יוסף בנטואיץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יוסף בנטוויץ')
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף בנטואיץ' מקבל את פרס ישראל, 1962

יוסף בנטואיץ' (3 בפברואר 19021982) היה איש חינוך ישראלי. חתן פרס ישראל לחינוך לשנת 1962.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנטוויץ' נולד בלונדון שבאנגליה. אביו, הרברט בנטואיץ', היה פעיל ציוני ולימים נודעו גם אחיו ואחיותיו - נורמן בנטואיץ', תלמה ילין וליליאן פרידלנדר.

בשנים 19201923 למד בנטואיץ' מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג'. בשנה לאחר מכן הוא המשיך בלימודיו במכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון ובשנת 1924 עלה לארץ ישראל בעקבות אשתו לעתיד שרה יפה, ביתו של הלל יפה. עד 1928 הורה בגמנסיה הרצליה בתל אביב ובבית הספר הריאלי בחיפה. לאחר מכן מונה בנטוויץ' למפקח במחלקת החינוך של ממשלת המנדט הבריטי ובשנים 19431948 כיהן כסגן ראש המחלקה.

לאחר פרישתו של ארתור בירם מונה בנטואיץ' להחליפו כמנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, בשנת 1949. בנטואיץ' הכניס רוח של חופש לבית הספר, אשר הונהג עד אז על ידי בירם ביד רמה. בתקופתו הונהגה הכנת עבודת גמר על ידי תלמידי כיתה י"א, הוקמה חברת תלמידים בבית הספר והוקמה הפנימיה הצבאית לפיקוד בצמוד לבית הספר. בשנת 1955 הוא התפטר מניהול בית הספר. מחליפו בתפקיד, יצחק שפירא, כתב שתקופת כהונתו של בנטואיץ' עמדה בסימן זעזועים שנבעו מהמעבר ובגלל הקשיים הכלכליים של בית הספר. לדבריו, "חרף אישיותו הנלבבת וחרף מטען ההשכלה העצום שלו, התקשה לסגל עצמו לתנאים המיוחדים ולצרכים המיוחדים של מוסד עצמאי נטול גיבוי ממשלתי. נוסף על כך הוא התקשה בתיאום היחסים הפורמליים בינו לבין ד"ר בירם, ששימש נשיא מועצת המנהלים של המוסד"[1].

לאחר התפטרותו, בנטואיץ' עבר לשמש כמרצה בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף הוא המשיך לפעול כמפקח להוראת האנגלית במשרד החינוך והתרבות, חבר ועדת הקבע לחינוך על יסודי במשרד החינוך, וכן יו"ר חוג אמנה לתודעה יהודית.

על פועלו בתחום החינוך ועל ספרו "החינוך במדינת ישראל" זכה בפרס ישראל לשנת 1962[2].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנטואיץ' נשא בשנת 1924 את שרה יפה, בתו של הלל יפה, ונולדו להם ארבעה ילדים. אחד מהם הוא פרופ' צבי בנטואיץ', וירולוג, מומחה בעל שם עולמי בתחום האיידס. בת אחרת היא הציירת רחל שביט-בנטואיץ, אמו של העיתונאי והפובליציסט ארי שביט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף בנטואיץ, יהדות בבית, הוצאת "יחדיו", תשל"ז.
  • קייני שושנה, עורכת, יהדות בחברה הישראלית המודרנית - משנתו של יוסף בנטואיץ, הוצאת המחלקה לחינוך, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע
  • דנצ'ו ארנון, רק בירושלים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989 (האגדה לבית בנטואיץ')

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק שפירא, בשירות חינוכי, הוצאת יבנה, 1987, עמודים 15-16
  2. ^ נקבעו ששה חתני "פרס ישראל", דבר, 4 במאי 1962