דניאל קארפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

דניאל קארפי (Carpi;‏ 3 באוגוסט 19263 בדצמבר 2005) היה היסטוריון של יהודי איטליה, פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

קורות משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הגטאות באיטליה בסוף המאה ה-16, נאלצה המשפחה לצאת מקארפי (מקור שמה) לצ'נטו שבאזור אמיליה בצפון איטליה. סב-סבו של דניאל קארפי, זארו (אליעזר) קארפי, היה חבר באגודת הקרבונארים ומפעילי ההתקוממות של שנת 1821. משנתגלו קשריו עם המהפכנים נאלצה המשפחה לעזוב את צ'נטו ולעבור לבולוניה, שם הקימו בית כנסת והיו ממייסדי הקהילה. אבי סבו של דניאל היה ליאונה קארפי, פעיל בתנועת התחייה האיטלקית ומקורב לגריבלדי ולג'וזפה מציני. הוא זכה לאותות הצטיינות רבים לאחר איחוד איטליה. היה חבר הפרלמנט הראשון מטעם העיר פרארה. כתב מחקרים רבים על ההיסטוריה הכלכלית של איטליה והיה מקורב למלכה מרגריטה.

אביו של דניאל, אריה ליאונה קארפי, היה קצין תותחנים במלחמת העולם הראשונה, שזכה לאותות הצטיינות רבים. היה יושב ראש המפלגה הרוויזיוניסטית ונציג בית"ר באיטליה. היה דוקטור למשפטים ולפילוסופיה. הוא ערך ירחון בשם "רעיון הציונות" ופעל לארגון עליה ב', היה מיודד עם זאב ז'בוטינסקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל נולד במילאנו לאריה ליאונה קארפי וללואיזה לבית מודנה. הוא למד בגימנסיה העברית במילאנו. בספטמבר 1943 כשפלשו הגרמנים לאיטליה התפזרה משפחת קארפי. דניאל ואביו עברו את הגבול והצטרפו לכוחות בעלות הברית. אביו נהפך להיות הרב הראשי של החיילים הארצישראלים וכיהן כיועץ משפטי של ממשלת איטליה החופשית.

בשלהי מלחמת העולם השנייה הגיע דניאל קארפי לפירנצה, הצטרף ל"בית החלוץ" והיה אחד ממזכיריו. הוא עלה ארצה במרץ 1945, התיישב בשדה אליהו כחלק מקבוצת החלוץ והצטרף מאוחר יותר לגרעין של בני עקיבא. בשנת 1946 ירדה הקבוצה לנגב והקימה את תקומה. משם נשלח להדריך בקבוצת יבנה, שם הכיר את יהודית טרייטל, שהייתה נצר למשפחת רבנים ידועה מצ'כוסלובקיה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לגבעתי ולחם בנגב כחייל רגלים. הוא הצטרף לחטיבת ירושלים ומונה לסגן מפקד נוטרדם. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני תותחנים. ב-1950 השתחרר מהצבא ונשא את יהודית טרייטל לאישה.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים החל ללמוד תנ"ך, ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. במקביל לכך לימד במכון למדריכי חו"ל. ב-1967 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית ישראל הלפרין, חיים ביינארט ויצחק בער. נושא הדיסרטציה היה היהודים בפדובה בתקופת הרנסאנס.

החל ללמד באוניברסיטת תל אביב החל משנת 1962[1] ועד לפרישתו בשנת 1994. ב-1972 מונה לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח. החל משנת 1975 עמד בראש הקתדרה לחקר השואה. מ-1988 כיהן כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. עמד גם בראש המכון לחקר הציונות ושימש כראש בית הספר למדעי היהדות.

קארפי היה פרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים בירושלים, בישיבה יוניברסיטי, בסורבון, בסנט אנטוני קולג', ובסמינר התאולוגי של מרכז אוקספורד ללימודים יהודים. כן היה יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל, יזם וערך את כרכי איגרות זאב ז'בוטינסקי והביבליוגרפיה של כל כתביו.

קארפי היה היהודי הראשון אשר הוזמן לפתוח מגמה ללימודי היהדות וללמד באוניברסיטה הגריגוריאנית שבוותיקן.

הוא זכה על מחקריו בשני עיטורי כבוד של הרפובליקה האיטלקית, פעמיים זכה בפרס יפה ופעמיים בפרס ורבורג.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היהודים בפאדובה בתקופת הרנסאנס 1369-1509. ירושלים, 1967.
  • פעולת ק"ק איטאליאני שבוויניציאה למען עניי ארץ ישראל: בשנים שלו"ו-תצ"ג. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, תשל"ט.
  • בתרבות הרנסאנס ובין חומות הגיטו: מחקרים בתולדות היהודים באיטליה במאות הי"ד-הי"ז. תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, תשמ"ט.
  • בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה. ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ג.
  • בלכתי בדרך: זכרונות מן השנים 1938-1945. ירושלים: הספרייה הציונית, תש"ס 1999.

ספרים שערך וההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Scritti in memoria Leone Carpi: Saggi sull'ebraismo italiano/ a cura di Daniel Carpi, Attilio Milano, Alexander Rofe. Milano-Gerusalemme: Fondazione Sally Mayer, Scuola Superiore di Studi Ebraici, 1967
  • מפתח לכתבי עת של התנועה הקיבוצית: חוברת לדוגמה/ ועדת המערכת: מאיר בוכסווילר (העורך), דניאל קארפי. אפעל, מפעל הביבליוגרפיה הקיבוצית, תשכ"ח.
  • Scritti in memoria do Enzo Sereni: Saggi sull'ebraismo romano/ a cura di Daniel Carpi, Attilio Milano, Umberto Nahon. Gerusalemme: Fondazione Sally Mayer, 1970
  • פנקס ועד ק"ק פאדוואה/ הוציא לאור על פי כתב יד והוסיף מבוא, הערות ומפתחות: דניאל קארפי. ירושלים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, תשל"ד, 1973-תש"ם.
  • ספר חיי יהודה/ לר' יהודה אריה ממודינא, ההדיר על פי כתב היד דניאל קארפי. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ה.
  • מדבר תהפוכות: חיבור אוטוביוגרפי מן המאה הי"ז של משמש בקודש בגיטו של ויניציאה/ מאת יצחק מן הלויים. ההדיר על פי כתב היד דניאל קארפי. תל אביב: אוניברסיטה, תשמ"ה.
  • איגרות זאב ז'בוטינסקי/ העורך דניאל קארפי; עורך משנה: משה הלוי. ירושלים: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשנ"ב-תשס"ו.
  • פנקס ועד ק"ק איטאליאני בוויניציאה, ת"ד-תע"א/ ההדיר והוסיף מבוא והערות: דניאל קארפי. ירושלים: מכון בן-צבי, לחקר קהילות ישראל במזרח, תשס"ג 2003.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דינה פורת, מינה רוזן ואניטה שפירא (עורכות), ספר יובל לדניאל קארפי: אשכול: מחקרים בתולדות העם היהודי מוגש לדניאל קארפי במלאת לו שבעים שנה על ידי רעיו ותלמידיו, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, תשנ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן מכמן, ‫(על) דניאל קרפי, "בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה" (תשנג), ציון ס,א (תשנ"ה), 111–116.
  • אניטה שפירא, מינה רוזן, דינה פורת, "פתח דבר" בתוך ספר יובל לדניאל קארפי, עמ' ט–יב.

ביבליוגרפיה:

  • יהודית ‬קארפי, 'כתבי דניאל קארפי', בתוך: ספר יובל לדניאל קארפי (תשנ"ו), עמ' רנז–רסז.
  • Mauro Perani, 'Bibliografia di Daniel Carpi,' Materia Giudaica 10,2 (2005) 223-232.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]