקום שני בפרס הספר הלאומי עבור ספרי עיון ב-1884.[9][13]

בשנת 1992 הוענק לה את פרס ריאה לסיפור הקצר עבור מפעל חייה בכתיבת סיפורים קצרים. ולטי הייתה חברה מייסדת באחוות הסופרים הדרומיים, שנוסדה בשנת 1987. היא גם לימדה כתיבה יוצרת במספר מכללות ובסדנאות.

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1941: O. Henry Award, second place, "A Worn Path"
  • 1942: O. Henry Award, first place, "The Wide Net"
  • 1943: O. Henry Award, first place, "Livvie is Back"
  • 1954: William Dean Howells medal for fiction, The Ponder Heart
  • 1968: O. Henry Award, first place, "The Demonstrators”
  • 1969: Fellow of the American Academy of Arts and Sciences[14]
  • 1973: Pulitzer Prize, The Optimist's Daughter[8]
  • 1979: Honorary Doctorate of Letters from University of Illinois at Urbana–Champaign in Urbana, Illinois[15]
  • 1980: Presidential Medal of Freedom
  • 1981: Honorary Doctorate of Humane Letters from Randolph-Macon Woman's College in Lynchburg, Virginia
  • 1983: National Book Award for the first paperback edition of The Collected Works of Eudora Welty[16]
  • 1983: Invited by Harvard University to give the first annual Massey Lectures in the History of American Civilization, revised and published as One Writer's Beginnings[3][9]
  • 1983: St. Louis Literary Award from the Saint Louis University Library Associates[17][18]
  • 1985: Achievement Award, American Association of University Women
  • 1986: National Medal of Arts.
  • 1990: Welty was a recipient of the Governor's Award for Excellence in the Arts, Lifetime Achievement, which was the state of Mississippi's recognition of her extraordinary contribution to American Letters.
  • 1991: National Book Foundation Medal for Distinguished Contribution to American Letters[19][6]
  • 1991: Peggy V. Helmerich Distinguished Author Award[6][20] The Helmerich Award is presented annually by the Tulsa Library Trust.
  • 1992: Rea Award for the Short Story[6]
  • 1992: PEN/Malamud Award for the Short Story[6]
  • 1993: Charles Frankel Prize, National Endowment for the Humanities[6]
  • 1993: Distinguished Alumni Award, American Association of State Colleges and Universities[6]
  • 1996: Made a Chevalier de la Légion d’honneur by the French government
  • 1998: First living author to have her works published in the prestigious Library of America series.[3]
  • 2000: America Award for a lifetime contribution to international writing.
המצבה של ולטי בבית הקברות גרינווד, בג'קסון מיסיסיפי

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1990 סטיב דורנר קרא לתוכנת הדואר האלקטרוני שלו "יודורה", בהשראת סיפורה של ולטי "Why I Live at the P.O."[21] ולטי היה על פי הדיווחים, "מרוצה ומשועשע" מהמחווה.[22]
  • ב-1973, מדינת מיסיסיפי קבעו את 2 במאי בתור "יום יודורה וולטי".[23]
  • כל אוקטובר, אוניברסיטת מיסיסיפי לנשים מארחת את "סימפוזיון הסופרים על שם יודורה וולט" כדי לקדם ולהוקיר את העבודה של סופרים דרומיים מודרניים.[24]
  • קריץ קמפבל, פרופסור לפיסול ממיסיסיפי סטייט יוניברסיטי, עיצב ליין רהיטים בהשראת ולטי שהוצג עיתונים ומגזינים מובילים, בכללם Smithsonian, הניו יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס, וושינגטון פוסט, Elle, ובערוץ דיסקברי.
  • דיוקן של יודורה וולטי מוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית של מוזיאון הסמיתסוניאן; הדיוקן צויר על ידי חברה שלה, מילדרד נוגסטר וולף.

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Curtain of Green, 1941
  • The Wide Net and Other Stories, 1943
  • Music from Spain, 1948
  • The Golden Apples, 1949
  • Selected Stories, 1954
  • The Bride of the Innisfallen and Other Stories, 1955
  • Thirteen Stories, 1965
  • The Collected Stories of Eudora Welty, 1980
  • Moon Lake and Other Stories, 1980
  • Morgana: Two Stories from The Golden Apples, 1988
בתרגום לעברית

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Robber Bridegroom (novella), 1942
  • Delta Wedding, 1946
  • The Ponder Heart, 1954
  • The Shoe Bird (juvenile), 1964
  • Losing Battles, 1970
  • The Optimist's Daughter, 1972

מאסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • One Writer's Beginnings, 1984
  • On Writing, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יודורה ולטי בוויקישיתוף
ביקורת ומאמרים על עבודתה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Eudora Welty Biography, PBS".
  2. ^ Welty, Eudora. The Collected Stories of Eudora Welty. Houghton Mifflin Harcourt, 1980. ISBN 978-0-15-618921-7
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Eudora Welty, Carol Anne Johnston, Ole Miss Writer's Page
  4. ^ House, EudoraWelty.org.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Makowsky, Veronica. Eudora Welty. American Writers. Ed. Stephen Wagley. New York: Charles Scribner’s Sons, 1998. 343–356.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 Marrs, Suzanne. Eudora Welty: A Biography. Orlando: Harcourt, Inc., 2005.
  7. ^ 7.0 7.1 "Biography on Official Site".
  8. ^ 8.0 8.1 "Pulitzer Prize Official Site".
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Welty Book is First Harvard U. Best Seller, Edwin McDowell, The New York Times, March 13, 1984
  10. ^ T.A. Frail, "Eudora Welty as Photographer", Smithsonian magazine, April 2009.
  11. ^ Rosenberg, Karen (January 14, 2009). "Eudora Welty's work as a young writer: Taking pictures". The New York Times.
  12. ^ Hauser, Marianne. (November 1, 1942.) "Miss Welty's Fairy Tale". The New York Times.
  13. ^ "Three Writers Win Book Awards", The New York Times, November 16, 1984, page C32.
  14. ^ "Book of Members, 1780–2010: Chapter W" (PDF).
  15. ^ http://commencement.illinois.edu/assets/docs/Honorary%20Degree%20List.pdf.pdf
  16. ^ "National Book Awards – 1983".
  17. ^ Website of St. Louis Literary Award
  18. ^ Saint Louis University Library Associates.
  19. ^ "Distinguished Contribution to American Letters".
  20. ^ Dana Sterling, "Welty reads to audience at Helmerich award dinner", Tulsa World, December 7, 1991.
  21. ^ "Historical Backgrounder".
  22. ^ Thomas, Jo (21 בינואר 1997). "For Inventor of Eudora, Great Fame, No Fortune". The New York Times. 
  23. ^ Eudora Welty, Mississippi Writers and Musicians
  24. ^ "Eudora Welty Writers' Symposium" Mississippi University for Women.