המנהל האזרחי
 | |
| סמל מתאם פעולות הממשלה בשטחים אליו כפוף המנהל האזרחי | |
 | |
| צילום אווירי של משרדי המינהל האזרחי בין רמאללה לבית אל (בחלקו התחתון של התמונה) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תחום שיפוט | צו מס' 947 של הממשל הצבאי[1] |
| משרד אחראי | משרד הביטחון |
| סוכנות אם | מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| סוכנות בת | מנהלת תיאום וקישור |
| הקמה | 1981 |
| סוכנות קודמת | הממשל הצבאי הישראלי בשטחים |
| ראש | רסאן עליאן |
| מטה מרכזי | בית אל |
| עובדים | 867[2] |
| תקציב | 306 מיליון ש"ח (2013)[2] |
| אתר המנהל האזרחי ביהודה ושומרון | |
.jpg)
המִנְהַל האזרחי (בר"ת: מנהא"ז) הוא גוף צבאי שמנהל מטעם מדינת ישראל את הפעילות האזרחית (הלא-צבאית) בשטחים שישראל כבשה אך לא החילה עליהם את סדרי המינהל והשיפוט שלה. בחודשים שלאחר מלחמת סיני ברצועת עזה ובסיני ומאחרי מלחמת ששת הימים ועד נובמבר 1981, הייתה האכלוסיה הפלסטינית כפופה למנהל תחת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים. בנובמבר 1981, עם מינוי פרופ' מנחם מילסון לראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, הופרד המינהל האזרחי מהממשל הצבאי והוכפף ישירות לשר הביטחון.[3]
ראש המנהל האזרחי הנוכחי הוא תת-אלוף רסאן עליאן. הוא כפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוחל הממשל הצבאי הישראלי בשטחים, שהיה אמון הן על ההיבט הביטחוני והן על הטיפול באוכלוסייה האזרחית. יהודה ניצן מונה "מתאם העניינים האזרחיים בשטחים המוחזקים", תפקיד זמני שביצע בשירות מילואים וכיהן בו במשך מספר חודשים. ב-10 בספטמבר 1967 מונה אל"מ דן חירם כמתאם העניינים האזרחיים עד ספטמבר 1968.[4] במקביל מונה שלמה גזית, באוגוסט 1967, ליו"ר ועדת התיאום המדיני-ביטחוני בשטחים, ולקראת סוף שנת 1968 מונה גם למרכז ועדת המנכ"לים המטפלת בנושאים אזרחיים בשטחים המוחזקים[5] ובדצמבר 1967 מונה לראש מחלקת ממשל צבאי וביטחון מרחבי במטכ"ל.[6] תחת הממשל הצבאי התקיים מטה המינהל האזרחי שכלל שני ענפים: ענף כלכלה וענף מינהל ושירותים. בראש הענפים עמדו קציני צבא ולידם פעלו קציני מטה אזרחיים שהיו כפופים להם מבצעית אך מקצועית היו שליחים של משרדי ממשלה אזרחיים.[7]
ראשי הערים בשטחים המוחזקים, לרוב הושארו בתפקידים (דוגמת מוחמד עלי אל-ג'עברי בחברון) והמשכו לנהל את העניינים האזרחיים בערים הגדולות. מעליהם מונו מושלים צבאיים לכל נפה, קצינים בדרגת סגן אלוף, בגדה בשבע נפות: תברון, בית־לחם, רמאללה, ירדן, שכם, ג'נין וטול־כרם. בשנת 1973 החל הממשל הצבאי לגבש תוכנית להעברת ניהול נושאים אזרחיים, כחינוך, בריאות וחקלאות לידי התושבים המקומיים, תפקידים בהם החזיקו קציני מטה ישראלים. הדבר לא יצא לפעול עקב התנגדות של ההנהגה המקומית שראתה במהלך שיתוף פעולה ונורמליזציה של הכיבוש הישראלי.[8][9]
בשנת 1981 החליט שר הביטחון, אריאל שרון, להפריד בין המשימה הרגילה של צה"ל להגן על מדינת ישראל ואזרחיה מפני איומים חיצוניים, לבין אחריותו לדאוג לצורכיה האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטת ישראל. לשם כך הוא הפריד את המנהל האזרחי מהממשל הצבאי והותיר בידי הממשל הצבאי רק את האישור הסופי לפעולות בעניינים אזרחיים. ב-4 בנובמבר 1981 פוצלו הסמכויות, המושלים הצבאיים הפכו לקציני המנהל האזרחי, סמכויותיהם צומצמו והם איבדו את השליטה על הנושא הביטחוני. ראש המנהל האזרחי האחראי עליהן כפוף למתאם הפעולות בשטחים ולשר הביטחון. במקביל, הוקמו שלושה מרחבים: יהודה, בנימין ושומרון, שמפקדיהם, קצין בדרגת אלוף-משנה, עוסקים בביטחון שוטף וכפופים לאלוף פיקוד המרכז וממנו למטכ"ל ולשר הביטחון.[10] לאחר האינתיפדה הראשונה, הורחבה פריסת צה"ל והוקמה אוגדת אזור יהודה ושומרון המרחבים פוצלו לשישה חטיבות מרחביות: חטיבת מנשה, חטיבת אפרים, חטיבת שומרון, חטיבת בנימין, חטיבת יהודה וחטיבת עציון.
בשנת 1995, כחלק מהסכם הביניים (אוסלו II), הועברו חלק מסמכויות המנהל האזרחי לרשות הפלסטינית. תפקידי המושלים הצבאיים של המנהל האזרחי בכל נפה בוטלו. כיוון שבידי ישראל נותרו סמכויות אזרחיות וביטחוניות רבות, היה צורך בתיאום של הרשויות הפלסטיניות עם אלו הישראליות, ולכן הקימו מדינת ישראל והרשות הפלסטינית את מפקדות התיאום והקישור (מת"ק). עם פרוץ האינתיפאדה השנייה חדלו משרדי המת"ק לעסוק בתיאום ובשיתוף פעולה בין הרשויות הישראליות והפלסטיניות כמעט לגמרי, ועבודתם התמקדה בטיפול בבקשות להיתרי מעבר בין חלקים של איו"ש ובין איו"ש לישראל. בניגוד לעבר, פונים בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] פלסטינים רבים ישירות למשרדי המת"ק הישראליים, מבלי להזדקק לשירותיהם של מקביליהם הפלסטיניים.
בספטמבר 2005, עם השלמת תוכנית ההתנתקות, בוטל המנהל האזרחי ברצועת עזה.
במהלך שנת 2005 הוקמה מפקדת תיאום וקישור גם באזור עוטף ירושלים, סמוך למעלה אדומים, כדי לתת מענה לסוגיות מרקם החיים שנפגע עקב בנייתה של גדר ההפרדה.
מועצת התכנון העליונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל הסמכויות התכנוניות ביהודה ושומרון מרוכזות בידי ועדת תכנון אחת והיא מועצת התכנון העליונה (המקבילה לוועדות הארצית והמחוזית בתוך הקו הירוק), השוכנת במטה המנהל האזרחי הסמוך לבית אל.
בשנת 1966, כשנה לפני תחילת מלחמת ששת הימים, חוקק חוק ירדני הקרוי "חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 79", אשר הסדיר את נושא התכנון והבנייה בגדה המערבית, שהייתה בידי ירדן. חוק זה החליף את החוק הירדני הקודם, "חוק לתכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 31" משנת 1955 שהחליף בזמנו את החקיקה המנדטורית הבריטית. החוק, משנת 1966, קבע בין היתר, את הרכב רשויות התכנון ואת סמכויותיהן, התווה את תהליך תכנונן ואישורן של תוכניות פיתוח ואת תהליך הוצאת רישיונות בניה, וכן הגדיר את הליכי הערעור על החלטות רשויות התכנון ואת הצעדים שיינקטו במקרה של עבירות על החוק.
בשנת 1971 הוציא הצבא צו[11] ובו הוא נותן למועצת התכנון העליונה בין השאר את הסמכויות "לתקן, לבטל או להתלות תקפם של כל תוכנית או רישיון" ו-"לפטור כל אדם מחובת רישיון שנדרש על פי החוק".[12]
הצו אשר הוציא צה"ל ב-1971 ביטל את הוועדות המחוזיות. כל הסמכויות רוכזו בידי מועצת התכנון העליונה הנמצאת במנהל האזרחי בבית אל. בראש מועצת התכנון העליונה, לפי חוק התכנון והבנייה הירדני, עומד שר הפנים הירדני. מפקד האזור מינה את קצין המטה לענייני פנים של המנהל האזרחי ליו"ר מועצת התכנון העליונה. הנהלים הייחודיים הפכו את חברי ועדת התכנון העליונה והעומד בראשה, קצינים ואזרחים עובדי צה"ל בדרג בינוני, לכל-יכולים בתחום. הסמכות שניתנה בידם רבה יותר מסמכותו של שר הפנים בכל הנוגע לתוכניות מתאר בתחומי הקו הירוק.[13]
בנוסף, עובדי מועצת התכנון העליונה משמשים בתפקידים שונים גם בלשכת התכנון המרכזית של המנהל האזרחי. לשכת התכנון המרכזית אחראית על התכנון הפיזי של המקרקעין באזור יהודה ושומרון ברמות של התכנון האזורי, המתארי-מקומי והמפורט, ביישובים הישראליים והפלסטיניים ובמרחב הפתוח שביניהם. עד הסכמי אוסלו בכל האזור ואחריהם בשטחי "C" בלבד.[14] במשך כ-25 שנה (בין השנים 1988 ל-2013) שימש אדריכל שלמה מושקוביץ בתפקיד הכפול של מנהל לשכת התכנון המרכזית במינהל האזרחי ויו"ר מועצת התכנון העליונה (כולל ועדת המשנה להתיישבות). החל משנת 2013, עומד האדריכלית נטליה אברבוך בראש לשכת התכנון המרכזית, ובתפקיד יו"ר מועצת התכנון העליונה.[15]
ועדת המשנה להתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש ועדה זאת עומדת הגברת לורה לוין.
ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה, הוקמה בשנת 1979 כדי לטפל בתכנון ההתנחלויות בכל אזור יהודה ושומרון. סמכויות הוועדה נרחבות וכוללות:[16]
- סמכויות מועצת התכנון העליונה וסמכויות ועדה מחוזית לגבי כל מקום הכלול בתחום מועצה אזורית, כהגדרתה בצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979, או בתחום מועצה מקומית, כהגדרתה בצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (שניהם להלן: "תחום מועצה"), ולגבי כל עניין הקשור באופן ישיר במקום כאמור.
- יו"ר מועצת התכנון העליונה, לאחר התייעצות עם נציג היועץ המשפטי וראש תחום תשתית במינהל האזרחי, רשאי לקבוע לעניין סעיף זה, בין באופן כללי ובין לעניין מסוים, כי מקום פלוני ייראה כאילו היה כלול בתחום מועצה, אם מצא כי לאותו מקום זיקה מכרעת לתחום מועצה.
בנפרד מועדת המשנה להתיישבות, ועדות המשנה לתכנון מקומי בכל נפה, מיועדת לתוכניות של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון. אך מאז 1995, ועדות התכנון המקומי בשטחי "C" אינם פעילות והפלסטינים כמעט ואינם מקבלים אישורי בנייה.[17] בשנת 2011, עתרה לבג"ץ מועצת הכפר דיראת-רעפיה, בבקשה כי יורה לשר הביטחון, למפקד הצבאי, לראש המנהל האזרחי ולמועצת התכנון העליונה להחזיר על כנן את ועדות התכנון המחוזיות[18] אך עתירה זו נדחתה.[19]
ועדת המשנה לתכנון ורישוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוועדה עוסקת בכל נושאי התכנון המקומי שבשטחי C ולא בתחום ההתיישבות, ואמונה על אישורי בניה, תוכניות מתאר, ותוכניות מפורטת במגזר הערבי בתחום שטחי C. בראש ועדה זאת עומד שמואל קלימי.
ועדה זאת משמשת גם כוועדת הערר של ועדת המשנה לפיקוח.
תפקיד המנהל האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהותו של המִנהל ותפקידו הוגדרו בצו מס' 947 של הממשל הצבאי,[1] הקובע בסעיף 2:
- "מוקם בזה מִנהל אזרחי באזור. המִנהל האזרחי ינהל את העניינים האזרחיים באזור, בהתאם להוראות צו זה, לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם, בהתחשב בצורך לקיים מִנהל תקין וסדר ציבורי."
הגוף הוקם כדי להוציא מידי צה"ל את ניהול העניינים האזרחיים בשטחים שנכבשו ב-1967 ולא סופחו לישראל, אולם הוא אינו גורע מסמכויות הממשל הצבאי באזור, כיוון שפעולותיו כפופות לאישור מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שהוא אלוף בצה"ל הפועל במסגרת משרד הביטחון, ומדיניותו צריכה להיות מעוגנת בצווים של אלוף פיקוד המרכז, שהוא הממונה על החקיקה בשטחים הכפופים למרות ישראל באזור יהודה ושומרון. המנהל האזרחי זוכה לליווי משפטי שוטף של "היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון" בפרקליטות הצבאית (יועמ"ש איו"ש).[20]
המנהל האזרחי משמש בתפקיד מקביל למשרדי הממשלה בישראל, כאשר כל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים (משרדי הפנים, האוצר, התחבורה, הבריאות וכו') שולחים נציגים מטעמם האחראים כל אחד על התחום באזור השיפוט של המנהל האזרחי. הקשר עם התושב עצמו נוצר ומתנהל באמצעות תשעת משרדי התיאום והקישור הישראליים הפועלים ביהודה ושומרון. המנהל האזרחי אחראי על כל ההיבטים האדמיניסטרטיביים של התושבים. בין השאר הוא אחראי על הנפקת אישורי הכניסה לישראל, אישורי התנועה בתוך יו"ש, אישורי תנועה ברכב (היתר כתר), אישורי עבודה וכמעט כל אישור רלוונטי אחר.
מנהלי היחידות במנהל מקבלים את התואר קצין מטה (קמ"ט), למרות שרבים מהם אזרחים המהווים את הנציגות המקצועית של משרדי הממשלה השונים,[21] לדוגמה:
- קצין המטה לארכאולוגיה - אחראי על כל ענייני הארכאולוגיה בשטחי יהודה ושומרון הוא עובד רשות העתיקות. כיום מכהן בתפקיד מר חנניה היזמי.[22]
- קצין מטה איכות הסביבה - מר בנימין אלבז מכהן בתפקיד. ביהודה ושומרון הוא עובד המשרד להגנת הסביבה[23]
- קצין מטה רישום מקרקעין - אחראי על הסדרה, על רישום ועל מתן ייעוץ בנוגע לבעלות על קרקעות בשטחי "C". כיום מכהן בתפקיד מר תומר כרמי.
- קצין מטה מדידות - הממונה על המדידות בשטחי יהודה ושומרון הוא עובד המרכז למיפוי ישראל. כיום מכהן בתפקיד מר אבי פתיק[24]
- קצין מטה שמורות הטבע - אחראי על שמירת הטבע בשטחי יהודה ושומרון[25]
- קצין מטה תעסוקה - אחראי על הנפקת ההיתרים לתעסוקה לפועלים הפלסטינים מאזור יהודה ושומרון
- קצין מטה רווחה - עובד משרד הרווחה האחראי על התיאום והקישור בין הרשויות הישראליות לבין נציגי הרשות הפלסטינית בסוגיות שונות בענייני רווחה של תושביה הפלסטינים של יהודה ושומרון
- קצין מטה תקשורת ודואר - אחראי על הפעלת כלל סמכויות התקשורת והדואר באזור יהודה ושומרון
- קצין מטה תחבורה ומע"צ - מתאם משרד התחבורה, אחראי על פיתוח ותחזוק תשתיות תחבורה ועל הסדרת רישיונות בתחום זה באזור יהודה ושומרון
- קצין מטה חשמל
- קצין מטה חקלאות
- קצין מטה מים
- קצין מטה בריאות
יחידת הפיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהל האזרחי מפעיל ביהודה ושומרון יחידה האחראית על אכיפת הדין ותחיקת הביטחון בשטחי C. היחידה פועלת כנגד בניה בלתי חוקית במגזר הפלסטיני והישראלי, ודואגת לשמירה על אדמות המדינה ושטחי אש. היחידה פועלת בתחומים נרחבים, בין היתר שמירת איכות הסביבה, פיקוח על מחצבות, ניתוק חיבורי מים בלתי חוקיים, מניעת פגיעה ביערות ועוד. החל משנת 2015 מקדמת היחידה הקמת שכונה בדואית סמוך לאבו דיס, כדי לתת מענה לאוכלוסייה החיה באופן בלתי חוקי במרחב. במסגרת עבודה זו הוקמו 35 מגרשים הכוללים תשתיות מים, חשמל וביוב.[26]
ביוני 2017 החלה היחידה להפעיל לראשונה רחפנים בשטחי הרשות הפלסטינית, כחלק מהאכיפה נגד פעילות המפחמות המזהמות.[27]
מנהלות התיאום והקישור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפקדת המנהל האזרחי - בבסיס אוגדת איו"ש ליד בית אל.
- מת"ק רמאללה - מצפון לרמאללה, סמוך למפקדת המנהל האזרחי.
- מת"ק ג'נין - ליד הכפר סאלם.
- מת"ק שכם - סמוך לכפר חווארה, מדרום לשכם. ממוקמת בבסיס של חטיבת שומרון.
- מת"ק אפרים - ליד אבני חפץ.
- מת"ק עוטף ירושלים - סמוך למעלה אדומים.
- מת"ק בית לחם - סמוך לצומת גוש עציון מדרום לירושלים.
- מת"ק חברון - בהר מנוח מדרום לחברון.
- מת"ק יריחו - ליד ורד יריחו מדרום-מערב ליריחו.
- מת"ק אזח"ע - ברצועת עזה סמוך למעבר ארז, תחתיו הנציגות הדרומית סמוך למעבר כרם שלום.
הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידת "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש" (המכונה גם "קמ"ט אפוטרופוס") הוקמה עם כניסת צה"ל ליהודה ושומרון ביוני 1967, ופעלה תחת הממשל הצבאי עד שנת 1981, מאז פועלת היחידה במסגרת המנהל האזרחי. סמכות הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש מבוססת על שני צווים: "צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967" ו"הצו בדבר נכסים נטושים (רכוש הפרט) (אזור הגדה המערבית) (מס' 58), התשכ"ז-1967". בצווים אלו נקבעו סמכויותו של הממונה בנוגע לניהול הרכוש הממשלתי (אדמות מדינה) והנטוש (אדמות נפקדים) ביהודה ושומרון. בנוסף לכך, הממונה הוא נציג מינהל מקרקעי ישראל ביהודה ושומרון. בצו בדבר נכסים נטושים (מס' 58), התשכ"ז-1967, נקבע, כי "רכוש נטוש הוא נכס שבעליו החוקי או מי שהחזיק בו כדין, עזב את האזור לפני התאריך הקובע (7 ביוני 1967), בתאריך הקובע או אחרי המועד האמור, בהשאירו את הנכס באזור".
בשנת 1980 הממונה הפך לגורם המרכזי בהכרזה על קרקעות באזור כאדמות מדינה והקצאתן לצורך הקמת יישובים חדשים, בעיקר התנחלויות. סקר ראשוני הראה כי כ־1.5 מיליון דונם, כ־26% משטחי יהודה ושומרון יכולים להיות מוכרזים כאדמות מדינה. ההליך להכרזת אדמות אלו כאדמות מדינה כלל ביצוע סקר מקדים, הודעה בפני המוחתארים המקומיים כי ישנה כוונה להכריז על אדמות באזורם כאדמות מדינה, והקצאת פרק זמן לערעור על החלטה זו. במידה ולא התקבלה התנגדות להכרזה, נרשם השטח כאדמות מדינה. בפועל, בשל מדיניותה של פליאה אלבק, לא הוכרזו אדמות מדינה במקום שבו הייתה אדמה מעובדת בידי פלסטינים. בין 1980 ל־1984 הוכרזו כ־800,000 דונם כאדמות מדינה.[28]
בעת הקמת יישובים, מאחר שאדמות המדינה ביהודה ושומרון אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין ("טאבו"), הקרקעות היו נכס שהממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי העניק הרשאה לתכנונו לגוף מיישב, לרוב החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית או משרד השיכון. בדו"ח מבקר המדינה מ-2012, נחשף כי ב-83 התנחלויות הממונה לא גובה דמי חכירה על אדמות המדינה (כנהוג בתוך תחומי הקו הירוק), סכום שהמצטבר למאות מיליוני שקלים לאורך השנים. כמו כן, 25 תחנות דלק ישראליות הפועלות ביהודה ושומרון וממוקמות על אדמות המדינה, פועלות שנים רבות בלי שהממונה חתם עם בעליהן על חוזה הרשאה לשימוש בקרקעות שעליהן הן נמצאות, כנדרש בצו בדבר רכוש ממשלתי, ובלי שגבה עבורן דמי שימוש.[29]
ועדת העררים הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדת העררים הצבאית דנה, בין השאר, בעררים על החלטות הממונה על הרכוש הממשלתי בדבר הכרזות על קרקעות באזור יהודה ושומרון כאדמות מדינה, על סמך טענות לבעלות על הקרקע. עררים ניתנים להגשה רק בתוך 45 הימים שנקבעו לכך בצו ההכרזה.
הבעלות על הקרקעות, כמו כל זכות קניינית אחרת במשפט הישראלי, כפופה לתקנת השוק, ולפיכך אם יתגלו זכויות בקרקע לאחר שזו כבר הוקצתה על ידי הממונה כאדמת מדינה והוחל בפיתוחה בתום לב, זכותו של התובע תפקע והוא יוכל רק לתבוע פיצויים מהממונה.[30].
תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקציב המנהל האזרחי, כחלק מתקציב תיאום הפעולות בשטחים, מגיע דרך תקציב המדינה ודרך הכנסותיו ("הוצאה מותנית הכנסה") כגון: אגרות רישום מקרקעין (טאבו), אגרות תכנון, אגרות תחבורה, הכנסות מבתי משפט צבאיים בגין קנסות, חילוט ערבויות ואגרות בגין ביול בקשות כניסה לישראל.[31] בשנת 2010 התגלה כי מדינת ישראל העבירה לקופתה, במשך כ-15 שנים, מאות מיליוני שקלים מגביית אגרות והיטלים בשטחי הגדה המערבית שנועדו לפי החוק לתקציב המנהל למען התושבים.[32]
תקציב המנהל האזרחי בשנת 2013 היה 306 מיליון ש"ח.[2]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט מאוד מחקרים אובייקטיבים נעשו על פעולות המנהל האזרחי מכיוון שהמנהל כמעט ואינו מפרסם נתונים על עבודתו.
אף כי הגדרת תפקידו של המנהל היא דאגה לרווחתה של כלל האוכלוסייה באזור יהודה ושומרון, נטען כי, מעצם היותו חלק מהממסד הישראלי, הוא מעדיף בפועל את האינטרסים של מדינת ישראל באזור, לרבות אלו של המתיישבים הישראלים, כשאלה מתנגשים באינטרסים של התושבים הערבים.
מאידך, נטען כנגד המנהל האזרחי שהוא מפלה לרעה את המגזר היהודי. לדוגמה בשנת 2008 איתר המינהל 646 מבנים בלתי חוקיים במגזר הפלסטיני והרס 111 מהם (17%). באותה שנה איתר המינהל 293 מבנים בלתי חוקיים במגזר היהודי והרס 105 מהם (36%).[33] בתגובה טוענים ארגוני זכויות אדם כי לא ניתן לערוך השוואה כזו כשמראש מדיניות מתן האישורים מוטה: לטובת המתנחלים עומדים גופי תכנון אזרחיים עם נציגות לקהילה (כלומר לציבור המתנחלים) ואילו עבור הפלסטינים מתכננים גופים צבאיים ללא נציגות לפלסטינים. לטענת עמותת "במקום", ישראל משתמשת בכלים תכנוניים שונים כדי לצמצם במידת האפשר את הגידול באוכלוסייה הפלסטינית בשטח C. כך למשל בשנת 2005 הוגשו למנהל האזרחי 189 בקשות של פלסטינים להיתרי בנייה, מהן אושרו רק 13 (7%). באותה שנה נבנו בהתנחלויות 1180 יחידות דיור.[34] לפי נתוני המינהל האזרחי, שהועברו לארגונים, רק אחוז זעום[35] מבקשות להיתרים שמגישים הפלסטינים לבנייה אכן מאושרים. במצב כזה, לטענת הארגונים, נתוני ההריסות זניחים ביחס למבנה הבסיסי של מערכת התכנון המפלה כנגד פלסטינים.
ביקורת אחרת מצד אנשי שמאל וימין כאחד היא שהם רואים את המנהל האזרחי כגוף אנטי דמוקרטי אשר כופה את שליטתו על חיי אנשים שלא בחרו בו ובעומדים בראשו.
עם מתן צו הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון בסוף שנת 2009, הועברה האחריות על מילוי הצו למינהל. לצורך כך הגדיל המינהל את מצבת כוח האדם שלו ופעל בנמרצות להפסקת כל עבודות הבנייה היהודיות בכל שטחי יו"ש אף במקומות שכבר קיבלו אישור מוקדם יותר אולם לא החלה בהם הבנייה בפועל ואף לא הונחו יסודות. מהלך זה עורר זעם בקרב המתיישבים שטענו כי המנהל עוסק אך ורק בבנייה בהתנחלויות ולא בבנייה בלתי חוקית של ערבים בשטחי C.
המינהל האזרחי, כך פורסם, איננו משקיע את התקציבים שניתנו לו בנושאים כגון שמירה על הסביבה ופינוי אשפה, ואף על פי שתחומים אלה נמצאים באחריותו.[36]
כמו כן נמתחת ביקורת על אוזלת היד במניעת שוד עתיקות ביהודה ושומרון של קמ"ט ארכאולוגיה במנהל, לרשותו עומד פקח אחד.[37]
פרשות שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים התגלו מספר מקרי שחיתות במנהל, בעיקר פרשות של מתן היתרי כניסה לישראל, אישורי בנייה, רישיונות חציבה ורכישת קרקעות תמורת שוחד:
- בשנת 1983, התפטר מושל נפת טול כרם, סגן אלוף שלום מוצפי, לאחר שהואשם בקבלת שוחד, במעילה בתפקיד ובניצול מעמדו כמושל לצרכיו הפרטיים.[10]
- בשנת 1998, מצאה ועדה של משרד הביטחון ("ועדת ורדי-גדרון") אי סדרים חמורים בנושא של חלוקת זכיונות להפעלת מחצבות ותחנות דלק במנהל. בין השאר התגלו עדויות על מעבר של בעלי תפקידי רישוי במנהל (שאחראים על מתן זכיונות כרייה), מיד עם פרישתם, לתפקידים בכירים בחברות הכרייה שזכו בזכיונות.[38]
- באוקטובר 2003, שני קצינים במנהל האזרחי נעצרו במסגרת חקירת מצ"ח. השניים נחשדו בקבלת טובות הנאה מכמה אנשי עסקים פלשתינאים באזור חברון, תמורת הנפקת אישורי מעבר בהיקף גדול.[39]
- בשנת 2005, נפתחה חקירת משטרה בחשד שבכירים במינהל סייעו לרכישת קרקעות במרמה מפלשתינאים ביהודה ושומרון, תמורת שוחד.[40]
- ביוני 2008, הוגשו כתבי אישום בפרשה נגד שני בכירים במינהל, סגן-אלוף יאיר בלומנטל (שהיה ראש ענף תשתיות במינהל) ורב-סרן אהוד ברוש (ראש מדור מקרקעין), שנאשמו בקבלת שוחד וטובות הנאה מסוחר הקרקעות יוסף עמרם.[41] בשנת 2011, הגיעה המדינה לעסקת טיעון עם יוסף עמרם, שהורשע על פי הודאתו במתן שוחד וכן בסחיטה באיומים ועבירות מס; נגזרו עליו 18 חודשי מאסר.[42]
- ביוני 2011, עמרם קבילו, לשעבר ראש ענף תעסוקה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון, הורשע בעבירות של קבלת שוחד וטובות הנאה מגורמים שונים כדי להנפיק לפלסטינים אישורי מעבר לישראל.[43]
- בינואר 2016, רס"ן יוסף יזיד מהמנהל האזרחי נשלח ל-5 שנות מאסר על קבלת שוחד של רבע מיליון ש"ח מפלסטינים, תמורת הנפקת היתרי כניסה לישראל.[44]
- במרץ 2017, הורשע קצין במנהל האזרחי בעבירות מין חמורות, קבלת שוחד וחריגה מסמכות עד כדי סיכון ביטחון המדינה.[45] בית הדין הצבאי ביפו גזר עליו 11 שנות מאסר.[46]
- ביולי 2017, במסגרת הסדר טיעון, רכז ביחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, צבי אבנון, הורשע בביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים - לקיחת שוחד עבור מידע מקדים שמסר על ביקורות יזומות של המינהל האזרחי באתרים לחציבה בלתי חוקית. בנובמבר 2017, הגישה הפרקליטות תביעה אזרחית כנגד אבנון, ובו דרשה ממנו את 45 אלף השקלים שקיבל כשוחד.[47]
ראשי המנהל ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מנחם מילסון | 1981 - 1982 | |
| יגאל כרמון | 1982 - 1983 | ממלא מקום |
| שלמה איליה | 1983 - 1984 | |
| פרדי זך | 1984 - 1985 | ממלא מקום |
| אפרים סנה[48] | 1985 - 1987 | |
| שייקה ארז | 1987 - 1991 | |
| גדי זהר | 1991 - 1995 | |
| דוד שחף | 1995 - 1998 | |
| דב צדקה | 1998 - אוקטובר 2002 | |
| אילן פז | אוקטובר 2002 - אוגוסט 2005 | |
| כמיל אבו רוקון | אוגוסט 2005 - ינואר 2007 | כיום מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| יואב (פולי) מרדכי | ינואר 2007 - נובמבר 2010 | לימים דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| מוטי אלמוז | נובמבר 2010 - ספטמבר 2013 | לימים ראש אכ"א |
| דוד מנחם | ספטמבר 2013 - פברואר 2016 | |
| מוניר עמאר | פברואר 2016 - מרץ 2016 | נהרג בהתרסקות מטוס קל[49] |
| אורי מנדס | מרץ 2016 - יוני 2016 | סגן ראש המנהל האזרחי, ממלא מקום |
| בן חור אחוות | יוני 2016 - יוני 2019 | |
| רסאן עליאן | יוני 2019 - |
ראשי מת"ק עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אביב ברזילי | 1967 | מושל הרצועה, לימים מפקד חטיבה 8 |
| משה גורן | 1967 | מושל הרצועה, לימים ראש אגף האפסנאות ונספח צה"ל בבריטניה |
| מרדכי גור | 1967–1969 | מושל הרצועה, לימים הרמטכ"ל ה-10 |
| מנחם אבירם | 1969–1971 | מושל הרצועה, לימים מפקד אוגדה 49 |
| יצחק פונדק | 1971–1973 | מושל הרצועה |
| אברהם אורלי | 1973–1974 | מושל הרצועה, לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| דוד מימון | 1974–1977 | מושל הרצועה, לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
| יוסף קסטל | 1977–1979 | מושל הרצועה |
| יצחק שגב | 1979–1981 | מושל הרצועה |
| יוסף לונץ[50] | 1981–1983 | מושל הרצועה, ראש מנהל האזרחי הראשון |
| אברהם בנימין[51] | 1983–1985 | תחילה ממלא מקום ומנובמבר 1983 בפועל |
| שייקה ארז | 1985–1987 | |
| אריה רמות-שיפמן | 1987–1991 | |
| דב גזית[52] | 1991–1994 | |
| עמיקם נגר לוי | 1994–1995 | |
| דב צדקה[53] | 1995–1998 | |
| כמיל אבו רוקון | 1998–2001 | לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| דני ששון | 2001–2003 | |
| יואב (פולי) מרדכי | 2003–2005 | לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| ניר פרס[54] | 2005–2008 | |
| לוי משה[55] | 2008–2011 | |
| מנצור חטיב[56] | 2011–2014 | |
| פארס עטילה[57] | 2014–2018 | |
| איאד סרחאן[58] | 2018 - מכהן |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבתי טבת, קללת הברכה, הוצאת שוקן, תש"ל (1969). הספר מתאר את הליכי כינון המנהל האזרחי ביו"ש מההיבט המשפטי, הפוליטי והאנושי.
- עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, כנרת, זמורה-ביתן, דביר -מוציאים לאור בע"מ, 2004. (ע' 403–417)
- רס"ן אהרון משניות (עורך), דיני התכנון, הבניה והמקרקעין באזור יהודה ושומרון - הדין תחיקת הביטחון והפסיקה, בהוצאת המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון.
- אודי מנור, לעשות שלום עם הפלסטינים - הוויכוח בישראל על הגדה המערבית 1967–1987, הוצאת כרמל, 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, באתר תיאום פעולות הממשלה בשטחים
- המנהל האזרחי מעדיף את הפלסטינים - nrg, יוני 2006
- "משטר הכבישים האסורים בגדה המערבית" - בצלם, אוגוסט 2004
- ביורוקרטיה בשירות הכיבוש- מפקדות התיאום והקישור - מחסום WATCH ורופאים לזכויות אדם, מאי 2004
- יובל גינבר, הורסים שלום- מדיניות ההריסה ההמונית של בתי פלסטינים בגדה המערבית, בצלם, 1997
- שמואל גרואג, ניכוס המרחב- תכנון ואי תכנון בגדה המערבית ככלי פוליטי, 'במקום'
- דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: שולטים בכלכלה, באתר כלכליסט, 22.3.2010
- דו"ח על המצב הסביבתי החמור ביו"ש של ירוק עכשיו נוב' 2009
- עמוס הראל, נטש בזמן, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005
המנהל האזרחי בעזה, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 6:05)- תיאום פעולות הממשלה בשטחים, נוהל כניסת זרים לשטחי איו"ש
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1.0 1.1 צו בדבר הקמת מנהל אזרחי (יהודה והשומרון) (מס' 947), התשמ"ב-1981, באתר הפרקליטות הצבאית.
- ^ 2.0 2.1 2.2 דוח תיאום פעולות הממשלה בשטחים בשנת 2013
- ^ פרופ' מנחם מילסון, דבר, 21 באוקטובר 1981
- ^ דן חירם יתאם ענינים אזרחיים בשטחים המוחזקים, דבר, 15 בספטמבר 1967
- ^ יד אחת לשטחים, דבר, 6 בספטמבר 1968
- ^ אל"מ שלמה גזית ראש מחל' הממשל הצבאי במטכ"ל, דבר, 24 בנובמבר 1967
- ^ מלחמות היהודים בשטחים, דבר, 25 בספטמבר 1968
- ^ דני רובינשטיין, סמכויות אזרחיות בשטחים, דבר, 2 באוקטובר 1973
- ^ תכנית למינוי מנכ"לים מקרב תושבי השטחים בתחומי המינהל האזרחי, דבר, 28 במרץ 1974
- ^ 10.0 10.1 רפיק חלבי, הסתאבות המושלים הצבאיים, ישראל, 1983, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
- ^ "צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (יהודה והשומרון) (מס' 418)", תשל"א1971- (קמצ"מ תשל"ב 1000; תשל"ו 1422, 1949; תשמ"א 246; תשמ"ב, 718, 872; תשמ"ג, מס' 57, ע' 50; תשמ"ד, מס' 66, ע' 30).
- ^ סעיפים 1 ו-4 לצו זה
- ^ עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ- המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, כנרת, זמורה-ביתן, דביר -מוציאים לאור בע"מ, 2004. (ע' 404)
- ^ אודות המנהל האזרחי ביהודה ושומרון לשכת התכנון המרכזית
- ^ חיים לוינסון, כך משתמשת המדינה בגופי התכנון כדי לקדם התנחלויות ולמנוע בנייה פלסטינית, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2013
- ^ מינהל התכנון / ועדות מחוזיות / תכנון ביהודה ושומרון / ועדת משנה להתיישבות
- ^ ראש לשכת התכנון בגדה עד שנות ה-80 מבקר את המערכת וקורא להעביר סמכויות תכנון לפלסטינים, שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם, 24.04.14
- ^ .עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים דחוף - בג"ץ 5667/11
- ^ כיום עומדת בראש ועדת המשנה להתיישבות הגברת לורה לוין. פסק-דין בתיק בג"ץ 5667/11
- ^ היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון (יועמ"ש איו"ש), באתר הפרקליטות הצבאית.
- ^ http://www.cogat.idf.il/1282-he/Cogat.aspx המנהל האזרחי ביהודה ושומרון - קציני מטה]
- ^ .קמ"ט ארכאולוגיה
- ^ תפקידי קמ"ט איכות הסביבה
- ^ משרד מדידות איו"ש
- ^ שמורות טבע נגד פלסטינים, 17.5.12
- ^ יחידת הפיקוח, באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים
- ^ יוני קמפינסקי, צפו: רחפנים בשירות המנהל האזרחי, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2017
- ^ בצלם - גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית, מאי 2002
- ^ היבטים בפעילות יחידת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה והשומרון
- ^ יותם ברגר, קרקע ניתנה למאחז מצפה כרמים אחרי שנודע שהיא שייכת לפלסטינים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2018
- ^ משרד האוצר, תקציב תיאום הפעולות בשטחים, 2006.
- ^ חיים לוינסון, המדינה הפקיעה מאות מיליוני שקלים שגבתה בגדה במקום להשקיע בתושבים הפלסטינים, באתר הארץ, 7 באפריל 2010
- ^ רועי שרון, דוח: למתנחלים באיו"ש הורסים יותר מלערבים, nrg, 2.5.2009
- ^ סוכנויות הידיעות, גל המכרזים נמשך: הממשלה יוזמת בנייה של עוד 164 דירות בהתנחלויות, באתר TheMarker, 21 בספטמבר 2006
- ^ אפרת וייס, "על כל אישור בנייה לפלסטינים הורסים 18 בתים", באתר ynet, 21 בפברואר 2008
- ^ המינהל האזרחי לא מפקח או משקיע באיכות הסביבה, באתר הארץ, 7.1.2011
- ^ יפעת ארליך, מלחמת חפירות, באתר ynet, 12 בינואר 2017
- ^ היועץ המשפטי יבדוק חשד לאי-סדרים במחצבות ביו"ש, באתר גלובס, 16 במרץ 1998
- ^ ארנון רגולר, חשד: שני קצינים חילקו אישורי מעבר לפלשתינאים תמורת שוחד, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2003
- ^ יהונתן ליס, חשד: חברה בת של קק"ל רכשה במרמה קרקעות מפלשתינאים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2005
- ^ עקיבא אלדר, בכירים במינהל האזרחי הואשמו בסיוע להשתלט על קרקעות בגדה, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
- ^ ת"פ (ירושלים) 197-08 - מדינת ישראל נ' יוסף עמרם, יאיר בלומנטל ואח'
- ^ אביעד גליקמן, אישום: פקיד מינהל שוּחד ונתן אישורים לפלסטינים, באתר ynet, 6 ביוני 2010
- ^ יואב זיתון, 5 שנות מאסר נגזרו על קצין שהורשע בסיוע לפלסטינים להיכנס לישראל, באתר ynet, 18 בינואר 2016
- ^ גילי כהן, 11 שנות מאסר נגזרו על קצין במינהל האזרחי שהורשע בעבירות מין חמורות וקבלת שוחד, באתר הארץ, 23 במרץ 2017
- ^ יואב זיתון, עבירות מין ושוחד: 11 שנות מאסר לקצין צה"ל, באתר ynet, 23 במרץ 2017
- ^ יותם ברגר, פקח במינהל האזרחי קיבל שוחד מפלסטינים; המדינה תובעת ממנו את הכסף, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2017
- ^ ד"ר אפרים סנה יהיה ראש המנהל האזרחי ביו"ש, מעריב, 19 ביוני 1985
- ^ עדי חשמונאי, "דוגמה ומופת": תא"ל מוניר עמאר שנהרג בהתרסקות הובא למנוחות, באתר וואלה! NEWS, 27 במרץ 2016
- ^ דני צדקוני, ראש המנהל האזרחי בעזה הוא ... תא"ל לונץ, דבר, 2 בדצמבר 1981
מת תא"ל יוסף לונץ, דבר, 14 בפברואר 1983 - ^ תא"ל בנימין ראש המינהל בחבל עזה, דבר, 13 בנובמבר 1983
- ^ עמירה הס, עזה, גם המפעל שאמור לשקם את עזה נהרס לגמרי, באתר הארץ, 27 בפברואר 2009.
- ^ עמוס הראל, יעקב (מנדי) אור יחרוץ גורלות במערכת הביטחון, באתר הארץ, 1 בינואר 2011.
- ^ מאות ליוו את אל"מ (במיל') פרס, ראש מת"ק עזה לשעבר, בדרכו האחרונה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 24 בינואר 2012
- ^ חדשות 2, המצב ההומוניטרי בעזה, באתר mako, 14 בינואר 2010
- ^ אלוף-משנה חטיב מנצור- ראש מנהלת תיאום וקישור עזה החדש, 13 ביולי 2011
- ^ עמירה הס, שב"כ הגביר תחקור של אנשי עסקים וסוחרים מעזה כדי להשיג מידע, באתר הארץ, 29 בינואר 2016
- ^ "אל"מ איאד סרחאן מונה לראש מנהלת התיאום והקישור לעזה" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2018.
