יונג וילנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברי הקבוצה, 1930. עומדים (מימין): שמריהו (שמרק'ה) קצ'רגינסקי (קאַטשערגינסקי), אברהם סוצקבר (סוצקעווער), אלחנן ווׁגלר (וואָגלער), חיים גראדה (גראַדע), לייזר וולף (וואָלף); יושבים (מימין): משה לוין (לעווין), שיינה אפרון (עפֿראָן), שמשון כהן (קאַהאַן), רחל סוצקבר (סוצקעווער), בן ציון מיכטום

"יוּנְג וילנה" (בכתיב יידי: יונג-ווילנע; יידיש: "וילנה הצעירה"), או בשמהּ המלא "שרייבער און מאַלער גרופע יונג-ווילנע" (יידיש: קבוצת הסופרים והציירים 'וילנה הצעירה'), הייתה חבורה ספרותית יהודית-יידישאית בעיר וילנה, שפעלה משנת 1927 ועד לשלהי שנות ה-30.

ראשית פרסומה של החבורה היה בשנת 1927, בכינוס ספרותי בווילנה, והמשכו מעל גבי העיתון "ווילנער טאָג", היומון של וילנה. עורך העיתון, זלמן רייזן, פרסם את יצירות חברי הקבוצה בהבלטה גדולה וחזה להם עתיד ספרותי מבטיח.

חבורת היוצרים של וילנה הצעירה מנתה יוצרים רבים, ובהם: המשורר והסופר חיים גראדה, המספר והמשורר שמריהו קצ'רגינסקי, המשורר אברהם סוצקבר, המשורר פרץ מירנסקי, המשורר אברהם לב (שעלה לימים לארץ והיה בין מייסדי קיבוץ גבעת השלושה, אביו של העיתונאי יגאל לב), המשורר לייזר וולף, המשורר שמשון כהן, הסופר משה לוין. הציירים הצעירים שנמנו עם החבורה היו בן-ציון מיכתם, רוזה סוצקבר וש. עפרון. רובם היו חניכי המוסדות היידישאים, ובעלי השקפות שמאליות קיצוניות, הקרובות למפלגה הקומוניסטית. רובם לא היו ציוניים ולא חובבי עברית. המשורר אברהם סוצקבר למשל, חרף ריבוי שנות ישיבתו בישראל, המשיך ליצור ביידיש.

החבורה הוציאה כתב עת ספרותי בשם "יונג-ווילנע", שהחוברת הראשונה שלו נדפסה בשנת 1934. על אף שלא היו שותפים להסכמה ספרותית ויצרו כל אחד בסגנון וברוח אחרת, היו ליוצרים הצעירים של יונג וילנה מספר דברים משותפים: האמונה הגמורה בלשון היידיש כלשון העם היהודי, עניין רב בחיים היהודיים בליטא פולין ומזרח אירופה, יניקה מנופי מולדתם ליטא, ומשירי העם הליטאיים, והערצה של המרכז הרוחני היהודי של וילנה, שכונתה אז "ירושלים דליטא".

החבורה התפוררה מעצמה עוד לפני המלחמה, ויוצריה פנו איש לעברו וליצירתו. רובם הושמדו בשואה, אבל אחדים היגרו לארצות הברית, ומעטים גם נאחזו בארץ. יצירתם החדשנית הייתה חלק מתהליך מהפכני ומעמיק שעבר על לשון היידיש ותרבותה, שאלמלא השואה וההשמדה, אפשר והייתה מתפתחת ללשון מודרנית וחילונית, ותופסת מקום של כבוד בין לשונות אירופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]