לדלג לתוכן

יחיאל הלר (השני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחיאל הלר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 בספטמבר 1866
י"א בתשרי ה'תרכ"ז
דזיארז'ינסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1948 (בגיל 81)
כ"ג באב ה'תש"ח
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 באוגוסט 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יחיאל הלר (י"א בתשרי ה'תרכ"ז, 20 בספטמבר 1866 - כ"ג באב ה'תש"ח, 28 באוגוסט 1948) היה רב ליטאי; רבה של דזיארז'ינסק (קוידינוב) במשך שלושים וחמש שנה, ומחבר ספר המצוות לרמב"ם לפי סדר פרשיות התורה.

נולד בדזיארז'ינסק לרב העיר, אברהם הלר (בנו של רב העיר הקודם, ישראל "חריף" הלר מחבר "נחלת ישראל" שכיהן גם כראש ישיבה בישיבת מיר). אביו היה אחיינו של הרב יחיאל הלר מחבר "עמודי אור", והוא נקרא על שמו.

למד בישיבת וולוז'ין והיה מקורבם של הנצי"ב ושל רבי חיים סולובייצ'יק. נסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי משה דנישבסקי, האדר"ת ורבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. נישא לחנה בתו של הרב צבי הירש למפרט, אב"ד סטולביץ' ועורך ספרי הגר"א על שולחן ערוך.

בשנת 1894, ה'תרנ"ד, התמנה לרבה של קוידנוב, כאביו, וכיהן ברבנות העיר שלושים וחמש שנה, עד עלייתו לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט, 1929. עלייתו נתמכה באחֶיה של אשתו, בניו של הרב צבי הירש למפרט מחבר "פסקי הגר"א", שהיו עשירים מפורסמים ורכשו עבורו בית בפתח תקווה ולצדו פרדס שיספק את פרנסתו[1]. זמן קצר אחרי עלייתו ארצה, נפצע בנו צבי הלר, תלמיד ישיבת סלובודקה בחברון, במאורעות המכונים "פרעות תרפ"ט" בחברון ונפטר מפצעיו (כ"ד באב תרפ"ט).

באותה שנה הדפיס בירושלים את מהדורתו לספר המצוות לרמב"ם, שאותו סידר מחדש על סדר פרשיות התורה כדי לאפשר את הלימוד בו מדי שבוע בצמוד לפרשת השבוע.

נפטר בפתח תקווה בכ"ג באב ה'תש"ח, 28 באוגוסט 1948. על שמו רחוב במרכז פתח תקווה, בסמוך לנחלה שבה התגורר בישראל. היו לו ארבעה בנים ובת. בתו רבקה היא אמו של הסופר יהושע קנז, ואחד מבניו, שלמה, הוא אביה של סופרת הילדים צביה גולן.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • משה צינוביץ, רבי יחיאל הלר, בתוך: עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 396

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי אחיינו יצחק יהודה ספיר בהקדמת ספרו שרגי נהורא, פתח תקווה תרפ"ז.