ויליאם פוקנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם פוקנר
William Faulkner
ויליאם פוקנר, 1954
ויליאם פוקנר, 1954
לידה 25 בספטמבר 1897
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1962 (בגיל 64)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, משורר, מחבר רומנים, כותב סיפורים קצרים, מחזאי, סופר ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ספרות מודרניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס נובל לספרות (1949)
פרס הספר הלאומי (1951, 1955)
פרס פוליצר לסיפורת (1955, 1963)
מסדר האמנויות והספרות
פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם פוקנראנגלית: William Faulkner;‏ 25 בספטמבר 1897 - 6 ביולי 1962) היה סופר ומשורר אמריקאי זוכה פרס נובל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקנר נולד בניו אולבני שבמדינת מיסיסיפי בארצות הברית, למשפחה ותיקה של מושלים ומדינאים. הוא למד באוניברסיטת מיסיסיפי. ב-1918 התנדב לחיל האוויר הקנדי, אך מלחמת העולם הראשונה הסתיימה לפני שסיים אימון בסיסי.

בשנים הראשונות אחר המלחמה עסק בעבודות שונות, הוא היה בין השאר צבּע, נגר, דייג, עיתונאי, פקיד בחנות ספרים ומנהל דואר באוניברסיטה. כשהיה עיתונאי בניו אורלינס התחיל לכתוב את הרומן הראשון שלו, "שכר חייל", בעידודו של שרווד אנדרסון. הרומן ראה אור ב-1926. במשך שנתיים היה מלח בספינות משא, בשנת 1929 נשא אישה והשתקע באוקספורד שבמיסיסיפי.

ביצירתו שאף ליצור מעין סאגה הנובעת מתולדות משפחתו ואזור מגוריו. הוא תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. שילב אגדות מקומיות בתוך סיפורי ארץ הדרום ומשפחתו שלו. מקום ההתרחשות העיקרי של ספריו הוא בעיר ג'פרסון במחוז הבדוי יוֹקְנָפָּטוֹפָה, צירוף של כמה ערים ועיירות במיסיסיפי.

כתיבתו של פוקנר היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי, כמו הסופרים האירופים מרסל פרוסט, ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף, הוא משתמש בטכניקה הספרותית של זרם התודעה. סיפוריו הם פסיפס מורכב שנע בין נקודות תצפית של הדמויות השונות, ובאפיקי זמן שונים.

ב-1949 זכה פוקנר בפרס נובל לספרות, הוא תרם את הזכייה לקרן שמעניקה פרס על שמו לכותבי סיפורת (PEN/Faulkner Award for Fiction). מלבד רומנים כתב פוקנר גם שירים, ספרי מתח וסיפורים קצרים. הוא זכה בפרס פוליצר על ספרו "משל" (A Fable) שראה אור ב-1954.

לאורך רוב שנות עבודתו כסופר -כאשר רוב ספריו מוצאים בהוצאות קטנות ונמכרים בכמויות זעומות - נאלץ פוקנר לעבור לתקופות בהוליווד ועבד כתסריטאי, לרוב בהפקות לאו דווקא מכובדות, להוציא את קשריו המיוחדים עם הבמאי הגדול האוורד הוקס, עבורו כתב את "התרדמה הגדולה" (על פי ספרו של ריימונד צ'נדלר) ואת "להחזיק ולאבד", (ע"פי הרומן של המינגוויי). פוקנר תיעב את הוליווד והתייחס אליה ואל הסרטים כמקור פרנסה בלבד. עם זאת בעיר הסרטים מצא את אהבת חייו - נערת-התסריט מטה קרפנטר, שהייתה משענתו עד סוף ימיו. הוא היה נשוי לאהובת נעוריו אסטל (לה חיכה עד שהתגרשה) והיה אב לבת אחת -ג'יל.

כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקאים הגדולים של המאה העשרים.

הוא נפטר ביולי 1962 בבית החולים באוקספורד, מיסיסיפי, בעקבות התקף לב.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדים מהמסורת היהודית ביצירותיו של פוקנר, מאמר מאת נדין שנקר, נדפס ב"כיוונים", 33, תשמ'ז 1987.
  • ויליאם פוקנר – 'על הביקורת' (מאנגלית: אורית גת), בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב', 2012.
  • רות נצר, אבנים חיות - על הספור 'האבן הצומחת' של קאמי. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 61–71.
  • פוקנר, סיפור: "שני חיילים", תרגום רחל פן, באתר ynet, ינואר 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]