יצחק פירוז'ניקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק פירוז'ניקוב
И. І. Пирожников
Isaac Piroshnikoff
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 במאי 1859
חורטיצה, מחוז אלכסנדרובסקי, פלך יקטרינוסלב, רוסיה
פטירה 14 ביוני 1933 (בגיל 74)
ניו יורק, ארצות הברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק פִּירוֹז'ניקוביידיש: פּיראָזשניקאָוו; ברוסית: И. І. Пирожников; באנגלית: Isaac Piroshnikoff;‏ 8 במאי 1859, חורטיצה, מחוז אלכסנדרובסקי, פלך יקטרינוסלב, רוסיה (אוקראינה) – 14 ביוני 1933, ניו יורק) היה מוזיקאי יהודי, מנצח תזמורות ומקהלות, מלחין שירים עממיים ונגן קונצרטינה וירטואוז שהוכתר בתואר "מלך הקונצרטינה", ומו"ל ובעל בית דפוס, שפעל בעיקר בווילנה ובאחרית ימיו בניו יורק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בן יוסף (יוסיפוביץ') פירוז'ניקוב נולד בשנת 1859 בכפר חוֹרטיצָה (Хортица) שבמחוז אלכסנדרובסקי, פלך יקטרינוסלב, בדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), במשפחה יהודית. למד מוזיקה בקונסרבטוריון של ורשה, והיה למוביל הרכב צבאי בעיר וילנה. בהמשך כיהן כמורה לזמרה בסמינר הממלכתי למורים יהודים בווילנה וכמנצח תזמורת המוסד. שיטת הוראת הנגינה בקונצרטינה (מפוחית יד) שפיתח סייעה לנגנים מתחילים לתפוס את יסודות הנגינה, ונפוצה ברבים מהסמינרים למורים ברוסיה. פירוז'ניקוב סייע להפיץ את השימוש בקונצרטינה ככלי עזר להוראת הזמרה בבתי הספר ברוסיה. פירוז'ניקוב ניצח על מקהלות נוספות, בהן המקהלה הלאומית שנוסדה ליד האגודה הספרותית-אמנותית בווילנה.[1]

בשנת תרנ"ט-1899 ייסד בווילנה הוצאת ספרים ובית דפוס.[2] בהוצאתו ובבית דפוסו הופיעו מאות ספרים, מהם בעריכתו ובתרגומו – ספרי לימוד ביידיש ובעברית, ספרי יהדות, ספרי קודש ותפילה בלוויית תרגום רוסי, מספרי המקרא בתרגומו לרוסית, סיפורים מקוריים ביידיש, וכן סדרה של 24 חוברות תחת הכותרת "פּיראָזשניקאָווס ביבליאטָעק: בארימטע דערציילונגען איבערזעצט פון פארשיעדענע שפראכן" ('הספרייה של פירוז'ניקוב: סיפורים מפורסמים מתורגמים משפות שונות'), שבה הופיעו תרגומים ליידיש של סיפורים מהספרות האירופית (בעיקר הרוסית והצרפתית).
בשנת 1908 החל להופיע בווילנה כתב העת העברי לילדים "החבר", שהיה היומון העברי הראשון לילדים. את כתב העת יזם וערך המחנך והסופר י"ח טביוב, ושותפו היה המו"ל פירוז'ניקוב.[3]

באביב 1909 הגיע פירוז'ניקוב לביקור בארץ ישראל עם י"ל גולדברג[4] ויעקב שסקין (מראשי ציוני וילנה).[5] בקונצרט המוני שערך ביפו הפליא לנגן בקונצרטינה – כלי נגינה שעד אז טרם נראה ביישוב – והרשים את שומעיו (בהם הסופר והמחנך מרדכי אזרחי-קריצ'בסקי, שפרסם למחרת ביקורת נלהבת שבה הילל את נגינתו הווירטואוזית[3]). בתוך זמן קצר נרכשו בארץ עשרות קונצרטינות, והיא הייתה לכלי הנגינה המרכזי של המורים לזמרה בארץ.

בשנת 1912 היגר פירוז'ניקוב לארצות הברית והתיישב בניו יורק, בשדרות פורט וושינגטון (Fort Washington Ave.‎ 461, בשכונת וושינגטון הייטס שבצפון מנהטן. בניו יורק ניהל את המקהלה של הארבעטער רינג (חוג הפועלים), את מקהלת "פרייהייט געזאנג פאריין" ('אגודת זמר החרות'; בהמשך נקראה Paterson Jewish Folk Chorus) וכן כמה מקהלות ילדים.

פירוז'ניקוב נפטר בקיץ 1933 בביתו מהתקף לב, בגיל 74.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מגלת אסתר: עם תרגום רוסי מאת פּיראָזשניקאָוו, ועם ציורים ותמונות מאת הציר גוסטאוו דאָרע, וילנה: דפוס פיראזשניקאוו, תר"ס 1900. (Книга Есфирь) (עברית ורוסית עמודה מול עמודה)
  • מגלת איכה: עם תרגום רוסי מאת י’ פּיראָזשניקאָוו ועם ציורי ... גוסטאוו דאָרע ועוד, וילנה: דפוס י’ פיראזשניקאוו, תר"ס. (Плач Иеремии) (עברית ורוסית עמודה מול עמודה)
  • אנטאָן פּאוולאָוויטש טשעכאָוו, ראָטשילדס פיעדעל: בעריהמטע ערצאהלונגען, וילנה: פיראזשניקאוו, 1900.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדיווח על הופעת הבכורה של המקהלה בעיתון הווילנאי "הזמן" ממרץ 1909 נמסר: "עלתה על הבמה המקהלה-הלאומית של פירוז'ניקוב, שנסתדרה על-יד האגודה הספרותית-האמנותית... המקהלה עשתה רושם עוד יותר טוב ועמוק, מכפי ששערו מראש. זה היה נצחון לאומי אמיתי. הנגינות העבריות והיהודיות-הלאומיות משכו את הלב אחריהן והמקהלה היתה כל-כך מסודרת, המנגינות עברו בהארמוניה כל-כך גדולה עד כי עוררו תרועות-שמחה בקרב הנאספים. הקהל הרב התפלא על האמן המצוין, מר פירוז'ניקוב, יוצר היש מאין, יוצר המקהלה הלאומית הנפלאה, שהיא כמעט יחידה במינה, וכולם דרשו מאתו, שיוסיף להשמיע את המנגינות היפות, הלאומיות, שהוא חבר להשירים העממיים." (נשף-הפורים בווילנה, הזמן, 11 במרץ 1909).
  2. ^ וראו מודעה: דפוס עברי חדש בווילנא נוסד זה עתה מאת יצחק בהרב ר' יוסף פיראָזשניקאָוו, המליץ, 3 בנובמבר 1899.
  3. ^ 1 2 אליהו הכהן, ‏כשביאליק כועס...: כ"א בתמוז – במלאת 77 שנים למותו, "חדשות בן עזר" 664, 28 ביולי 2011.
  4. ^ יום-יום: אורחים לפסח, הצבי, 25 במרץ 1909.
  5. ^ לכבוד ביליק, הצבי, 1 באפריל 1909.