מרחב שלמה
מרחב שלמה (מרש"ל) הוא הכינוי שנתנה ישראל לאזור של דרום סיני בעת שהיה בשליטתה, בתקופה שלאחר מלחמת סיני ובעיקר בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. מרחב שלמה היה אזור בעל מנהל אזרחי משלו ומפקדה צבאית משלו (שבמהלך מלחמת יום הכיפורים הופרדה מפיקוד הדרום לפיקוד מרחבי עצמאי). גבולו הצפוני של מרחב שלמה היה גוש ההרים החוצה את סיני מצפון לאבו זנימה.
בעקבות מלחמת סיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור דרום סיני נכבש על ידי חטיבה 9 בסוף 1956, במלחמת סיני, ופונה על ידי צה"ל במרץ 1957. האזור כונה "מפרץ שלמה".
מפקד האזור היה אל"ם מתי פלד, שכיהן בתפקיד עד מעברו לפקד על הממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה ב־26 בפברואר 1957.[1]
ב־22 בפברואר 1957 השלים צה"ל את פינוי כל סיני מלבד מפרץ שלמה ורצועה המקשרת אותו עם אילת.[2]
ב־10 במרץ 1957 פינה צה"ל את המרחב והעבירו לידי כוח החירום של האומות המאוחדות.[3] פינוי צה"ל הסתיים בפועל ב־12 במרץ 1957, עם יציאת יחידה קטנה ששמרה על ציוד בנמל.[4]
בעקבות מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל שנית את האזור ושלטה בחלקו המערבי עד 1980 ובמזרחי עד 1982. בעת השלטון הישראלי, עד 1982, היה המרחב נתון לממשל צבאי. מפקדת האזור שכנה באופירה, ליד מפקדת כוחות צה"ל - מפקדת מרש"ל (מרחב שלמה). מפקד האזור, המושל הצבאי, חלש על הגזרה באמצעות מספר "נציגויות", ששכנו בשטח. שיטה זו הועתקה מפריסת הצבא האמריקאי בווייטנאם בשנות ה-60 ומטרתה הייתה מעורבות באוכלוסייה, מתן שירותים, התחבבות והתחככות ומניעת חדירת השפעות לא רצויות בעצם הנוכחות בשטח[דרוש מקור].
הנציגויות שהיו בנואיבה, דהב, א-טור, אבו רודס וסנטה קתרינה, אוישו בקציני ונגדי ממשל צבאי וכוחות ביטחון שוטף. מפקדי הנציגויות היו בפועל מפקדי הכוחות של צה"ל בשטח. היחידה של הממשל הצבאי נקראה מפקדת אד"ס (אזור דרום סיני) ובראשה עמד קצין בדרגת סא"ל. בין מפקדיה של היחידה הזו היו:
- סא"ל מנחם שרפמן[5]
- סא"ל זאב (זאביק) עשת (1974-1976)
- סא"ל רן פרי (1976-1981)
- רס"ן אפרים איש שלום 1981, עד השבת האזור למצרים, בשנת 1982[דרוש מקור].
בספטמבר 1969 הקימה ועדת המנכ"לים לטיפול בעניינים האזרחיים בשטחים המוחזקים ועדה בינמשרדית מיוחדת למרחב שלמה, שתטפל כפיתוח אזרחי באזור, בסמכויות של ועדה לתכנון ולבנייה. הוועדה מינתה צוות לתכנון כלכלי והטילה עליו להכין תוכנית מיתאר מרחבית. הצוות הגיש ב־1970 תוכנית להקמת שישה מרכזי פיתוח.[6]
במרץ 1970 הוקם מינהל אזרחי, שהופקד על פיתוח התשתית במרכזים המתוכננים ומתן שירותים ממלכתיים ומוניציפליים למתיישבים חדשים ולאוכלוסייה המקומית.[6] בראש המנהל האזרחי הועמד בתחילה חיים צבן, איש משרד החקלאות, שהוחלף ביוני 1970 באלוף במילואים אברהם יפה, במקביל לתפקידו כראש רשות שמורות הטבע.[7] באוגוסט החליף יהודה רשף את יפה כראש המנהל האזרחי.[8] רשף התפטר מהתפקיד באמצע 1972.[9] אף למנהל האזרחי היו נציגויות בשטח שדאגו לרווחת האוכלוסייה לצרכיה, לפרויקטים של פיתוח (דרכים, בארות מים, מרפאות, מרכזים מסחריים ועוד) בתיאום עם תיאום הפעולה בשטחים ועם המפקדה הצבאית, יצגו את משרדי הממשלה שונים ועמד בקשר מול ארגוני סעד. הקשר ליחידות צה"ל ומפקדת האזור נעשה באמצעות קצין מנהל אזרחי שהיה מוצב במפקדת האזור. (במהלך השנים שירתו בתפקיד ראובן רוזנטל, דודו קצין ואפרים איש-שלום) בא-טור היה נציג המינהל האזרחי, אבי אופיר. בסנטה קתרינה, היה זה אבי רובנס.
באוקטובר 1972 החליטה הממשלה להעביר את האחריות לפעולות הפיתוח וכן את הריכוז ואת התיאום של הפעילות האזרחית במרש"ל ממשרד הביטחון למשרד הפיתוח, והוקם המינהל לפיתוח מרש"ל.[6] שר הפיתוח מינה את סגן מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל ראובן אלוני לראש המנהל.[10]
במשך כל שהות צה"ל באזור דרום סיני לא נרשמו כל אירועים חריגים ונשמרו השקט, הפיתוח האזורי ואווירת האמון, בין צה"ל לבין כ־13,000 תושבי דרום סיני הבדואים[דרוש מקור].
בשנות השלטון הישראלי הוקמו באזור מספר יישובים אזרחיים: אופירה, נביעות, די זהב ושלהבת. מרחב שלמה היווה יעד תיירותי מבוקש לישראלים, בין בתיירות חופים לאורך מפרץ אילת ובין בטיולים לאזור ההר הגבוה שם גם הוקם בית ספר שדה ליד מנזר סנטה קתרינה. בסמוך לשארם א-שייח הוקם בסיס של חיל הים הישראלי ששימש את זירת ים סוף של החיל, ובסיס "אופיר" של חיל האוויר הישראלי. כן הופעלו שדות תעופה בא-טור ובסנטה קתרינה, אשר שימשו את הצבא ואת הטיסות הפנים ארציות, לצורכי תיור.
מלחמת יום הכיפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זירת מרחב שלמה במלחמת יום הכיפורים
ערב המלחמה שימש מפקד מרחב שלמה במקביל במינוי משני כמפקד חטיבת הנגב.[11]
ב-6 באוקטובר 1973, יומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נערך בשמי מרחב שלמה קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים, שבו השתתפו שני מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") של חיל האוויר הישראלי, שהיו בכוננות יירוט, ומולם עשרים ושמונה מטוסי מיג-17 ומיג-21 מצריים[12] (שבע רביעיות) - שתקפו מטרות במרחב שלמה. בסיומו של הקרב, שנמשך כשש דקות, הופלו שבעה מטוסי מיג והשאר נמלטו, ואילו מטוסי הפנטום נחתו בשלום. שעות אחדות לאחר הקרב תקף מפציץ מצרי את יחידת הבקרה 528, הסמוכה לשדה אופיר, השמיד את מתקניה וגרם לחמישה הרוגים.
ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד פיקד על חטיבת הנגב, חטיבת הצנחנים וכוחות נוספים, ועסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, במרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו ובשיתוף פעולה עם זירת ים סוף של חיל הים.[11]
ב-20 בנובמבר 1973 הועבר אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן, לתפקיד מפקד פיקוד מרש"ל.[13]
לאחר מלחמת יום הכיפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1975, פיקד על המרחב תא"ל אריה (בירו) דיין. הוא חילק את גזרת הפיקוד המוקטן, שאף זכה לזירה באגף מבצעים במטכ"ל, לשני מרחבים חטיבתיים שהוקמו על בסיס פיצול חטיבה 99 (חטיבת הנגב): חטמ"ר 688 בגזרה המערבית שמפדקתה בא-טור בפיקוד אל"ם צורי שגיא; חטמ"ר 655, בפיקודו של אל"ם אפרים חירם ("פיחוטקה"), בגזרה המזרחית (אילת עד אופירה) שמפקדתה בדהב; ומגמ"ס - מפקדת גזרת מרומי סיני - שמפקדתה שכנה בסנטה קתרינה. על המפקדה פיקדו סא"ל מוסא עטיה, סרן אילן ברוך ומפקדה האחרון יוסי (ג'ו) ניסימוב, שהעבירה לידי המצרים בטקס צבאי רשמי ב-19 בנובמבר 1979.
בספטמבר 1975, בהסדר הביניים עם מצרים, נסוג צה"ל מאזור אבו רודס שנכלל במרחב שלמה. צה"ל ייצב קו ממזרח לאבו רודס ומדרומה באזור שדות הנפט של בליים, כשהגישה המצרית לאבו רודס קרקעית הייתה באמצעות "כביש משותף". במהלך השנים 1979 עד 1982, הועברו מעת לעת שטחים נוספים לידי מצרים: אזור א-טור, אזור ואדי פיראן, ואזור סנטה קתרינה, שהיה האחרון במסגרת הסכם הביניים וייצוב "קו אל-עריש - שארם א-שייח".
בהסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979 התחייבה ישראל לפנות את סיני ולהחזירו למצרים בתוך שלוש שנים.
ב־1 באפריל 1982 הוכרז מרחב שלמה כשטח צבאי סגור והוגבלה הכניסה אליו לבעלי רישיון.[14] ב־25 באפריל הועבר המרחב לידי מצרים.
כיום זהו מחוז דרום סיני של מצרים.
מפקדי מרחב שלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| לאחר מלחמת סיני | ||
| אל"ם מתי פלד | נובמבר 1956–26 בפברואר 1957 | לימים ראש אגף אפסנאות |
| לאחר מלחמת ששת הימים | ||
| סא"ל צבי לבנון | לימים מפקד פיקוד הנח"ל | |
| אל"ם שמואל אמיר | 26 ביולי 1967[15] – אוגוסט 1967 | [16] |
| אל"ם משה נחשון | ספטמבר 1967 – | |
| אל"ם אורי בידץ | 1969–1971 | במקביל מפקד חטיבת הנגב |
| אל"ם טוביה שפירא | מפקד מרש"ל בפריצת מלחמת יום הכיפורים; במקביל מפקד חטיבת הנגב | |
| אלוף ישעיהו גביש | 9 באוקטובר 1973 – 20 באוקטובר 1973 | מונה במהלך מלחמת יום הכיפורים; לשעבר מפקד פיקוד הדרום |
| אלוף שמואל גונן | 20 בנובמבר 1973 – אפריל 1974 | לשעבר מפקד פיקוד הדרום |
| תא"ל אריה בירו | 1975–1978 | |
| תא"ל צורי שגיא | 1977–1980 | |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מירון רפופורט, חשיפה: מפעל ההתנחלות נולד במוחו של משה דיין כבר ב-1956, באתר הארץ, 10 ביולי 2010
- רועי מנדל, בחזרה לגן העדן האבוד. מפוני אופירה מתגעגעים, באתר ynet, 7 באפריל 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חלופי גברי במימשל הצבאי בעזה א/מ פלג במקום ס/א גאון, חרות, 26 בפברואר 1957
- ^ הושלם פינוי סיני, שערים, 23 בינואר 1957
- ^ הושלם פינוי סיני – שארם א שייך נמסרה לכוח האו"ם, הצופה, 10 במרץ 1957
- ^ נסתיים פינוי שארם א שייך, הצופה, 13 במרץ 1957
- ^ רועי מנדל, הלך לעולמו מנחם שרפמן "מלך הר הצופים", באתר ynet, 23 במאי 2008
זאב משל, דרום סיני, עמ' 96, שהל"י-שירותי הוצאה לאור ישראליים בע"מ, 1971 - ^ 1 2 3 מבקר המדינה, אזור מרחב שלמה, דין וחשבון שנתי מס' 24 לשנת הכספים 1972/73
- ^ א. יפה ראש המינהל האזרחי במרחב שלמה, הארץ, 19 ביולי 1970
- ^ צבי אילן, אלוף (מיל.) י. רשף - ראש המינהל האזרחי בסיני, דבר, 20 באוגוסט 1971
- ^ יונה שמשי, מדוע התפטר יהודה רשף, דבר, 1 ביוני 1972
- ^ האחריות לפיתוח מרחב שלמה - למשרד הפיתוח, דבר, 1 באוקטובר 1972
- ^ 1 2 ניר שריג, משה שמיר ואבי גולן (ע), 100 שנות אנשי קשר: אנשים, פועלם ותרומתם, ירושלים: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ה'תשפ"ב-2022, עמ' 526 (497–498), מסת"ב 978-965-599-563-3
- ^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990, בתרשים הקרב בעמ' 455, סעיף 6: "מרדף אחר מיג 21 בגובה נמוך מעל הים"
- ^ אלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, תל אביב: המחלקה להיסטוריה, 2013, עמ' 569
- ^ מרדכי ברקאי, מרחב שלמה נותק ממדינת ישראל, דבר, 31 במרץ 1982
- ^ מנשר בדבר סדרי השלטון והמשפט (מרחב שלמה) (מס' 1), תשכ"ז–1967, מנשרים, צווים והודעות של מפקדת כוחות צה"ל באזור מרחב שלמה 1, עמ' 4, ח' בכסלו תשכ"ח, 10 בדצמבר 1967
- ^ אורי שרף, הבדואים בסיני מסתייגים מהלירה, הארץ, 8 בספטמבר 1967
| שלמה המלך | ||
|---|---|---|
| משפחתו | דוד • בת שבע • נעמה העמונית • בת פרעה • רחבעם • מלכת שבא • טפת בת שלמה | 
|
| חיבורים שיוחסו לו | משלי • קהלת • שיר השירים • מזמורי שלמה • חכמת שלמה • תהילים ע"ב • תהילים קכ"ז | |
| במקרא | צוואת דוד • חלום שלמה בגבעון • עליית שלמה למלוכה • משפט שלמה | |
| אגדות שלמה | כסא שלמה • שלמה המלך ואשמדאי • שלמה המלך והדבורה • שלמה המלך ומלכת שבא • ברית שלמה | |
| שונות | בית המקדש הראשון • ים של שלמה | |
| הנצחתו | נחל שלמה • הר שלמה • בריכות שלמה • איי שלמה • עמודי שלמה • מרחב שלמה • מבצע שלמה | |
| בתרבות המודרנית | שלמה המלך ושלמי הסנדלר • אגדות המלך שלמה • הספר מכרות המלך שלמה (עיבודים: מכרות המלך שלמה (סרט, 1985) • מכרות המלך שלמה (סרט, 1986)) | |
