יוהאן אדם הילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן אדם הילר

יוהאן אדם הילרגרמנית: Johann Adam Hiller, נולד ב-25 בדצמבר 1728 סמוך לגרליץ, נפטר ב-16 ביוני 1804 בלייפציג) היה מלחין גרמני ומחבר ספרות מוזיקלית, שנחשב ליוצר הזינגשפיל, צורה מוקדמת של אופרה גרמנית. ברבות מן האופרות הללו עבד עם המשורר כריסטיאן פליקס וייסה. נוסף על כך, הילר היה מורה, שעודד חינוך מוזיקלי לנשים. בין תלמידותיו היו אליזבת מארה וקורונה שרטר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילר למד את יסודות המוזיקה אצל מורה בעיר הולדתו. משנת 1740 עד 1745 היה תלמיד בגימנזיום בגרליץ וב-1746 יצא ללמוד בבית הספר למוזיקה, ה"קרויצשולה" המפורסם בדרזדן. שם למד נגינה בכלי מקלדת וליווי בסו קונטינואו אצל גוטפריד אוגוסט הומיליוס. בשנת 1751 עבר ללייפציג, שם נרשם באוניברסיטה ללימודי משפטים. הילר שקע בשמחה בחיי המוזיקה העשירים של העיר והשתתף באופן פעיל ב-Grosse Concert ("הקונצרט הגדול"), סוג המופעים המוזיקליים הנפוץ ביותר בעיר. במשך תקופת לימודיו בלייפציג כתב כמה סימפוניות, קנטטות כנסייתיות ואריות לצד קטעי זינגשפיל, שהכתיר בשם "האורקל". הילר פרסם גם מסה על "חיקוי הטבע במוזיקה"(Abhandlung über die Nachahmung der Natur in der Musik) בשנת 1754, השנה שבה היה למשגיח בחצר הרוזן בריל בדרזדן. במשרה זו נשאר עד 1760, כשבעיות בריאות (דיכאון) אילצו אותו לפרוש מעבודתו.

הילר חזר ללייפציג והתמנה למנהל ה"קונצרט הגדול", משרה שבה נשאר עד 1771. כעבור ארבע שנים ייסד הילר אגודת קונצרטים משלו, ה-Musikübende Gesellschaft עוד ייסד בלייפציג בית ספר, שבו הכשיר מוזיקאים צעירים בשירה ובנגינה. שתיים מתלמידותיו המפורסמות ביותר היו קורונה שרטר וגרטרוד אליזבת מארה, לשעבר שמלינג, שתיהן זמרות מוכשרות. ב-1788 התמנה הילר למנהל המוזיקה בכנסיית פאולינה שליד אוניברסיטת לייפציג. בתקופה זו גם אירגן קונצרטים רוחניים לתענית שלפני הפסחא.

בשנות ה-80 של המאה ה-18 השיג משרות חדשות בלהיטות גדלה והולכת. בשנת 1781 היה למנצח תזמורת הגוונדהאוס. באותה שנה ביקר בחצר הדוכס מקורלנד במיטאו, נסיעה שהביאה למינוי הילר לקאפלמייסטר במיטאו כעבור ארבע שנים. נוסף למשרותיו בגוונדהאוס ובכנסיית פאולינה, קיבל בשנת 1783 את משרת המנהל המוזיקלי של "הכנסייה החדשה", שהקנתה לו מעמד של סמכות מוזיקלית עליונה בלייפציג, ואולם, כאשר קיבל על עצמו את המשרה החדשה במיטאו, בשנת 1785, ויתר הילר על כל משרותיו בלייפציג. מחמת המצב הפוליטי הרעוע בחצר של קורלנד, התפטר ממשרתו שם לאחר שנה אחת בלבד. כיוון שלא הייתה לו עוד תעסוקה בלייפציג, היה עליו לארגן קונצרטים כדי להשתכר למחייתו, אבל למזלו הצליח לקבל בשנת 1787 את משרת המנהל המוזיקלי של עיריית ברסלאו. הוא עשה שנתיים בברסלאו וחזר ללייפציג בשנת 1789 לשמש מנצח מקהלה בכנסיית תומאס, תפקידו משכבר הימים של יוהאן סבסטיאן באך. הוא נשאר בעבודתו זו עד 1800 ואז התפטר מחמת גילו.

תבליט הוקרה ליוהאן אדם הילר בכנסיית תומאס בלייפציג

אין קרבה משפחתית בין יוהאן אדם הילר לבין המלחין והמנצח פרדיננד הילר.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו העיקרית של הילר בתחום זה כוללת את Wöchentliche Nachrichten, כתב עת מוזיקלי שבו פרסם סקירות של מופעים, פרסומי מוזיקה חדשים ומאמרים על נושאים שונים הקשורים למוזיקה. מתוך מאמריו בכתב העת הזה אפשר לראות בבירור, שהילר היה פתוח לאופנות חדשות במוזיקה והעדיף את האסה על פני י. ס. באך וגלוק.

כתביו האתסטיים של הילר כוללים את Abhandlung über die Nachahmung der Natur in der Musik משנת 1754 ואת Über die Musik und deren Wirkungen משנת 1781, שהוא תרגום מצרפתית של "הרהורים על מוזיקה" מאת שאבאנו.

כהיסטוריון פרסם הילר סדרה של אנקדוטות וביוגרפיות, Anecdoten zur Lebensgeschichte grosser Regenten und berühmter Staatsmänner ו-Lebensbeschreibungen berühmter Musikgelehrten und Tonkünstler neuerer Zeit

רוב כתביו עוסקים בפדגוגיה. בפרסומים אלה מתגלה הילר כמורה מוכשר, שראה בהכרת המוזיקה חלק חיוני בהשכלתו של כל אדם באשר הוא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Women making music: the western art tradition, 1150-1950. ed. by Jane Bowers and Judith Tick. Urbana, 1986
  • "נשים עושות מוזיקה: מסורת האמנות המערבית", 1150-1950, בעריכת ג'יין באוארס וג'ודית טיק, אורבנה, 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן אדם הילר בוויקישיתוף