יצחק סיניור טיג'ירה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| לידה |
1631 אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביולי 1705 (בגיל 74 בערך) |
| מקום קבורה |
בית חיים |
  | |
יצחק חיים בכיר טקסירה (או: מנואל יצחק טקסירה או: יצחק סיניור טיג'ירה; 8 בספטמבר 1631, ה'שצ"א – 15 ביוני 1705, ה'תס"ה) היה סוחר, תושב ומנהיג קהילה יהודית. הוא בילה חלק גדול מחייו בהמבורג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק חיים טקסירה נולד לאביו אברהם סיניור טיג'ירה (גר'), שהיה מאנוסים, לאחר מות אביו בשנת 1666, הוא לבדו ירש את חברת המסחר והביטוח המצליחה של אביו.
כמו יעקב קוריאל לפניו, היה לו בית הארחה ייצוגי בקריינקמפ, אותו העמיד לרשותו כמקום מפגש קבוע לשליחים מחצרות מלוכה מכל רחבי אירופה. טקסירה נתן לעיתים קרובות סכומי כסף גדולים וקטנים לכנסייה ולרשויות כדי לשמור על רצונם הטוב. הוא סיפק נחושת לגג הכנסייה הראשית של סנט מייקל'ס, שהושלמה ב-1699, בשווי 10,000 טאלר, ועל כך לא קיבל שום תשלום.
ב17 יולי, 1659, כתבו לו מויניציאה אודות משפחה שנשבה[1].
טסקירה מימן את הישיבה שלו בהמבורג. ולפי צבי גרץ היה יעקב ששפורטש תלמיד הישיבה שם[2].
בהשקפתו הדתית היה חסיד של שבתי צבי, כמו רבים מקהילת האנוסים בהמבורג וחברי המוסד היו בין המנויים לאוסף הדרשות "Fin de los Dìas" מאת משה גדעון אבודיינטה, שיצא לאור בגליקשטאדט שבהולשטיין ובהמבורג ב-1666.
בשנת 1670 (ה'ת"ל) במהלך גירוש וינה על ידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שלחו טובי העיר, וביניהם רבה של העיר ר' גרשון אשכנזי, והדיין חגי חנוך פרנקל, מכתב אליו להשתדל אצל כריסטינה, מלכת שוודיה למנוע את הגירוש[3].
ממשלת דנמרק הציעה לו משרה כתושב בשנת 1692, אשר טסקירה קיבל שבע שנים מאוחר יותר. בגלל מחלוקות בין הסנאט של המבורג, האזרחים והפורטוגלים המתגוררים בהמבורג, טייקסיירה נסע לאמסטרדם בשנת 1699 יחד עם הנכסים המאוחסנים בבנקים, בכירים ובבורסה. זה גרם לסערה גדולה בבורסת המבורג ולקריסת שוק מניות. במקום מגוריו החדש הפך מיד לחבר הנהלה בקהילה המקומית.
יהודה לאון טמפלו שהיה לזמן קצר רב בהמבורג, הקדיש את התרגום הספרדי של תהילים "קדש הלולים", שיצא לאור באמסטרדם ב-1670/71 לשמו של טקסירה.
וגם הקדיש אנדריאס קמפה (גר') "Israëls erfreuliche Botschaft". המבורג, 1688, לשמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו דניאל קארפי ציון, 2003, סח, ב "פעילות הממונים על קופת פדיון שבויים שבוונציה בשנים 1654—1670", עמ' 218
- ^ דברי ימי ישראל, חלק ח, עמ' 544.
- ^ המכתב נדפס בתוך "אהל יעקב" - קיצור ציצת נובל צבי, סימן ע"ז.