יוהנס פופיץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהנס פופיץ'
Johannes Popitz
לידה 2 בדצמבר 1884
לייפציג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 2 בפברואר 1945 (בגיל 60)
כלא פלצנזה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Eduard Johannes Popitz עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות הזהב המפלגתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרמן אדוארד יוהנס פופיץ'גרמנית: Hermann Eduard Johannes Popitz) (2 בדצמבר 1884 - 2 בפברואר 1945) היה מדינאי גרמני אשר השתתף בקשר העשרים ביולי נגד אדולף היטלר.

פועלו ברייך הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהנס פופיץ' נולד ב-2 בדצמבר בשנת 1884 בברלין, היה נשוי לאישה בשם קורנליה סלוט, ונולדו לו ממנה בת ושני בנים. שמו של אחד מהם היה היינריך פופיץ. הוא למד מדע המדינה באוניברסיטאות של לוזאן, לייפציג, ברלין והאלי וקיבל דוקטורט במשפט ציבורי.[1]

בשנת 1906 נכנס לשירות המדינה, משנת 1907 היה עוזר ממשלתי בקלן, ובשנים 1914 עד 1919 שירת במשרד הפנים הפרוסי. במארס 1919 התמנה לחבר במועצת המפלגה ומונה למנהל משרד האוצר של הרייך. מאז 1921 - שר הרייך של משרד האוצר. מאז 1925 - מזכיר המדינה במשרד האוצר של הרייך.

פופיץ' היה עורך דין מנהלי וכיהן במשרד האוצר של הרייך הגרמני החל משנת 1919. בשנת 1925, מונה למזכיר המדינה. הקנצלר פרנץ פון פאפן מינה את יוהנס למפקח הרייך במשרד האוצר הפרוסי.[1]

במקביל לשירות המדינה, הרבה לעסוק בהוראה באוניברסיטת ברלין ובאקדמיה הממלכתית, מאז שנת 1922. היה פרופסור כבוד לדיני מיסים ומדעי כלכלה. בשנת 1932 נכנס לממשלתו של הגנרל קורט פון שלייכר כשר בלי תיק ולנציב הרייך במשרד האוצר הפרוסי. הוא הצטרף ל- NSDAP וזכה בתג מפלגת הזהב. הוא תמך בעורך-הדין השמרן וחוקר מדע המדינה הנודע קרל שמיט.

הוא היה שלילי כלפי הפדרליזם, כולל בתחום המס (הוא כינה את צורת הממשל הפדרלית "פיקציה"). הוא ניסח את "חוק הפופיטים" הכלכלי, הקובע כי עם הזמן צריכה להיות נטייה למרכז גביית הכנסות (במדע המדינה זה תואם את מה שמכונה "חוק ברוס" - "הפדרליזם הוא רק שלב מעבר בדרך לאחדות ממשלתית").

חבר באופוזיציה האנטי-נאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה פעיל במפלגה הנאצית. ב-21 באפריל 1933, מנהיגי המפלגה הנאצית מינו את פופיץ' לשר האוצר הפרוסי החדש. החל משנת 1938, עבד יחד עם הנס אוסטר מהמשרד לענייני חוץ ומודיעין. הוא יצר קשרים רבים עם חוגים באופוזיציה הצבאית. פופיץ שירת במשרדי ממשלה בדרגות גבוהות, אך בכל זאת נסחף למעגלים באופוזיציה למשטר ובהמשך תמך פופיץ' בניסיון ההפיכה. בין השנים 1939–1940 ניסח חוק יסוד זמני של המדינה. בפגישה עם היינריך הימלר, ניסה לברר מה תהיה עמדתם של חברי האס אס לגבי ניסיון הפיכה בהיטלר.[1]

בהדרגה, היחסים של פופיץ' עם המשטר הנאצי התדרדרו באופן משמעותי. הוא הגיב בחריפות לליל הבדולח, מחה נגד הרדיפה ההמונית של יהודים והתפטר, מה שלא התקבל.

פופיץ' תמך בשיקום המונרכיה וראה ביורש העצר ווילהלם כמועמד לכתר. לכן הצטרף לקונספירציה נגד היטלר. הוא עבד בצמוד עם ראש העיר לשעבר של לייפציג, קרל פרידריך גרדלר, והשתתף בפעילות חברת הדיונים סרדה, שכללה נציגי תנועת האופוזיציה השמרנית להיטלר. הוא הכין טיוטת חוקה זמנית, שאמורה להיכנס לתוקף לאחר הפלת שלטון היטלר, אשר שיקפה נטיות סמכותיות. הקונספירטורים ראו בפופיץ' כאחד המועמדים האפשריים לתפקיד שר האוצר בממשלת גרמניה הנאצית. חלק מהקונספירטורים תפסו את פופיץ' בתור דמות שנויה במחלוקת. יחד עם זאת, הוא נועד להיות שר החינוך והתרבות במקרה שההפיכה תצליח.

בשנת 1943, הוא נפגש עם ראש האס-אס היינריך הימלר, והזמין אותו לתמוך בקושרים ולקיים שלום נפרד במערב. המתווך במגעים בין הימלר לפופיץ' היה עורך הדין קרל לנגבן. הימלר לא נתן תשובה חיובית, אך לא עצר את פופיץ', אלא רק הורה לפקח עליו. באותה עת, ההנהגה הנאצית כבר לא סמכה על פופיץ', על אף שנשאר שר האוצר של פרוסיה. בשנת 1943 כתב יוזף גבלס ביומנו: "היטלר בטוח לחלוטין שפופיץ' הוא האויב שלנו. הוא כבר עוקב אחריו, אם יש לו חומרים מפלילים במידת הצורך; ברגע שפופיץ' בוגד בעצמו, המלכודת נסגרת."[1]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניסיונות התנקשות כושלים רבים, ב-20 ביולי 1944 עצר הגסטפו את פופיץ' למרות קשריו עם היינריך הימלר. ב-3 באוקטובר 1944 גזר עליו מוות בית הדין העממי לצדק. עם זאת, פופיץ', כמו גודדלר, לא הוצא להורג מיד. הוא נעצר והכין מסמכים אנליטיים בנושאים כלכליים. ב-2 בפברואר 1945 נתלה בכלא פלצנזה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Finanzausgleichsprobleme. ברלין, 1927
  • Der künftige Finanzausgleich zwischen reich - Ländern und Gemeinden. קיל, 1955.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהנס פופיץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 JOHANNES POPITZ, THE GERMAN RESISTANCE MEMORIAL CENTER