יעקב בורנשטיין
יעקב (יענקלה) בורנשטיין (22 בינואר 1929 - 23 במרץ 1982) היה אתלט ישראלי, שיאן ישראל בריצות 1500, 3000 ו-5000 מטר ולאחר פרישתו מפעילות תחרותית, הפך לאחד מבכירי מאמני האתלטיקה הקלה בישראל. אימן באגודת הפועל עמק חפר, מהבולטות באתלטיקה הישראלית, אשר במסגרתה פעלו מספר שיאני ישראל במגוון מקצועות[1].
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורנשטיין נולד וגדל בירושלים. עקב קשיים משפחתיים, נאלץ לעבור לכפר הילדים שליד בית הספר החקלאי כדורי, במסגרת עליית הנוער. שנתיים לאחר מכן הצטרף לקיבוץ משמרות[2] במסגרת "ההכשרה המגויסת". בגיל 16 עבר לקיבוץ מסדה ובגיל 18 הצטרף לפלמ"ח. במלחמת העצמאות גויס לצה"ל והשתתף בכיבוש העיר באר שבע. בהמשך שירותו בצה"ל שרת במשטרה הצבאית, כאשר השתחרר משירותו הצבאי, יצא עם קבוצת חברים למשלט ליד צאלים מתוך כוונה ליישב את המקום. כאשר התברר מאוחר יותר שהמקום אינו ראוי להתיישבות, עזבו החברים את היישוב ובורנשטיין חזר לקיבוץ משמרות, שם התקבל כחבר קיבוץ.
קריירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנער עסק יענקלה בעיקר בשחייה ואף זכה במקום השני באליפות הפועל בשחייה[2]. עד גיל 20 לא עסק כלל בריצה וזכורה רק הצלחה אחת שלו בריצה, כאשר זכה במירוץ שדה של "הכשרה המגויסת" במשמרות.
את קריירת הריצה שלו החל בורנשטיין לאחר מלחמת העצמאות, במהלך שרותו במשטרה הצבאית, לאחר שצפה בתחרות והתערב עם חבר שיש ביכולתו לנצח את התחרות הבאה[2]. מפקדו, רב-סרן אריה הלוי, לימים מנהל מכון וינגייט ואתלט בעברו, הבין לנפש פקודו ואפשר לו להתאמן כהלכה ולהשתפר בריצות למרחקים בינוניים[1][2]. מכאן ואילך החל להתאמן ברצינות. כבר בתחילת דרכו החל לשמש יריב קשה לרצים הטובים בארץ, בריצות 1500 ו 5000 מטר. הוא התחיל להתאמן אימונים סדירים בהדרכת המאמן מרדכי מגלי ובשנת 1951 נבחר לנבחרת הפועל שהתחרתה ביוגוסלביה, ירד שם לראשונה מתחום 4.20 דקות בריצת 1500 מ' וקבע תוצאה של 4:19.6 ד', אשר נחשבה איכותית באותם ימים[1][3].
שיאן ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות החמישים הגיע לישראל אירווינג מונדשיין, מאמן מפורסם ואתלט עבר אמריקאי מצטיין[4]כיועץ משרד החינוך[5], על מנת לקדם את האתלטים הישראליים המועמדים להשתתף באולימפיאדת הלסינקי בשנת 1952. מונדשיין הכניס מרכיבי עומסים איכותיים ותוכניות עבודה מסודרות לתוכניות האימונים ויעקב בורנשטיין היה אחד מחניכיו השקדניים ביותר[2]. ב 1952 הוא שובר את השיא הישראלי ב 1500 מ' (4:14.5 ד') אך עקב פציעה בשלבי הסיום של הריצה, נאלץ לפרוש מפעילות ספורטיבית למשך שנתיים, תוך שהוא מאבד את סיכוייו לייצג את ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. באותה פגרה מאולצת, החל בורנשטיין לאמן רצים צעירים ובהצלחה רבה[6]
בשנת 1954 הוא מתאושש וחוזר למסלול. במהלך שנת 1955 שובר בורנשטיין באליפות הפועל שנערכה ביוני את שיאי ישראל בריצות 1500 מ' ו 5000 מ'[7]. לאחר מכן הוא שבר פעמיים את השיא הישראלי בריצת 3000 מ'. תחילה הוא שיפר את השיא הקיים וקבע תוצאה של 9:05.4 דקות ומיד אחר כך הפך לישראלי הראשון שירד מתחום 9.00 דקות בריצה זו, כאשר הוא קובע שיא ישראלי איכותי של 8:57.0 דקות . גם את השיא הישראלי בריצת 5000 מ' מצליח בורנשטיין לשבור באותה שנה ומעמידו על 15:38.8 דקות, תוך שהוא משפר את השיא הקודם בכ -20 שניות, הישג חד פעמי שלא הושג לפני ואחרי ריצה זו. בשנת 1956 משפר בורנשטיין את השיא הישראלי בריצת 1500 מ' (4:07.2 דקות).
מאמן אתלטיקה קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1957 פרש יענקלה מריצה תחרותית והחל להקדיש את כל זמנו הפנוי לאימון ולהעמקת הידע שלו במגוון מקצועות האתלטיקה קלה.
בורנשטיין החל לאמן באגודת הפועל חדרה, כאשר הבולטים בין חניכיו שם היו יצחק יעקובוביץ' שיאן נוער ב 800 מ'[8] ו-1500 מ'[9] וגיורא זורע, שיאן נוער בריצות 800 מ' ו 1500 מ'[10], לימים קצין מודיעין ראשי בדרגת תת-אלוף. לקראת סוף שנות הששים עובר בורנשטיין לאמן באגודת הפועל עמק חפר, תוך שהוא "נהנה" מהקמת אצטדיון חדש בקיבוץ גבעת חיים ותמיכה נדיבה מהמועצה המקומית. התוצאות לא אחרו לבוא. בין הרצים המצטיינים שעברו על ידיו, נמצאים שיאני ישראל דוד לאוגומר (ריצת 800 מטר) ויאיר קרני (ריצת 3000 מטר מכשולים וריצת מרתון), אלופי ישראל אורי דייג, אלי אברמוביץ, שלומי אזולאי, הדס למדני ואחרים[1]. אף על פי שבורנשטיין התרכז בראשית דרכו כמאמן ריצות בינוניות וארוכות, הוא לא משך ידו גם מאימון מקצועות טכניים מובהקים, כגון זריקות וקפיצות. בין חניכיו הבולטים במקצועות הזריקה היו מירה בולבה, שיאנית ישראל בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דסקוס, עופר בורובסקי בזריקת דסקוס ובהדיפת כדור ברזל, מרדכי קימרמן בהטלת כידון ועוד[1].
הישגו הגדול באימון קופצים לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרומתו האיכותית ביותר של בורנשטיין הייתה דווקא בתחום רחוק לחלוטין מתחומי התמחותו, בקפיצה לגובה. חניכו הבולט היה גדעון הרמט מקיבוץ יד חנה[11]. יענקלה עמד על כישרונו כבר בגיל צעיר ובשנת 1979 קבע לראשונה הרמט תוצאה של 2.01 מ' שהיוותה שיא ישראלי חדש[12]. תוך שנתיים הצליח הרמט לשפר 13 פעמים את השיא הישראלי עד שהעמידו לבסוף על תוצאה של 2.17 מ'[13]. גדעון הרמט הפך לפרויקט הדגל של יענקלה שהשקיע בו משאבים רבים תוך שהוא עצמו משתלם ורוכש ידע רב במקצוע זה. אנדרי סורין, עולה חדש מרומניה והקופץ לגובה צפריר מינצר, הצטרפו לגדעון הרמט באימוניו, מה שסייע רבות לקבוצת הקופצים לגובה ולמאמנם להתקדם ולהביא את רמת המקצוע להישגים שלא נראו עד אז בישראל. על מנת לפנות לעצמו את הזמן הדרוש לאימוני הקפיצה לגובה, העביר יענקלה חלק מהרצים למרחקים בינוניים וארוכים אל חניכו יאיר קרני, שחזר מלימודים בארצות הברית והפך למאמנם של רצים אלה[1]. בורנשטיין עצמו ממשיך לאמן בנוסף לקבוצת הקופצים לגובה, את קבוצות הרצות והזורקים.
זכייה באליפות ישראל לאגודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיתוף הפעולה של בורנשטיין וקרני כמאמנים, הניב לאגודת הפועל עמק חפר, בשנת 1981, את הזכייה באליפות ישראל לאגודות, אחרי שנים של התברגות בצמרת האגודות אך ללא תואר אליפות עד אז[1].
מאמן לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הצלחתו כמאמן אתלטיקה קלה, מונה בורנשטיין מספר פעמים למאמן לאומי. תחילה כמאמן נבחרת הנוער ולאחר מכן כמאמן נבחרות הבוגרים, במסגרת מסעות בכירי אתלטי ישראל לתחרויות מחוץ לישראל. במהלך נסיעות אלה, יצר בורנשטיין קשרים מקצועיים עם מאמנים ידועי שם בתחום האימון בקפיצה לגובה והבולטים בהם, המאמן הבווארי פליישמן ודרגאן טאנצ'ץ היוגוסלבי[14]. טאנצ'ץ אימן את הקופצים לגובה הגרמניים דיטמאר מגנבורג (אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) וקרלו טרנהרדט (שיאן עולם באולם 1988)[15], מטובי הקופצים לגובה בעולם בשנות השמונים. קשרים אלה סייעו לבורנשטיין להעצים את ידיעותיו באימון בתחום זה[1].
מותו הפתאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 במרץ 1982 נשלחו בורנשטיין וחניכיו גדעון הרמט ואנדרה סורין, על ידי איגוד האתלטיקה הקלה, למחנה אימון באסטפונה שבספרד, בו התאמנו בכירי הקופצים לגובה הגרמניים ומאמנם הלאומי דראגן טאנצ'ץ. במהלך מחנה האימון, בליל 23 במרץ, לקה בורנשטיין בשבץ מוחי[16] ונמצא מת בחדרו[1][13].
עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 החליט מרכז הפועל להעניק ליעקב בורנשטיין המנוח את העיטור לאיש כפועלו על תרומתו הגדולה לפיתוח ענף האתלטיקה הקלה בישראל[17][18][19].
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורנשטיין הוכשר להוראת חינוך גופני וזו הייתה עבודתו העיקרית. הוא לימד בקיבוץ משמרות, במעגן מיכאל, בגבעת חיים איחוד ובבית ספר במושב אביחיל. הוא הוסמך כמורה בכיר במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט בתחילת שנות השבעים. לקראת שלהי שנות השבעים עבר להתגורר בבית יצחק. בסיוע המועצה המקומית עמק חפר והעומד בראשה, עמוס דגני, הוא התרכז בעיקר באימון אתלטיקה קלה ופחות בהוראה[2].
בורנשטיין נישא במשמרות לרינה ובאוקטובר 1961 נולדה בתו הראשונה מיטל. בשנת 1972 נישא בשנית לאראלה לב רון ובאוקטובר 1978 נולדה בתו שנייה, עידית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 אתלטיקה 1982 -83, איגוד האתלטיקה בישראל, 1983
- ^ 1 2 3 4 5 6 דרך חיים יעקב בורנשטיין ז"ל, הוצאת קזן, 1983
- ^ ל הישגי "הפועל" בזגרב >־<
- ^ Irving Mondschein Biography and Olympic Results | Olympics at Sports-Reference.com, 2012-01-28
- ^ Litsky, Frank. "COLLEGES; Eighty Years Old and Coaching Yet Another Generation" (באנגלית). נבדק ב-2018-08-25.
- ^ אלכס דורון, בורנשטין ־ בית חרושת לרצים למרחקים בינוניים, באתר מעריב, 7.2.1963
- ^ בורנשטיין שובר את שיאי ישראל ב 1500מ' ו 5000 מ', באתר על המשמר, 12.6.1955
- ^ אברהם פז, שלושה אתלטים עכרו 800 מי בפחות משתי דקות, באתר מעריב, 27.5.64
- ^ שיא לנוער: יעקובוביץ גמא 1500 מטר בזמן של 4:16,4ד'
- ^ משפחת זורע, מצויים בה שני אלופים, באתר מעריב, 2.3.1963
- ^ גדעון הרמט יד חנה, באתר מעריב, 15.7.79
- ^ גדעון הרמט שבר ימהסום 2 המטרים בגובה 2 !.01 -
- ^ 1 2 אריה ליבנת, למה לקפוץ, באתר הארץ, 12 ביולי 2011
- ^ "Leichtathletik-Welt trauert um Dragan Tancic". Der Tagesspiegel Online (בגרמנית). 2008-03-28. ISSN 1865-2263. נבדק ב-2018-08-25.
- ^ IAAF: Carlo THRÄNHARDT | Profile, iaaf.org
- ^ SPORTWEB - לקראת גיליון 153 של "עולם הריצה", באתר www.sportweb.co.il(הקישור אינו פעיל)
- ^ מקבלי עיטור ל"איש כפעלו" | הפועל התאגדות לפעילות גופנית, באתר www.hapoel.org.il (באנגלית)
- ^ לאיש כפעלו 1984, באתר מרכז הפועל, יוני 1984
- ^ מזכ"ל ההסתדרות קיסר - "עמית הפועל", מעריב, 21 במאי 1984