אברהם סוצקבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם סוצקבר
Abraham Sutzkever 1950.jpg
לידה 15 ביולי 1913
סמרגון, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 2010 (בגיל 96)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (1985)
פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם סוּצְקֵבֵריידיש: סוצקעווער; 15 ביולי 1913 - 19 בינואר 2010) היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20. כונה בפי אחדים "סלובצקי".

נעוריו באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם סוצקבר נולד בשנת 1913 בעיירה סמרגון שבאזור ליטא (כיום בבלארוס), בגוברניית גרודנו שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו למעמקי רוסיה, יחד עם מאות אלפי יהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמרגון עזבו אותה תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.

משפחת סוצקבר נדדה למעמקי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם עברו עליה מאורעות קשים: אביו נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם מספר פעמים. בשנת 1920 שבה אמו האלמנה עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בעיר הבירה שלה וילנה. סוצקבר למד בבית ספר דתי בעירו. בשנת 1922 בעקבות משאל עם סופחה וילנה לפולין. בתיכון למד סוצקבר בבית ספר פולני־עברי. הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13 תחילה כתב בעברית ואחר כך ביידיש, אף שמעולם לא למד בבית ספר יידישאי. ספר שיריו הראשון, ביידיש, יצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה. בסוף אוגוסט 1939 נישא לפרידה.

בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחיות זיכרון בעברית וביידיש לאברהם סוצקבר על ביתו ברחוב שרת 20 בתל אביב

בעקבות הכיבוש הנאצי בשנת 1941 נכלא מספטמבר אותה שנה בגטו וילנה. מכאן ואילך היה סוצקבר מעורב בחיים התרבותיים שם והמשיך בכתיבתו.

בעקבות הוויתור של המחתרת היהודית על מרידה חמושה, ברח עם רעייתו וחברים לוחמים ליערות שמסביב לעיר והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום הסובייטי. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ' בבלארוס. ביולי 1943 העביר לפרטיזן שייקה גרטמן מחברת משיריו ובה שתי פואמות שכתב בגטו, "דאס קבר קינד" (ילד הקבר) ו"כל נדרי". הוא רצה שיצירותיו יגיעו לסופרים יהודיים במוסקבה, בהם פרץ מארקיש. היצירות הגיעו בשלום והתפרסמו שם ועשו רושם כה עז על קוראים יהודים המקורבים לשלטון, עד כי במרץ 1944 נשלח מטוס מיוחד להביאו מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. השלטון הסטאליניסטי הקים אז את הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, והיו לו תקוות לסחוט את האמריקאים בעזרת הבטחות שווא ליהודי ברית המועצות.

פרשת הצלתו מיערות בלארוס, בעזרת מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה שייחס שלטונו של סטלין להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה. ראש ממשלת ליטא הסובייטית Justas Paleckis הגולה במוסקבה שמע שסוצקבר, אותו הכיר ממפגש משוררים בתחילת 1940, שוהה ביערות עם הפרטיזנים. הוא פנה לחיל האוויר הסובייטי וביקש שישלחו מטוס לחלצו.[1] המטוס הראשון שנשלח הופל על ידי הגרמנים ביער. מכנפיו הרכיבו חבריו הפרטיזנים, מזוודה, בה שמר את שיריו ומסמכיו מגטו וילנה.[2] המזוודה נמצאת כיום בארכיון הספרייה הלאומית.

סוצקבר היה אחד הניצולים היחידים של גטו וילנה, ובזכותו ניצלו גם אוצרות התרבות של הגטו. הוא כתב את שירו הידוע ״תחת זיו כוכבי שמיים״, שהפך להמנון היהודים בגטו וילנה ואחר כך לשיר המזוהה ביותר עם יום השואה בישראל. כאשר הסתתר ביערות, השתמש סוצקובר בנוצת תרנגולת ומיץ מן הדובדבנים וכך כתב בהיעדר דיו ועט.

בשנת 1946 הוא נבחר להיות העד היהודי היחיד מטעם הרוסים במשפטי נירנברג.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של המשורר אברהם סוצקעווער בבית העלמין בקרית שאול

לאחר המלחמה חזר סוצקבר לווילנה, אך לא השתלב בעיר שהייתה תחת השלטון הסובייטי, ולאחר זמן קצר בחר להגר ממנה. תחילה היגרו בני הזוג לצרפת ושהו תקופה מסוימת בפריז, שם פגשו במארק שאגאל. לאחר זמן מה החליטו לעבור לגור בארץ.

ב-1947, זמן קצר לפני קום המדינה, בעזרתה של גולדה מאיר, הגיע סוצקבר עם אשתו פרידה לארץ ישראל. בארץ התייחסו אליו בראש ובראשונה בתור משורר ניצול שואה, ותיאוריו על מה שעבר עליו בשנות השואה הותירו רושם עמוק בלבם של סופרים, עיתונאים ובקהל הרחב כולו. מעטים היו משוררי היידיש ששרדו את המלחמה והחליטו להגיע לארץ ישראל.

סוצקבר דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש תרבות היידיש במסגרת החיים היהודיים בארץ. בישראל ייסד סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה ממשלתית של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), ששימש אכסניה עולמית ליוצרי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל. מאז הגיעו לארץ התגורר סצוקבר בעיר תל אביב.

אברהם סוקצבר נפטר בראשית שנת 2010, בגיל 97, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. הותיר אחריו שתי בנות, רינה ומירה, ושתי נכדות.

ב-15 ביולי 2013 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו בתל אביב.

נכדתו היא השחקנית הדס קלדרון.

ספריו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אקוואריום ירוק: סיפורים (מיידיש: ק"א ברתיני), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט-1979.
  • ‫ברכב אש: שירים ופואימות (תרגמו מיידיש ה’ בנימין בנימין הרושובסקי, ואחרים, בלווית מבוא מאת דב סדן), ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ד-1964.[3]
  • גטו וילנה: תרגום מחודש מיידיש: ויקי שיפריס, תל אביב: עם עובד, 2016.
  • גיטו וילנה: (מיידיש: נתן ליבנה), תל אביב: תש"ז-1947.
  • חרות עלי לוח: שירים, מרחביה: 1949.[4]
  • כינוס דומיות, מבחר שירים, אברהם סוצקבר (תרגם מיידיש והקדים מבוא: בנימין הרשב; שירים רבים תורגמו בידי מתרגמים שונים; ערכה ניצה דרורי-פרמן), תל אביב: כרמל ועם עובד, 2005.
  • כנפי שחם: שירים מן היומן ושירים אחרים (תרגמו מיידיש: יעקב אורלנד ואחרים; האמן במסיכת היומן - מסה מאת דן מירון; הביא לדפוס: ק.א. ברתיני), תל אביב: עם עובד, 1983.
  • הלילה הראשון בגיטו: מחזור שירים (תרגם מיידיש: ק. א. ברתיני; רישומים: שמואל בק), תל אביב: עם עובד, 1981.
  • סיביר: פואמה (מיידיש: ה. בנימין [=בנימין הרושובסקי]; ציורים: מארק שאגאל), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1983.
  • ‫עיר הסתרים: פואימה (תורגמה מיידיש בידי י’ גולה [=עזרא פליישר]), תל אביב: עם עובד, 1963.
  • שירים ופואימות, נבחרו ותורגמו בידי משוררים עברים שונים, הובאו לדפוס בידי א"ד שפיר, תל אביב: עם עובד, תשל"ה-1975.
  • חרוזים שחורים: אוטוביוגרפיה מדומיינת (תרגם מיידיש בני מר). תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.

בנוסף לספריו, תורגמו לעברית גם שירים בודדים רבים משלו. בין המתרגמים: לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אמיר גלבוע, בנימין הרשב, אבא קובנר, שמעון הלקין, אביגדור המאירי, אהרון צייטלין, אברהם רגלסון, עזרא זוסמן, אשר ברש, דוד וינפלד, ק. א. ברתיני, אברהם יבין, עמינדב דיקמן, דן מירון, רועי גרינוולד ודורי מנור.

שירי אברהם סוצקבר תורגמו גם לאנגלית. בין מתרגמיו גם המשורר היהודי-קנדי, סימור מיין. ספר תרגומיו "Burnt Pearls, Ghetto Poems", יצא לאור בקנדה בשנת 1981.

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ייחוס פון ליד: לכבוד אברהם סוצקעוואר, מערכת דב סדן ואחרים, ועד היובל אברהם סוצקבר, תל אביב, 1983 (304 עמודים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו של אברהם סוצקבר נתפרסמו עשרות רבות של מאמרי ביקורת, בעברית וביידיש, מסות וכתבות. הרשימה המובאת כאן מצומצמת. כל הרוצה להרחיב ימצא את הרשימות המלאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.‬

בין המבקרים והמתייחסים ליצירתו בכל מופעיה, ניתן לציין את שלום לוריא, נחמן רפ, דוד וולפה, יוסף פרידלנדר, בנימין הרשב, ק. א. ברתיני, דן מירון, בני מר, אברהם בלאט, יוסף קוריס, דב סדן, בנימין יצחק מיכלי, גרשון ויינר, חנה בלוך, יהודה אלברג, התר ולנסיה, יחיאל שיינטוך, נח גריס, טניה הדר, חוה טורניאנסקי, ליאונרד פראגר, שמואל ורסס, אברהם נוברשטרן, חנא שמרוק, ישעיהו שפיגל, דוד רוסקיס ורבים נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו (בתרגום לעברית):

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David E. Fishman, The Book Smugglers, ForeEdge, 2017, עמ' 129
  2. ^ הספרייה הלאומית, המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים
  3. ^ אפרת פאיאנס, בחותם האש ובשלהבתה, מעריב, 10 ביולי 1964.
  4. ^ מ. חן, חרות עלי לוח, הד המזרח, 24 ביוני 1949.