הפורוורד

מחלקי עיתונים צעירים ממתינים ל"פארווערטס" על מדרגות בניין ההוצאה לאור, 1913

שער מהדורת הפארווערטס מיום 1 בנובמבר 1936: פועל מניח את ידו על כתפו של פרנקלין דלאנו רוזוולט; הכיתוב באנגלית וביידיש קורא לתמוך ב"רוזוולט – בחירת הפועלים"

הפורוורד (באנגלית: The Forward או Forverts; ביידיש: פארווערטס, בכתיב יידי תקני: פֿאָרװערטס; נהגה: "פוֹרוֶורְטְס"; תרגום מילולי מיידיש: 'קדימה') הוא עיתון יהודי-אמריקני היוצא לאור בניו יורק. החל מ-2008 יוצא העיתון לאור בפורמט של עיתון חדשות במהדורות נפרדות ביידיש ובאנגלית, שכל אחת מהן מהווה יחידה עצמאית.

עורכו הבולט של העיתון, במשך 43 שנים, היה אברהם קאהאן. עורך העיתון מאז שנת 2000 הוא ג'יי ג'יי גולדברג.

היסטוריה

פארווערטס נוסד ב-22 באפריל 1897 כעיתון יומי בידי 50 'סוציאליסטים דוברי יידיש', כפי שנהגו אז להגדיר עצמם יהודים שפעלו במסגרות יהודיות אך סלדו מרעיונות לאומיים מוצהרים כמו הציונות. השפעתו של אברהם קאהאן, מי שהיה לימים לדמות המפורסמת ביותר בתולדות העיתון, בשנים הקריטיות בחיי העיתון, הייתה – בניגוד למורשת שהוא עצמו טיפח – זניחה; הוא פרש מהנהלת העיתון מספר חודשים לאחר הקמתו, ושב למערכת רק כעבור כמה שנים שבהן 'עשה לביתו', בעוד שותפיו לדרך עומסים על כתפיהם את 'שבע השנים הרזות' של העיתון.

הגורמים להקמת העיתון היו קשורים במאבק בקרב הסוציאליסטים דוברי היידיש בשאלת הפרשנות לסוציאליזם. שמו של העיתון, כמו גם האוריינטציה הפוליטית שלו, נשאלו שניהם מן היומון המרכזי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (1891–1933), Vorwärts (שאופן הגייתו ומשמעותו זהים). ואכן, בתחילת דרכו הגן פארווערטס על האיגודים המקצועיים וצידד בסוציאליזם דמוקרטי מתון. העיתון היה קשור ל'בונד'; ליתר דיוק, בונדיסטים שהיגרו מרוסיה לארצות הברית ראו בו את ביתם הטבעי. עם זאת, לא היה זה בטאון התנועה. עד שנת 1917 החזיק העיתון בקו אנטי-ציוני חריף. לאחר הצהרת בלפור החל העיתון, יחד עם גורמים רבים ביהדות ארצות הברית, להרפות מעמדתו האנטי-ציונית החריפה. העיתון הלך ונהיה אט אט בלתי-ציוני (להבדיל מאנטי-ציוני), ובמהלך שנות ה-30 אפילו פרו-ציוני.

מראשית דרכו תמך העיתון במפלגה הסוציאליסטית האמריקנית (SP), כחלק מתפיסתו הרדיקלית (עם זאת, עד 1917 העיתון שיתף פעולה עם הגורמים השמרניים ביותר ברחוב היהודי, בראשם ג'ייקוב שיף, איש הפיננסים שנודע בכינויו 'רוטשילד האמריקאי'). אולם כשם שבמהלך שנות ה-20 הלך ונטה לכיוון הציוני מבחינה יהודית, כך הלך והתקרב למפלגה הדמוקרטית, וב-1932 הנחה העיתון את קוראיו לתמוך בפרנקלין רוזוולט ובכך השלים חבירה לכוחות הפרוגרסיביים.

תפוצת העיתון הלכה וגדלה, במקביל לגידול המהיר באוכלוסיית דוברי היידיש בארצות הברית. בשנת 1912 עמדה תפוצתו על כ-120,000 גיליונות, ובשנת 1915 הגיע ליותר מ-200,000, ובסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 היה "פארווערטס" ליומון הכרך המוביל בארצות הברית, עם השפעה ניכרת ועם תפוצה לאומית של למעלה מ-275,000 גיליונות‏ – שירדה ב-1939 ל-170,000 כתוצאה מהשינויים במדיניות ההגירה האמריקאית, אשר הגבילה מאוד מעתה הגירת יהודים אל המדינה. בשנת 1962 צנחה תפוצת העיתון, ועמדה על 56,126 בימות השבוע ועל 59,636 במהדורת סוף השבוע, וב-1983 שינה העיתון פורמט: הוא הפך מיומון לשבועון, ונוסף לו מוסף בשפה האנגלית. ב-1990 הפך המוסף באנגלית לשבועון עצמאי, ובהמשך ליומון – The Jewish Daily Forward. תפוצתה של המהדורה האנגלית הגיעה בשנת 2000 ל-26,183, בעוד זו של השבועון היידי צנחה ל-7,000, ומוסיפה להתמיד במגמת ירידה.

הכותב הידוע ביותר לעיתון היה יצחק בשביס זינגר. עוד כותבים יהודים בולטים היו י.י. זינגר, אברהם ליסין, אברהם רייזן, זלמן שניאור, אלתר קציזנה ועוד. בנוסף להם כתבו לעיתון דמויות בולטות מעולם הספרות והפוליטיקה הסוציאליסטיים, כגון לאון טרוצקי ומוריס וינצ'בסקי.

בעת המודרנית

עם דעיכת השפעתה של המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית בפוליטיקה האמריקנית בכללותה ובקרב הקהילה היהודית בפרט, הצטרף העיתון למיינסטרים הליברלי, אך בד בבד שמר על אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית. כיום מחזיקה הגרסה האנגלית בקרב הקהילה היהודית בעמדה המתירה ביקורת על המדיניות הליברלית.

המהדורה היידית רשמה לאחרונה עלייה קלה בתפוצה, מאחר שקורסים ביידיש נעשו פופולריים יותר בקרב סטודנטים באוניברסיטאות, והתייצבה סביב 5,500 גיליונות. העורך הנוכחי של המהדורה היידית, בוריס סנדלר, נמנה עם כותבי היידיש החילונים הבולטים בני-זמננו.

במשך שנים אחדות הוציא העיתון מהדורה בשפה הרוסית. מהדורה זו הפכה לבסוף לישות נפרדת לחלוטין, הנמצאת בבעלות הארגון "יהודים רוסים-אמריקאיים למען ישראל" (Russian American Jews for Israel, ‏RAJI). בניגוד לגרסה האנגלית, עורכי המהדורה הרוסית וקוראיה היו קשובים יותר לקולות מן הצד הימני של המפה הפוליטית; במרץ 2007 שינה העיתון את שמו ל"פוֹרוּם".

בתקופה מסוימת בשנות ה-90 הגיחו שמרנים לחזית המהדורה האנגלית של העיתון, אך הניתוק מהמסורת לא האריך ימים. מספר שמרנים שפוטרו מהעיתון סייעו מאוחר יותר לייסד את ה"ניו יורק סאן". משנת 2009 משמשת ג'יין אייזנר כעורכת העיתון.

Forward 50

Forward 50 היא רשימה של חמישים יהודים אמריקאים, שהיה להם השפעה משמעותית על הסיפור היהודי בשנה החולפת. הרשימה מתפרסמת מדי שנה מטעם המערכת של העיתון מאז שנת 1994. הרשימה הייתה יוזמה של סת' ליפסקי, העורך המייסד של פורוורד באנגלית.

על פי אתר האינטרנט של העיתון, זה לא מחקר מדעי, אלא דעתם של חברי הצוות, בסיוע הצעות מהקוראים. בדירוג מחולקים הנבחרים לקטגוריות שונות (אשר עשויות להשתנות משנה לשנה). בין הקטגוריות: פוליטיקה, אקטיביזם, דת, קהילה, תרבות, פילנתרופיה, שערוריות, ספורט.

הרשימה כוללת גם את אותם יהודים שההשפעה שלהם בשנה האחרונה הייתה נזק דרמטי.

בניין ה-Jewish Daily Forward במנהטן, מבט מצפון

בניין עיתון "פארווערטס"

בשיא הפופולריות שלו הקים העיתון "פארווערטס" בניין משרדים בן עשר קומות, השוכן במרכז העיר, במזרח ברודוויי 175, בלואר איסט סייד שבמנהטן. חברים ב'איגוד הפארווערטס' הביעו התנגדות למיזם, בטענה שבניין צנוע בן 3 קומות יספק את צרכיו של העיתון, אך העורך אברהם קאהאן ראה את הדברים אחרת. 10 קומות לא היו לצרכים פונקציונליים בלבד, אלא מסר בפני עצמו: ה'פארווערטס' כאן, וכאן יישאר. הבניין תוכנן בידי האדריכל ג'ורג' בוהם (Boehm), ובנייתו הושלמה ב-1912. בחזית הבניין מגולפים תבליטי דיוקנאותיהם של קרל מרקס ושל פרידריך אנגלס, וכן דיוקנאותיהם של פרדיננד לסל, מייסד המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית הראשונה (איגוד הפועלים הגרמניים הכללי, ADAV) ושל אוגוסט בבל, ממייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית ויושב הראש שלה בעת שהוקם הבניין.

במפץ הנדל"ן בשנות ה-90 הוסב הבניין לבניין מגורים.

לקריאה נוספת

• אודי מנור, עיתון למען האנושות – הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890–1917, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.

קישורים חיצוניים

• The Forward
• Yiddish Forward
• פארווערטס, באתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית
• פארווערטס באתר עיתונות יהודית היסטורית (גרסה בת חיפוש בכל טקסט העיתון)
• ש. רוזנפלד, ה"פורברטס" כמו שהוא (מכתב מניו–יורק), דבר, 2 ביוני 1937 (במלאת ארבעים שנה לעיתון)
• ג. קרסל, "פארווערטס" (ליובלו החמשים – היום), דבר, 22 באפריל 1947
• אל"ף שי"ן, 60 שנה ל"פארווערטס", דבר, 19 במאי 1957
• רחל רוז'נסקי, אורות השוויון על גשר מנהטן, באתר הארץ: 110 שנה ליומון היידיש הניו-יורקי "פארווערטס"
• אהוד מנור (בהנחיית דניאל גוטויין ויוסף גולדשטיין, החוג להיסטוריה של עם ישראל), ‏ה'פארווערטס' : עיתונות, סוציאליזם והפוליטיקה היהודית בניו יורק, 1897-1917, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2000 (דף הקטלוג של המאמר)

• The Victim of Success, Time, December 28, 1962 (באנגלית)
• Eric Alterman, Back to the Forward, The Nation, May 22, 2000 (באנגלית)
• Christopher Gray, Streetscapes / The Jewish Daily Forward Building, 175 East Broadway; A Capitalist Venture With a Socialist Base, The New York Times‏, April 2, 2007 (באנגלית)
• Jarrett Murphy, Forward Backlash, The Village Voice, January 11, 2005 (באנגלית)
• Stars w/ The Jewish “Forward”, מצגת של הצלם פיל שטרן - כוכבי הוליווד קוראים ב"פארווערטס"