יוסף עזריהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף עזריהו
אין תמונה חופשית
לידה 22 בדצמבר 1873
סובאלק, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1945 (בגיל 71)
תל־אביב–יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ארנן עזריהו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יוסף ושרה עזריהו

יוסף עזריהו (אוזרקובסקי) (22 בדצמבר 1873, סובאלק, רוסיה (ליטא) – 20 במרץ 1945, תל אביב) היה מורה ופעיל ציוני, ממייסדי תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזריהו נולד ליעקב וצירל עזריהו. בילדותו למד ב"חדר" ובישיבה, ובהמשך למד את השפה העברית לימודים כלליים. בצעירותו הצטרף עזריהו לתנועת חיבת ציון בעירו. הוא עלה לארץ ישראל לראשונה ב-1891, ועבד כחקלאי במושבות יהודה. הוא הצטרף לשביתת הפועלים שהתקיימה בתקופתו נגד פקידי הברון רוטשילד, שתחת השגחתם עבד. ב-1894 חזר לרוסיה ושירת ארבע שנים בצבא הרוסי כנגן בתזמורת הצבאית. לאחר שחרורו חזר לסובאלק ולימד עברית בהתנדבות. ב-1899 קיבל תעודת הוראה ממשלתית באודסה ועבד כמורה לעברית ב"חדר מתוקן" בגרודנו.

במהלך עבודתו כמורה ובמסגרת פעילותו בחובבי ציון, פגש את המורה והפעילה הציונית-פמיניסטית שרה עזריהו, והם נישאו ב-1901. יחד נסעו לברן שבשווייץ, להמשך לימודים גבוהים בתחום החינוך. במהלך הלימודים המשיכו בפעילות ציונית ואף השתתפו בקונגרס הציוני החמישי בבזל, כנציגי "הפרקציה הדמוקרטית", שדגלה בדמוקרטיה, חילוניות ולאומיות. בתקופה זו נולד גם בנם, יעקב. אך בעקבות קשיים כלכליים, חזרה המשפחה למזרח אירופה, והתיישבה בגולתה שליד אודסה, שם עבדו בני הזוג כמורים בבית ספר יהודי לבנות.

ב-1905 קיבל יוסף הצעת עבודה כמורה בבית ספר ברחובות, וכך עלה שוב לישראל ועבד שם. שרה הצטרפה אליו ב-1906, ושניהם עברו ליפו ולימדו בבית ספר לבנות. יוסף עסק גם בפיתוח שיטות הוראה, בשיתוף עם שני מורים בבית ספרו — יחיאל יחיאלי ומרדכי אזרחי-קרישבסקי. הם ערכו לראשונה תוכנית לימודים שיטתית ומפורטת, שלאחר אישורה על ידי מרכז המורים, שימשה את כלל בתי הספר היסודיים בארץ ישראל בתקופה זו. על בסיס תוכנית זו נבנתה תוכנית הלימודים הרשמית לבתי ספר עממיים, על ידי ועדה שעזריהו עמד בראשה, והיא שימשה עד לבניית תוכנית הלימודים הממלכתית של מדינת ישראל ב-1954.

ב-1907 נולדה בתו תחיה. מ-1908 עד 1918 שימש יוסף גם כיו"ר מרכז המורים, הוועד המנהל של הסתדרות המורים.

בשנת 1909 רכשו בני הזוג קרקע באחוזת בית במסגרת הגרלת המגרשים שם, והקימו את ביתם ברחוב אחד העם 14. ב-1912 נולד בנם גדעון, אך נפטר לאחר שנתיים. ב-1913 נסע יוסף להשלים את לימודיו בתחום הטבע והחינוך באוניברסיטת ציריך. אך ב-1914 שב לארץ בעקבות הצעה למשרה בחיפה כמנהל בית הספר הריאלי, לאחר שהמנהל ארתור בירם גויס לצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה. משפחתו הצטרפה אליו לחיפה ב-1915, ושרה עבדה איתו כמורה בבית הספר הריאלי. בנם ארנן (סיני) עזריהו נולד ב-1917. ב-1918 נבחר לראש ועד הקהילה בחיפה.

ב-1919 עברה המשפחה לירושלים, כאשר יוסף מונה למפקח על רשת בתי הספר העממיים של מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית, ושרה קיבלה לידיה את ניהול בתי הספר לבנות בעיר. בהמשך מונה למפקח הראשי על בתי הספר הכלליים של ההסתדרות הציונית. בני הזוג המשיכו בפעילותם הציבורית, ומ-1920 שימשו כצירים באספת הנבחרים, המוסד שניהל את ענייני היישוב היהודי בתקופה זו.

ב-1925 מונה לממלא מקום מנהל מחלקת החינוך, אך התפטר וחזר לתפקידו כמפקח מספר חודשים לאחר מכן, בשל העבודה האדמיניסטרטיבית הרבה שנדרש לעשות. בתקופה זו המשפחה שבה להתגורר בביתה בתל אביב (אותו נאלצו למכור ב-1943, בעקבות קשיים כלכליים[1] ). ב-1937 מונה יוסף שוב לממלא מקום מנהל המחלקה, והמשיך בתפקידו עד 1940. מ-1941 ועד מותו עבד כמפקח על בתי הספר התיכוניים.

עזריהו כתב מאמרים רבים על סוגיות שונות בתחום החינוך, בהם: "לשאלת התיקונים בבתי ספרנו", "היצירה החופשית בחיבור", "יסוד המולדת בחינוך ובהוראה", "עיקרי תורת פסטלוצי", "לימוד המולדת", "פרובלימות החינוך שלנו", "החינוך בתל אביב", "מהות בית הספר הכללי", "הישגי בית הספר הכללי" ועוד. בנוסף כתב את הספר "החינוך העברי בארץ-ישראל". לאחר מותו פורסמו על ידי מחלקת החינוך והוצאת מסדה שלושה כרכים שבהם קובצו מאמריו: "הוראת התנ"ך" (1946); "מאמרים פדגוגיים" (1946); ו"החינוך העברי בארץ-ישראל" (1954).

יוסף עזריהו נפטר ב-1945, בסיומה של הרצאה שנשא בפני מועצת המפקחים של מחלקת החינוך. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור, וב-1962 נקברה רעייתו לצידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]