יון קריאנגה
 | |
| לידה |
1 במרץ 1837 Humuleștii Noi, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1889 (בגיל 52) יאשי, ממלכת רומניה |
| מדינה |
מולדביה, הנסיכויות הרומניות המאוחדות, ממלכת רומניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות "אטרניטאטיה" |
| שם עט |
Popa Smantana, Ioan Vântură-Țară |
| מקום לימודים |
Theological Seminary at Socola Monastery |
| שפות היצירה |
רומנית |
| סוגה |
אנקדוטה, ספר זיכרונות, נובלה, סאטירה, סיפור קצר, שירה לירית, משל, מעשייה, ספרות ילדים, ספרות ארוטית, סיפור סקטץ' |
| זרם ספרותי |
ספרות ריאליסטית, ז'ונימיה |
| הושפע מ |
מיכאי אמינסקו |
| חתימה |
 |
  | |
יון קריאנגה (ברומנית: Ion Creangă; 1 במרץ 1837 או 10 ביוני 1839 – 31 בדצמבר 1889) היה סופר רומני, מחשובי הקלאסיקונים בספרות הרומנית. בעת השלטון הקומוניסטי ברומניה נבחר ל"חבר פוסט-מורטם (אחרי המוות) של האקדמיה הרומנית".
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריאנגה נולד בכפר הומולשט (Humulești) באזור טרגו ניאמץ, בנסיכות מולדובה, כאחד מתוך שמונה אחים ואחיות (מחציתם מתו בילדותם) במשפחת איכרים רומנייה. תחילה למד אצל המורה הכפרי ובהמשך נלקח על ידי סבו מצד אמו, דוד קריאנגה, אל בית הספר בעיירה ברושטן (Broşteni). ב-1853 נרשם בשם יון שטפנסקו (Ion Ştefănescu) לבית הספר בטרגו ניאמץ. בהתאם לרצון אימו, ששאפה לראותו כומר, יון קריאנגה נרשם לבית הספר הדתי בפלטיצ'ן, בית ספר שכונה "בית החרושת לכמרים". זו הפעם הראשונה שאימץ את השם קריאנגה (שם משפחת אימו) ומכאן ואילך דבק בו. לאחר שבית ספר זה נסגר, קריאנגה נאלץ לעבור ליאשי, ללימודים בסמינר התאולוגי המקומי.
בשנים 1855 - 1859 למד בסמינר ועם קבלת ההסמכה שב לכפר הולדתו. ב-26 בדצמבר 1859 התחתן עם אילאנה, בתו של הכומר יואן גריגוריו והיה לדיאקון בכנסייתו. כעבור שנה נולד בנו היחיד, קונסטנטין. ב-1861 נרשם ללימודים בפקולטה לתאולוגיה, אך לא החזיק מעמד. ב-1864 שב ללימודים, במסגרת אחרת, ובין מוריו היה טיטו מאיורסקו, שהעריך מאוד את כישרונו ומינה אותו כמורה בבית ספר יסודי ביאשי. ב-1865 סיים את לימודיו וקיבל תעודת הסמכה ומשלב זה הקדיש זמן רב יותר לספרות ולחיבור ספרי לימוד לילדי בית הספר. ב-1867 הופיע הראשון בספריו ללימוד הקריאה, "שיטה חדשה לכתיבה וקריאה" (Metodă nouă de scriere şi citire). ב-1871 פורסם בכתב העת "עמוד טראיאן" (Columna lui Traian) מאמרו "שליחות הכומר בכפרים". ב-1871 פרסם את המקראה "מלמד הילדים" (Învăţătorul copiilor) ושיבץ בה שלושה מסיפוריו: "המחט והמקבת", "הטיפשות האנושית" ו"הפשתן והכותונת".
קריאנגה שימש כדיאקון וכמלמד בכנסיות שונות במשך כ-12 שנים, אולם ב-10 באוקטובר 1872 סולק סופית משורות הכנסייה משום ש:"עזב את אשתו, ירה ברובה בעורבנים שטינפו את מנזר גולייה, סיפר את שערו קצר וביקר בתיאטרון". בשנת 1993, יותר ממאה שנה לאחר מותו, הכנסייה החליטה להשיב אותו לשורותיה. סילוקו של קריאנגה משורות הכמורה גרר גם את פיטוריו ממשרת ההוראה, למרות תלונותיו ומחאותיו. קריאנגה התפרנס בתקופה זו ממכר טבק וסיגריות. ב-1873 הסתיים משפט הגירושין של הזוג קריאנגה והבן היחיד עבר לרשות אביו.
כעבור שנתיים התחלף השר הממונה ושר החינוך החדש, טיטו מאיורסקו, השיבו למשרתו. ב-1875 פגש את מיכאי אמינסקו והשניים התיידדו. בהמרצתו של אמינסקו התחיל לבקר בחוג ז'ונימאה ולקרוא שם מסיפוריו. הוא פרסם בשיחות ספרותיות את סיפוריו: "החמות ושלוש כלותיה" ו"העיזה ושלושת גדיה".
יחסיו עם אמינסקו התהדקו והוא אירח את אמינסקו בביתו, בקיץ 1876. בתקופה זו, אולי בהשפעת אמינסקו, קראנגה כתב ופרסם שיר שקרא להחרמת הסוחרים היהודונים[1]. ב-1877 פרסם את הסיפור "הזקן ניקיפור קוצקריו" ואת האגדה "חאראפ אלב" (ערבי/כושי לבן) וכעבור שנה את האגדה "איוואן טורבינקה" (Ivan Turbincă). בתקופה זו העניקו לו לראשונה פרסים שונים. ב-1 בינואר 1881 התפרסם בכתב העת "שיחות ספרותיות" החלק הראשון של יצירתו החשובה ביותר, "זכרונות מילדות". בהמשך התפרסמו בכתב עת זה גם החלק השני והשלישי. בשנת 1883 מתגלה אצלו אפילפסיה ומחלתו גורמת לו סבל רב. הוא מבקר את חברו, אמינסקו, על מיטת חוליו וחש צער רב בעקבות מותו ובעקבות מות ורוניקה מיקלה. כעבור זמן לא רב הצטרף אליהם, מת בעקבות שבץ מוחי ונקבר ביאשי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי יון קריאנגה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)