אברהם סוצקבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם סוצקבר
Abraham Sutzkever 1950.jpg
לידה 15 ביולי 1913
סמרגון, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 2010 (בגיל 96)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 בינואר 2010 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סוצקבר, 1962
סוצקבר, 1962
לוחיות זיכרון בעברית וביידיש לאברהם סוצקבר על ביתו ברחוב שרת 20 בתל אביב
קברו של המשורר אברהם סוצקעווער בבית העלמין בקרית שאול

אברהם סוּצְקֵבֵריידיש: סוצקעווער; 15 ביולי 1913 - 19 בינואר 2010) היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20. כונה בפי אחדים "סלובצקי".

נעוריו באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם סוצקבר נולד ב-1913 בעיירה סמרגון שבאזור ליטא (כיום בבלארוס), בגוברניית גרודנו שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. ב-1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו לעומק רוסיה, יחד עם מאות אלפי היהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמרגון הועזבו תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.

משפחת סוצקבר נדדה ברחבי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם עברו עליה מאורעות קשים: אביו, הרץ סוצקבר נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם מספר פעמים. ב-1920 שבה אמו האלמנה ריינה לבית פיינברג, עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בעיר בירתה וילנה. סוצקבר למד שם בבית ספר יהודי דתי. בית הספר התיכון בו למד סוצקבר היה בית ספר פולני־עברי. בשנת 1930 הצטרף לארגון הצופים היהודים, בין ("Bee"), שם פרסם את יצירותיו הראשונות במגזין התנועה. בתנועת הצופים הוא פגש את אשתו פרידה[1].

הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13, כשתחילה כתב בעברית ואחר כך עבר ליידיש, שפת אימו, אף שמעולם לא למד בבית ספר שפה זו. בהמשך הוא הצטרף לקבוצת המשוררים והכותבים היהודים "ווילנה הצעירה". ספר שיריו הראשון, ביידיש, הוצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה. בסוף אוגוסט 1939 נשא לאישה את פרידה.

בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיטו וילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הכיבוש הנאצי ב-1941 ניסו סוצקבר ואשתו להימלט מזרחה, לברית המועצות, אולם עקב התקדמותם המהירה של הגרמנים נחסמה דרכם והם נאלצו לשוב לווילנה. הוא נכלא מספטמבר אותה שנה בגטו וילנה. בחודשים הראשונים בגטו חווה סוצקבר אירועים קשים ביותר: אשתו ילדה בבית החולים של הגטו, אך הנאצים רצחו את התינוק, כיוון שלידות היו אסורות בגטו. זמן קצר לאחר מכן נשלחה גם אמו באחת האקציות למחנה השמדה. מכאן ואילך ארגן סוצקבר את החיים התרבותיים בגטו והמשיך בכתיבתו ללא לאות.

משנת 1942 הוא הוביל את "בריגדת הנייר", מבצע הצלת מטמון גדול של פריטי תרבות יהודית מהשמדה או גניבה מידי הנאצים, וקבוצתו הבריחה ספרים, ציורים ופסלים מארכיון יהדות וילנה - ייווא, כשהיא מסתירה אותם במקומות שונים בגטו ובסביבתו. חלק גדול מאוצר זה נשמר לאחר המלחמה[2][3][4].

בגטו כתב את שירו הידוע תחת זיו כוכבי שמים, שהיה להמנון היהודים בגטו, לימים במחנות העקורים ואחר כך לשיר המזוהה עם יום השואה בישראל.

ביולי 1943 העביר לפרטיזן שייקה גרטמן מחברת משיריו ובה שתי פואמות שכתב בגטו, "דאס קבר קינד" (ילד הקבר) ו"כל נדרי". הוא רצה שיצירותיו יגיעו לסופרים יהודיים במוסקבה, בהם פרץ מארקיש.

החילוץ מיערות נארוץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הוויתור של המחתרת היהודית על מרד חמוש, ברח עם רעייתו ועם לוחמים נוספים מחבריו בספטמבר 1943, לקראת חיסולו של הגטו, ליערות שסביב לעיר, שם הצטרפו לפרטיזנים שפעלו בגבוי הצבא האדום. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ' שבבלארוס.

היצירות ששלח ביולי 1943 הגיעו בשלום למוסקבה, התפרסמו שם, ועשו רושם כה עז על הוועד היהודי האנטי פשיסטי, עד כי במרץ 1944 נשלח מטוס מיוחד בהוראת סטלין להביאו מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. פרשת חילוצו מיערות בלארוס בהוראת סטלין באמצעות מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה שייחס סטלין להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה. השתלשלות האירוע: ראש ממשלת ליטא הסובייטית יוסטאס פלצקיס (הגולה במוסקבה) שמע שסוצקבר, אותו הכיר ממפגש משוררים בתחילת 1940, שוהה ביערות עם הפרטיזנים; הוא פנה לסטלין וביקש לחלצו.[5] המטוס הראשון שנשלח למשימה הופל על ידי הגרמנים ביער, והזוג סוצקבר חולץ רק בניסיון שני. מכנפי המטוס שהתרסק הרכיבו הפרטיזנים מזוודה, בה ארז סוצקבר את שיריו ומסמכיו מגטו וילנה.[6] המזוודה נמצאת כיום בארכיון הספרייה הלאומית.

במוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איליה ארנבורג כתב עליו מאמר ב"פראבדה" בעקבותיו קיבל סוצקבר מאות מכתבים מכל רחבי ברית המועצות. ארנבורג אף אפשר את הופעתו הראשונה של סוצקובר במוסקבה לאחר חילוצו מיערות נארוץ'. בנוכחות סטלין וכל הצמרת התרבותית של ברית המועצות תיאר סוצקובר את מלחמתם של "מאות פרטיזנים יהודים... הנוקמים גאים ואמיצים של דם אחיהם" והוסיף: "אני קורא לכם יהודי העולם, הלחמו ונקמו את מותם". העדויות של סוצקובר ממוסקבה של 1944 מעידות שהמגמה הסובייטית לטובת מדינה יהודית, לאו דווקא תמיכה בציונות, החלה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1946 הוא נבחר להיות העד היהודי היחיד מטעם רוסיה הסובייטית במשפטי נירנברג.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזר סוצקבר לווילנה, אך לא השתלב בעיר שהייתה תחת השלטון הסובייטי, ולאחר זמן קצר בחר להגר ממנה. תחילה היגרו בני הזוג לצרפת ושהו תקופה מסוימת בפריז, שם פגשו במארק שאגאל.

עלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1947, זמן קצר לפני קום המדינה, בעזרתה של גולדה מאיר, הגיע סוצקבר עם אשתו פרידה לארץ ישראל. בארץ התייחסו אליו בראש ובראשונה כמשורר ניצול שואה, ותיאוריו על מה שעבר עליו בשנות השואה הותירו רושם עמוק בלבם של סופרים, עיתונאים ובקהל הרחב כולו. מעטים היו משוררי היידיש ששרדו את המלחמה והחליטו לעלות לארץ ישראל.

סוצקבר דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש תרבות היידיש במסגרת החיים היהודיים בארץ. בישראל ייסד סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה ממשלתית של שלטון מפא"י, את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), ששימש אכסניה עולמית ליוצרי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל ופרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.[7] מאז הגיעו לארץ התגורר סצוקבר בתל אביב.

בשנת 1982 הפקיד סוצקבר את ארכיונו בספרייה הלאומית בירושלים.[8]

אברהם סוקצבר נפטר בראשית שנת 2010, בגיל 96, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. הותיר אחריו שתי בנות. נכדתו היא השחקנית הדס קלדרון, בתה של הציירת רינה סוצקבר.

ב-15 ביולי 2013 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו בתל אביב.

בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "דבש שחור" המספר את סיפור חייו ויצירתו של סוצקבר. הסרט בוים על ידי אורי ברבש במסגרת סדרת הטלוויזיה "העברים" בערוץ 11, בהפקת יאיר קדר. הסרט היה הבחירה הרשמית בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2018, זוכה פרס החוויה היהודית 2018, ובפרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הישראלי לוס אנג'לס 2018.

ספריו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לספריו, תורגמו לעברית גם שירים בודדים רבים משלו. בין המתרגמים: לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אמיר גלבע, בנימין הרשב, אבא קובנר, שמעון הלקין, אביגדור המאירי, אהרון צייטלין, אברהם רגלסון, עזרא זוסמן, אשר ברש, דוד וינפלד, ק. א. ברתיני, אברהם יבין, עמינדב דיקמן, דן מירון, רועי גרינוולד ודורי מנור.

שירי אברהם סוצקבר תורגמו גם לאנגלית. בין מתרגמיו גם המשורר היהודי-קנדי, סימור מיין. ספר תרגומיו "Burnt Pearls, Ghetto Poems", יצא לאור בקנדה בשנת 1981.

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ייחוס פון ליד: לכבוד אברהם סוצקעוואר, מערכת דב סדן ואחרים, ועד היובל אברהם סוצקבר, תל אביב, 1983 (304 עמודים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו של אברהם סוצקבר נתפרסמו עשרות רבות של מאמרי ביקורת, בעברית וביידיש, מסות וכתבות. הרשימה המובאת כאן מצומצמת. כל הרוצה להרחיב ימצא את הרשימות המלאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.

בין המבקרים והמתייחסים ליצירתו בכל מופעיה, ניתן לציין את שלום לוריא, נחמן רפ, דוד וולפה, יוסף פרידלנדר, בנימין הרשב, ק. א. ברתיני, דן מירון, בני מר, אברהם בלאט, יוסף קוריס, דב סדן, בנימין יצחק מיכלי, גרשון ויינר, חנה בלוך, יהודה אלברג, התר ולנסיה, יחיאל שיינטוך, נח גריס, טניה הדר, חוה טורניאנסקי, ליאונרד פראגר, שמואל ורסס, אברהם נוברשטרן, חנא שמרוק, ישעיהו שפיגל, דוד רוסקיס ורבים נוספים.

  • דן מירון, "ענף עם אחרוני דובדבנים: על שירת אברהם סוצקוור", בספרו הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004, עמ' 251–268.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו (בתרגום לעברית):

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Avrom Sutzkever" (באנגלית בריטית). 2010-02-16. ISSN 0307-1235. נבדק ב-2020-05-12.
  2. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר, סרטון באתר יוטיוב (מדקה 37.00)
  3. ^ עופר אדרת, במקום להבריח מזון, הם הבריחו ספרים, באתר הארץ, 21 בינואר 2021
  4. ^ על חלקו של סוצקבר בהצלת חלקים מארכיון ייווא בווילנה, באתר יד ושם, וכן בקצרה כאן, באתר יד ושם
  5. ^ David E. Fishman, The Book Smugglers, ForeEdge, 2017, עמ' 129
  6. ^ הספרייה הלאומית, המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים
  7. ^ הוענק הפרס ע"ש מאנגר לפרופ' צייטלין ולמשורר א. סוצקבר, למרחב, 25 במרץ 1969
  8. ^ ארכיון אברהם סוצקבר באתר הספרייה הלאומית
  9. ^ מ. חן, חרות עלי לוח, הד-המזרח, 24 ביוני 1949.
  10. ^ אפרת פאיאנס, בחותם האש ובשלהבתה, מעריב, 10 ביולי 1964.