יונה עמיר
 | |
| לידה | 1910 |
|---|---|
| פטירה | 2001 (בגיל 91 בערך) |
  | |
יונה עמיר (והב לוי) (1910–2001) הייתה גננת, מחנכת, ומפקחת חינוכית בעיריית ירושלים.
כסופרת נהגה לכתוב ולפרסם סיפורים קצרים ורשימות בשנות ה-30 של המאה ה-20 בעיקר ב"דבר הפועלת".
עמיר הייתה מן הדמויות המרכזיות בחיי קהילת יוצאי תימן בישראל, ומהראשונות שחדרה ופעלה במרחב הציבורי הארץ ישראלי. היא פעלה רבות לקידום העדה התימנית, בכל הקשור לחינוך, קידום נשים וקליטת עליה, וכן לשימור המורשת התימנית. ב-1989 הוציאה ספר לנוער בשם "כדיה" על החיים בתימן והעלייה לארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונה והב נולדה בתימן ב-1910. היא עלתה בשנת 1914, בגיל 4, לארץ ישראל. את השכלתה רכשה בבית ספר ערב שהסתדרות העובדים הקימה לילדות עובדות (רובן תימניות), כבר בסוף שנות ה-20. אחרי יום עבודה כעוזרות בית, היו הילדות הולכות לאולפן ללמוד עברית והשכלה כללית.
החל מאמצע שנות ה-30 פרסמה, בשם יונה והב, סיפורים קצרים ורשימות בעיתון דבר הפועלת, בין סיפוריה הקצרים שפורסמו ב"דבר הפועלת": "השתים", "לחיים חדשים" ו"בין עדה לעדה".[1]
ב-1942 התחתנה עם חיים עמיר, ומאז נודעה בשם יונה עמיר.[2]
עמיר עבדה כגננת ברשת גני הילדים של פועלי אגודת ישראל, כמורה של גננות בסמינר לגננות, וכמפקחת על גני ילדים.[3] כמפקחת חינוכית בעיריית ירושלים, וכעולה ותיקה, נסעה ב-1949 לעדן בתימן שם ביקרה במחנה גאולה בו שהו יהודים שחיכו לעלות לישראל.[4]
החל משנות ה-50, בתקופת עליית על כנפי נשרים של יהודי תימן לישראל, החלה להיות פעילה בחיי קהילת תימן בישראל. ב-1950 התארחה באופן קבוע ברדיו קול ישראל, בשידורים מיוחדים לעולי תימן, בעריכת סעדיה דמארי, מנהל המדור לעולי תימן בקול ישראל.[5][6]
ב-1957 זכתה יונה עמיר בפרס על שם מוריס כץ.[7]
עמיר תפסה מקום חשוב במערכת החינוך הכללית בארץ ובייחוד בתחום הגננות, היא המשיכה להיות פעילה בתחום החינוך ובשנות ה-60 עסקה בבעיות הקשורות לחינוך של עולי תימן.[8] בשנות ה-70 הייתה יועצת למרכז כרמל – מרכז הכשרה לעבודה קהילתית לנשים.[9]
במשך למעלה מעשור פעלה עמיר בניסיון להקים מרכז למורשת יהודי תימן בירושלים, אך לא עלה בידה לממש את הרעיון.[10] במסגרת מאמציה להקים את המרכז, יצאה ב-1976 יחד עם הרבנית ברכה קאפח לסיור בארצות הברית, על מנת לגייס כספים למרכז. הן הוזמנו למוזיאון היודאיקה בשיקגו שם הציגו תלבושת כלולות תימנית ולאחר מכן השמיעו הרצאות ברחבי ארצות הברית על התרבות, החיים והבית המסורתי של יהודי תימן.[11]
ב-1989 יצא ספרה היחיד כדיה עליו חתמה יונה עמיר-והב לוי. בספר היא מתארת את חיי היהודים בצנעא, בירת תימן, תחת שלטון האימאם של תימן בשנות ה-40 של המאה ה-20. בסוף הסיפור מתרחשת העלייה של יהודי תימן לארץ ישראל, במבצע על כנפי נשרים.
גרה בירושלים שנים ארוכות שם אירחה סטודנטים, מורים ואישי ציבור מהעדה התימנית. נפטרה בשנת 2001 בגיל 91.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1989 – כדיה, סיפורים היסטוריים לילדים ולנוער, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל. מאייר: דוד הראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונה עמיר בבית תמונה
- יונה עמיר, דברים לזכר יהודית פודולית, דבר, 21 דצמבר 1959
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מפתח ל'דבר הפועלת" | דבר | 31 דצמבר 1937 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ברכות לנישואי יונה והב וחיים עמיר | דבר | 10 אפריל 1942 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ עשור למפעל החיבור במושבי העולים | דבר | 10 יולי 1959 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תוצאות חיפוש עבור "יונה עמיר" – ביתמונה – תולדות עם ישראל בתמונות
- ^ שידורים לעולי תימן | דבר | 30 יוני 1950 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ כדיה, באתר www.booksefer.co.il
- ^ שמחה באהלי תימן | מעריב | 13 אוגוסט 1957 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מפלגת פועלי ארץ ישראל | דבר | 1 נובמבר 1960 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דיון – מגמות חדשות בחינוך לגיל הרך | מעריב | 15 יוני 1975 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ I "המרכז למורשת תימן חייב לקום בירושלים" | מעריב | 15 יוני 1977 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ יצאו להציג את תרבות תימן בארה"ב | על המשמר | 9 מאי 1976 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
