יוסף לונץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף לונץ
לידה 25 בדצמבר 1935
חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה 13 בפברואר 1983 (בגיל 47)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי לונצי
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף תת-אלוף
תפקידים בשירות
  • מושל טולכרם
  • מושל רמאללה
  • מושל שכם
  • מושל רצועת עזה
  • ראש המנהל האזרחי ברצועת עזה
הנצחה
מצפה לונץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף לונץ ("לונצי") (25 בדצמבר 1935 - 13 בפברואר 1983) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש המנהל האזרחי ברצועת עזה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונץ נולד בחיפה, בנם של מרים ומשה. למד בתיכון "חוגים" בעיר. באוגוסט 1953 התגייס במסגרת גרעין נח"ל של תנועת הצופים העבריים, שירת כקצין חי"ר ולחם במלחמת סיני. לאחר מכן השתחרר מהשירות הסדיר והצטרף להכשרה בראש הנקרה. סיים תואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1962 נשלח מטעם צה"ל כיועץ לאתיופיה בה שהה במשך כשנה וחצי. לאחר מכן המשיך בשליחויות ברחבי העולם מטעם משרד הביטחון. בשירות המילואים פיקד על הסיירת של חטיבת ירושלים. במלחמת ששת הימים לחם ונפצע בהיתקלות באזור לטרון. לאחר המלחמה שימש כמושל צבאי במרחב שלמה. ב-1969 היה חבר במשלחת הישראלית לאימון צבאי של הכורדים בעיראק.

במלחמת ההתשה התנדב לשרת במילואים כקצין מנוסה ("נמר") ולפקד על מעוז בקו בר-לב. במלחמת יום הכיפורים שימש מפקד גדוד בגזרה המצרית.

ב-1976 חזר לשירות הקבע ומונה למפקד נפת טולכרם ולאחר מכן שירת כמפקד נפת רמאללה ומפקד נפת שכם. שימש מדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בספטמבר 1981 מונה למושל רצועת עזה ועם כינון המנהל האזרחי ברצועה במונה לראש המנהל האזרחי, תפקיד בו שירת עד פטירתו ממחלה ב-1983.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו הוקם מצפה בהר כביר הסמוך ליישוב אלון מורה, ובהר ארבל. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? (עורכים: משה מעוז וב"ז קדר), משרד הביטחון 1996: משה מעוז, לונצי והעימות היהודי־פלסטיני, עמ' 11–12; יוסף לונץ, שורשיה ומקורותיה של התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל ערב מלחמת העולם הראשונה, עמ' 27–51; יוסף לונץ, המגעים הדיפלומטיים בין התנועה הציונית והתנועה הערבית הלאומית עם סיום מלחמת העולם הראשונה (1962), עמ' 61–79; שיח חברים על לונצי, עמ' 411–423.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]